אם יורשה לי להמר, האופציה של לכרות אוזן ולהניח על סף דלתה של אהובתך לא מופיעה באף ספר הדרכה שנקרא "1000 דרכים יצירתיות לחיזור ". אבל דווקא הסיפור החולני הזה, הפך לסיבה שהגדול שלי מכיר את ואן גוך, אה כן, והחמניות. אף מילה על אימפרסיוניזם.
עצוב. אבל הילדים של היום רחוקים מאוד מאמנות. בגיל שלוש הם רק רוצים לגעת, בגיל שבע הם רק רוצים לרוץ, ובגיל תשע הם רוצים פלייסטישיין שלוש. והפער רק הולך וגדל. בין השאר, בגלל שאמנות הפכה למשהו לא נגיש, מהסוג שהופך ידיים קטנות ודביקות מבמבה למאיימות, ברגע שהן מתקרבות ליצירות שעולות אלפי דולרים.
על ילדים, אי אפשר לעבוד. הם יודעים בדיוק מתי ואיפה הם רצויים וכדי שהם ירגישו בנוח עם אמנות, הם צריכים קודם כל, להרגיש בנוח. אם תשאלו אותי, זאת גם הייתה נקודת המוצא של "בגובה העיניים". בלי הדהוד צעדים במסדרונות אפלוליים, בלי תקרות גבוהות ובניינים שעברו שימור ושיחזור, בלי פירמידות זכוכית מרהיבות, בלי עודף תקציבים אבל עם המון הבנה של אמנות ושל הדרך בה ילדים מעדיפים ללמוד ולחוות.
אמנות וכיף הולכים ביחד
"בגובה העיניים" אינו מקום לבלות בו אחר צהריים ספונטני, מהסיבה הפשוטה, שלרוב, צריך לקבוע מראש. עובדה זאת, די בה כדי להרתיע אמהות כמוני, שחוששות להתחייב. לכי תדעי, אם בעוד ארבעה ימים, הקטנה תהיה במצב רוח שיתאים לאמנות (מלבד גזירה של השיער של עצמה), והגדול לא יאחוז במשקוף הדלת בחוזקה, תוך שהוא ממלמל את זכויות הילד. אבל עזבו אתכם מאמהות ממורמרות. לכו ל"בגובה העיניים". רק אל תספרו להם שמדובר באמנות. ספרו להם, שהם הולכים לעשות כיף חיים. וזה בדיוק מה שהם הולכים לעשות.
אנחנו ביקרנו בתערוכה בשם "חלון ישראלי". אבל כמו בכל מוזיאון שמכבד את עצמו, גם ב"בגובה העיניים", מחליפים תערוכות מדי עונה. כך שאחד מהיתרונות הבולטים במקום זה, שאפשר לחזור ולבקר. לכל תערוכה, יש נושא שמחבר בין היצירות המוצגות וכל אחת מהן מביאה זווית שונה, זרם שונה וטיפול שונה בנושא.
האמנות מגיעה אל הילדים
כל תערוכה מתחילה במפגש קבוצתי של הילדים עם השחקנים, שהם גם מלווים את הביקור ומנחים את הילדים. מחזה קצר מעניק לכל נושא את המסגרת שלו, מזמין את הילדים להיכנס לסיפור וללכת בעקבותיו. כך מצאתי את הגדול הציני שלי, מתופף על הגוף, מתמסר למדריכה הקסומה והצחקנית ומניח לה להוביל אותו אל תוך מסע מקסים שבו סופרת ובלש יוצאים לחיפוש אחר הסיפורים האבודים. יחד הם הצליחו לספר משהו על החלון הישראלי הזה, שמבעדו ודרכו נשקפים אלינו יצירות מרהיבות שנוגעות בכל תחומי האמנות החל מפיסול, ציור ועד למוסיקה.
הפעילות האינטראקטיבית, המדריכים המקסימים, ויצירות האמנות המרהיבות של אמנים כגון עודד פיינגרש, דודו גרשטיין, ידיד רובין, צביקה זליקוביץ, יורם אמיר, נטע אלקיים, עמוס ישכיל, יורם גורן ויורם לילך – חוברים יחד לחוויה שמנסה ומצליחה להביא את האמנות אל הילדים - במקום את הילדים אל האמנות.
בסוף המסע, הילדים גם מוזמנים לקחת חלק אקטיבי וליצור בעצמם, אחרי שלמדו שלכל אחד יש את הדרך שלו לבטא את היצירתיות שלו ושאין מקום לשיפוטיות או לחד ממדיות.
לכל אחד יש צד יצירתי
יצאנו מ"בגובה העיניים", עם החלטה לנסוע בשבת הבאה למוזיאון ישראל יחד עם הילדים ועם תחושה שאמנות היא משהו שנמצא בכל אחד מאיתנו. הבן שלי, החליט שליום ההולדת הבא הוא רוצה מצלמה. הקטנה החליטה שכשהיא תגדל, היא רוצה היות רקדנית ואני, החלטתי לחזור לצייר. בעלי יצא, כשהוא שואל את עצמו למה אף אחד לא מעריך את היצירתיות שהפגין כדי למצוא חניה. הבטחתי לו, שאם הייתי מחפשת יצירתיות בבן הזוג שלי, הייתי הולכת על מישהו עם מספר פחות זוגי של אוזניים. בינתיים, הכישרון במציאת חניה, נחשב בעיני, רומנטי לא פחות מאיברים מדממים ארוזים בנייר עיתון שמונחים באישון לילה על סף דלתי. אחרי הכל, יצירתיות, היא קודם כל, נקודת השקפה.
כרטיס ביקור
"אמא משעמם לי": הפעילות לקהל הרחב מתקיימת בשבתות ובחופשות לימודים בשעה 10:30 (בתיאום מראש בלבד). מספרי טלפון לתיאום פעילות לקהל הרחב: 1599-585858, 03-5039139
"אמא אפשר שקל": מחיר כרטיס : 45 ₪ לילד, 20 ₪ למבוגר. הנחות לתושבי חולון.
"אמא מה יש לאכול?": מה שמביאים מהבית.
אמא מתי מגיעים: מרכז "בגובה העיניים" אינו נמצא במתחם מוזיאון הילדים אלא בכתובת הבאה – רח' אוסישקין 11, חולון.