אין תמונה
"שוויצריה הקטנה של רמות מנשה". נחל השופט

פטיש, מסמר ניקח מהר? זהו שלא. לפחות לא בעשר השנים הבאות. ובאמת שהיו לי כוונות טובות. אני זוכרת את חג הסוכות בילדותי. אבא היה בונה סוכה מקרשים כל אחר הצהריים, אמא הייתה יושבת איתנו להכין קישוטים ולתלות סדינים ובערב כל ילדי השכונה היו יורדים לאכול יחד ארוחת ערב תחת הסכך. בלילה, כשאמא הרשתה לי לישון בסוכה, הבנתי שאין כמו להביט לכיוון השמיים ולספור כוכבים לפני השינה.

ופתאום, עברו עשרים וחמש שנים. ואף אחד מהילדים בכיתה של הבן שלי, לא באמת מבין למה שלומית בונה סוכה, אם היא יכולה להרכיב לה אחת מערמה של ברזלים. ומה לעזאזל הקשר בין פטיש, מסמר וחג סוכות?
אז עשינו את הדבר הכי הזוי שאפשר לעשות, והזמנו את כל הכיתה של הבן שלי וההורים שלהם, לבנות אצלנו בחצר סוכה.

הדרך לכוונות הטובות רצופה בייסורי מצפון

החדשות הטובות: יש לנו סוכה מקסימה שעומדת בחצר.
החדשות הרעות: שלומית צריכה לשטוף את כל הבית, להזכיר לבעלה שזה היה גם רעיון שלו לארח שלושים ילדים אצלו בבית, לספק תשובות לילדים שלה שלא באמת מבינים למה הם הוזנח למשך יממה שלמה רק כדי לארח 30 ילדים אחרים, ולהשלים 40 שעות שינה. ולא. שלומית לא רוצה לספור כוכבים דרך התקרה.
אם כבר להתחבר לטבע, אז למקום בו יש מים, כדי לטבול את כפות הרגליים הנפוחות שלה. כי מהו חג סוכות בעצם, אם לא החיבור לטבע? היכולת להתעורר מוקדם ולהריח את הסתיו? אור הכוכבים שחודר מבעד לעלי הסכך ופיקניק של בוקר לקול הציפורים?

תשמעו לשלומית. לא חייבים פטיש ומסמר כדי ליהנות מכל אלו. גם סוכת ברזל זה בסדר. ולכל מי שמבין שעונת המעבר המקסימה הזאת, שנקראת סתיו ישראלי היא קצרצרה ומענגת כמו ירח דבש לפני בוא המשכנתא, כדאי לו שימהר לנצל את ההזדמנות לטייל בסוכות בטבע ולהתענג על אחד המקומות הקסומים שמאפשרים את הבלתי יאומן: גם טיול משגע בטבע, וגם קטן ולא מעייף. בדיוק מה ששלומית זקוקה לו כדי להירגע.

המקום המושלם לפתוח בו שנה חדשה

נחל השופט, הוא המקום המושלם למשפחות. בטח ובטח בעונה הזאת. נכון, הצטערנו לגלות שהנחל שהיה מלא ומזמין הפך לזרזיף, אבל היי, ממתי הגודל קובע כשיש אהבה? מים בכל זאת ראינו, כיוון שהמעיינות נובעים כל השנה. המסלול המעגלי והמשגע טובל בהמון צל וצמחיה ומאפשר בקלות גם לעגלות עם ילדים לעשות את מה שכל משפחה חייבת לעצמה לפחות פעם אחת בחג - טיול ופיקניק קטן ושליו. צמחיית הנחלים העבותה, עצי אולמוס שעיר, פטל, ערבות, הרדופים, ברושים, תאנים ואורנים, הם תפאורה משגעת בכל יום ובכל עונה, בטח ובטח כשמתחילים שנה חדשה מלאה בכוונות טובות.

חנו של המקום הוא בפשטותו: גשרון העץ המקסים, מערת הקנים השווה והמסלול הנוח הפכו את טיול השבת שלנו לחוויה רגועה ושלווה. לאט, בלי לנסות להספיק שום דבר, בלי לשבור שיאים של כלום ובעיקר בלי צלצול סלולארי טורדני שנשכח באוטו. החיים, זרמו בזרזיף של מים והתנקזו לבריכה הכי שלוה שאפשר. 

טיול בנחל השופט הוא לא מהסוג שגורם לך לחזור הביתה בתחושה ששברת שיא עולמי בהליכה למרחקים בשבת עם ילדים על הידיים, אלא דווקא מאותם טיולים רגועים שמאפשרים לכל אחד להתענג על פינות חמד קטנות, נקודות מקסימות לצילום ועצירה, ובעיקר על החוויה הנהדרת שיש בהליכה איטית. למי שהמסלול - שאורכו כקילומטר וחצי - לא מספיק, בהחלט יכול להמשיך דרומה למסלול הארוך יותר לכיוון עמק השלום שם מספרים שהירוק היום ירוק מאוד ובעיקר יותר שקט.

טיולי משפחות: נחל השופט (צילום: ויקיפדיה העברית)
המעיינות בנחל השופט. זורמים כל השנה | צילום: ויקיפדיה העברית

רטוב כל השנה

המעיינות מהם נובע נחל השופט חמקו איכשהו מגורל אחיהם שיועדו לטובת מי השתיה היקרים שלנו, וממשיכים להוריק את האיזור באופן קבוע גם בימים אלו. גשם טוב אחד או שניים, והמקום יהיה אפילו יפה יותר.
פיקניק מדוגם על משטח סלעי באחת הגבעות המיוערות שבאיזור, הפך את הטיולון שלנו לחוויה משפחתית מושלמת. אם יש משהו שאני יכולה לאחל לנו לשנה החדשה, זה את היכולת להוריד הילוך וליהנות מהרגעים הקטנים כשהם מתרחשים. כי מה הטעם, לצלם ולהתפנן על תמונות מבויימות של אושר, אם ברגע האמת הופכים את האוטו בחיפוש אחר המצלמה ורבים כל הדרך?

טיולי משפחות: נחל השופט (צילום: ויקיפדיה העברית)
לאורך המסלול תפגשו בשרידי טחנת קמח עתיקה | צילום: ויקיפדיה העברית

לנחל השופט, שנקרא גם "שוויצריה הקטנה של רמות מנשה", אפשר ורצוי להגיע בכל עונה. בחורף ובאביב, האיזור כולו פורח ומוריק, אבל גם עכשיו, כשהימים הולכים ומתקצרים והחמסין נסדק ומפנה מקום להתחלות חדשות להסתנן פנימה, אין מקום מקסים יותר, להתחיל בו את כל מה שהבטחנו לעצמנו לשנה החדשה. כי אני לא יודעת מה אתם הבטחתם, אבל אני מבטיחה לעצמי, שבפעם הבאה שאני מתגעגעת לילדות שלי, במקום לבנות סוכה בחצר, אני אסע לביקור אצל ההורים. לפחות ככה, יהיה לי את מי להאשים.

כרטיס ביקור

אמא אפשר שקל: חינם רבותי. עצוב כמה שזה מפתיע, אבל חינם לגמרי. בדיוק כמו שאהבה צריכה להיות.

אמא מתי מגיעים: כניסה מכיוון יוקנעם (השער סגור בין 20:00 - 06:00 בבוקר או דרך קיבוץ הזורע.

אמא יש צ'יפס: במתחם שלוש המשאלות בקיבוץ הזורע ניתן להשיג גבינות עיזים משובחות שישדרגו כל סל פיקניק באשר הוא. טלפון: 052-3990990, פתוח גם בשבת מעשר בבוקר ועד שש בערב. כמה דקות משם, מייצר ד"ר אגר את שמן הזית המופלא שלו שיכול להשלים את החוויה. טלפון: 04-9893477, 052-3722716. מי שחייב בשר יכול בהחלט לקפוץ קודם לאיטליז של לימוזין ברמת ישי ולהצטייד בקבב הטעים והשמן ביותר שתאכלו מימיכם. הכולסטרול עליכם. 04-9533173.

עוד המלצות לטיולים משפחתיים >>