זה בלתי מתקבל על הדעת שאני, שגדלתי בכפר ויתקין, ממש מצדו האחר של מחלף בית ינאי, אבחר להתארח בצימר המרוחק שני קילומטר בלבד מהבית הורי (כמובן שהסתרתי מהם את הדבר, אחרת החופשה הרומנטית הייתה הופכת לעוד סופ"ש בויתקין עם ההורים). אבל כדי להבין את ההתרגשות שאחזה בי לקראת החופשה במכמורת, צריך להכיר קצת את הדינימקה של ה"עמק".
לו הייתם מבקשים ממני ומחבריי שגדלו בעמק חפר בשנות ה-90 לצייר את מפת העולם, העמק היה במרכזו נפרש מבורגתא במזרח עד לחוף בית ינאי במערב כאשר פרובינציות זניחות כמו תל אביב, פריז וניו-יורק מפוזרות אי שם במרחב הפריפריאלי.
אולי זה היה מבול הצעירים שהיו באים בכל יום שישי למסיבות באזורנו, נדחקים על מחסומי הברזל בעוד אנחנו היינו חולפים מרומים מהעם, אולי זה היה פריחת סלבס בני העמק מנעם תור ועד עופר שכטר' בכל מקרה הרגשנו שעל העולם שלנו! כל העולם חוץ ממכמורת.
עוד ב-mako חופש:
שלג בחינם: מקומות שאתם חייבים לבקר בהם עכשיו
כמה יעלה לכם בילוי בחרמון?
לראות את המוות בדרך לפסגה
המקום: מכמורת תמיד הייתה אי סודי, קסום, בתודעתנו מרוחק יותר אפילו מתל אביב. אנחנו היינו קרתנים ואילו אנשי מכמורת בוהמה, אנחנו לא ידענו אחרת מהמושב, אבל הם ידעו ובכל זאת העדיפו להישאר. למרות שהכביש העולה צפונה בין החולות קצר מאוד, הוא השאיר את מכמורת מסתורית, גן סתרים הנחבא מגוש המושבים הדחוקים זה בזה של בית ינאי, בית חרות וכפר ויתקין. שמענו שיש מסיבות בחווה של אליק ובחוף של כושי, על קהילת ההיפים והגולשים בכפר המים, על מפרצי האהבה בחוף שבין מכמורת לאולגה – אבל בכל זאת לא התקרבנו.
מכמורת נוסדה ב-1945 על ידי קבוצת חיילים משוחררי הצבא הבריטי (השם ניתן בגלל זיקת המייסדים לדיג), אלא שלגרעין המתיישבים הראשונים (מכמורת א') נוספו חברים חדשים לאחר מספר שנים (מכמורת ב'), המרכיבים מאז 1985 את מכמורת של היום, שהפכה בעבורי לסוג של חלום המאפשר את הלייף סטייל שאני מאחל לעצמי – להיות "היפי עשיר".
גם לא כתושב קבע, מושב מכמורת הוא מקום חלומי, בין הדיונות הבתוליות של פארק השרון לבין רצועת החוף מהיפות בארץ. אז נסעתי להתארח ב"רוח ים במכמורת".
החדרים: לפני שעזבתי את הכפר, עבדתי ב "פרחי תבור" – השם קצת מטעה, לא מדובר בחנות פרחים אלא בארבעה לולים ענקיים שהוסבו לחללי תצוגה בעבור "כל מה שאתם צריכים לבית" שזה בעצם "קצת דברים שאתם צריכים ועוד המון דברים שאתם ממש לא צריכים". זוהי חנות שבה "עתיק" ו"קרם" הם שמות של צבעים, כל מתקן לנייר טואלט נראה כמו תעתיק שער ברזל של טירה ויקטוריאנית, הר הבית של הנרות הריחניים ובעיקר המקום שבו פרח הגל הבלתי נסבל של "שעוני רכבת" (אלה הנתלים אנכית לקיר) – שהרי כל בית צריך שעון שניתן לקרוא בו את השעה גם מהפינה שליד השירותים וגם משולחן המטבח. בגלל הקרבה של החנות הזו (שבעצם אהובה עליי ביותר) לצימר במכמורת - שיערתי בנפשי שפנים הצימר יהיה אותו שעטנז מוכר של נרות, עלים מיובשים, רנרים נשפכים עם עיטורי זהב ומתקני נצרים למפיות.
הצימר ב"רוח ים" אמנם מלא חפצים ואין פינה שלא מסתתר בה איזה דבר, אבל התחושה הכללית אינה רועשת או מתאמצת. החלל ביתי, חם, שצבעי כחול ותכלת שולטים בו. הריהוט, הכלים ופרטי הנוי אינם אותם חפצים גנריים, שתרבות הצימרים וגני האירועים הצליחו להמאיס. עם הכניסה לצימר מתפשטת דווקא תחושה מוכרת, כאילו היה זה בית נופש שאליו חוזרים בכל שנה.
דק עץ, עם ריהוט גן פשוט ויפה צופה לגינה ענקית התחומה בשיחי רוזמרין ופרחים עונתיים ומשקיפה על הדיונות הבתוליות שבצפון. בוורסיה המשפחתית בגינה הילדים יכולים להשתולל, לשחק וליצור בגינה שרחוקה מהכביש, יש מנגל ושולחן ענק לארוחות מרובות משתתפים ואילו אני וארוסתי, חגגנו את הפוטנציאל הרומנטי של המקום, עשינו מדורה ושתינו יין בשקט שנפל עת הערב.
מדד הפינוקים: נכון שבשביל ישראלים רבים בשביל לזכות בתואר "צימר מפנק" ארוחת הבוקר צריכה לכלול 12 סוגי ביצים ואינספור צלוחיות קטנות גם אם במרכזן רק שני זיתים, הג'קוזי צריך להיות ממוקם במרכז החדר ולהיות מסוגל להכיל אורגיית רבת משתתפים והחדר עצמו צריך להיות משובץ בנרות ריחניים כהיכל "יזכור" – אלא שבשבילי "רוח ים" היה מפנק באמת. במקרר חיכתה לנו קערה עם ירקות ופירות טריים ואורגניים, ז'נט, בעלת הבית, פינקה אותנו בבראוניס מעשה ידיה ובבגט טרי ובצימר היה כל שיכולנו לבקש בכל הנוגע לאיבזור המטבח, כלי רחצה, שמיכות וכו'.
מה עושים: כמובן שבקיץ אין סיבה לעזוב את חוף הים לרגע, אבל גם בחורף יש לא מעט דברים לעשות. פארק השרון הצמוד הוא חלקת ארץ יפיפייה. בצד נחל אלכסנדר הנשפך אל הים שביל הליכה נוח הנפרס עד לקיבוץ מעברות וחותך את נחל הצבים המפורסם, ביתם של צבי המים הגדולים. עוד בפארק מסלולי אופניים, חווה אורגנית וטיולי סוסים. דרומית לחוף מכמורת נמצא המעגן ,עם הרבה פעילות ימית ואפילו בי"ח לצבי ים וממעלה הגבעה ניתן לראות שרידים של הנמל העתיק.
בנוסף לפעילויות שמציע האזור, ז'נט בעלת הצימר מעבירה סדנאות בקרמיקה בסטודיו המקסים שבחצר ביתה.
בחורף כיף להגיע בזוג ללא הילדים, לראות שקיעה בים, לשתות יין על המרפסת וליהנות מהאפשרות להתנתק מהרעש רק חצי שעה ממרכז הארץ.
מה אוכלים: אצלי בכל חופשה חייבת להיות ארוחה אחת במקדולנדס. אין לי הסבר רציונאלי לזה, אני פשוט חייב. לכן, לפני שהגענו לצימר אכלנו בקניון אם הדרך והיה כמו תמיד נפלא ודוחה כאחד, יקר בטירוף ולא משהו שאני יכול לעלות על דעתי לעשות בסתם יום של חול. אבל אני יודע שזו סטייה פרטית ושהיא לא מן העניין. בסביבה הקרובה יש עכשיו היצע די גדול של בתי קפה ומסעדות, אבל לא ממש מקומות שיכולות להתחרות במצוינות הקולינרית התל אביבית. "דג על הים" בחוף בית ינאי הוא מקום נחמד לאכול דגים, בביתן אהרון מסתתרת מסעדת "קליפטו" החביבה, אבל "שבתאי" בכפר ויתקין הוא בהחלט המקום המומלץ ביותר, דווקא בשל צניעותו. מדובר על פאב\פיצרייה מקומי עם אווירה מדהימה ואוכל טוב ופשוט.
מדד השכנים: איזה שכנים? בקתות העץ מבודדות עם פניהן אל החולות. פשפש קטן מוביל לשביל חול הנמשך אל הים, כך שניתן לבלות ימים שלמים בפרטיות שלמה. מכמורת אינה מהמושבים שסובלים ממכת צימרים. למעט הבקתות של ז'נט יש מעט, אם בכלל, מקומות אירוח, כך שאין חשש לאווירת מנגלים צעקנית, או עומס תיירים שעלול להפוך כל חופשה בארץ לחוויה הדומה לביקור בקניון עזריאלי.
שורה תחתונה: אם אתם לא מהסוג שבשבילו חופשה בארץ חייבת לכלול חומוס במעלות תרשיחא בגזרה הצפונית או התמרחות באיזה פוספט בדרום ואם אתם מוכנים לוותר על שלוש שעות של פקקים בסוף החופשה בחזרה למרכז – מכמורת היא אופציה מושלמת.
