יש משהו מוזר בלצאת לחופש במלון שנמצא מרחק רבע שעה נסיעה מהבית שלך, בעיר שלך, וגם זה אם יש פקקים. מצד שני, אחרי יותר משנה שלא היינו בחופש (היריון + לידה + שונות) וכשזו הפעם הראשונה שאנחנו משאירים ללילה מלא את בת החצי שנה עם סבא וסבתא שהיו רגילים עד היום רק לשמרטף על בן ה-3.5, יש משהו משחרר בלהיות דקה, או רבע שעה, מקריאה. ספוילר: לא נקראנו.
מה לוקחים לחופשה שכזו? אני ארזתי קל, בתיק הגב של העבודה, במחשבה שאם שכחתי משהו – מקסימום אקפוץ הביתה להביא. כן, זה מגוחך כמו שזה נשמע. זוגתי לעומת זאת ארזה מספיק לחופשה של עשרה ימים, בכל מזג אוויר אפשרי. אני יכול להבין את ההתרגשות שלה.
לאור הקרבה הגאוגרפית בין מרכז תל אביב לצפונה, יכולנו לקחת מונית למלון דה נורמן אליו הוזמנו, אבל המלון מציע לאורחיו שירות חנייה, למי שמגיע מהפריפריה (רמת גן למשל), כך שחסכנו את הכסף הזה. באורח פלאי, לא הזדקקנו ל"ואלה פארקינג" של המלון, כי מצאנו בהמשך הרחוב מקום פנוי (!) בכחול לבן (!!) באמצע היום (!!!). אנשים מוכנים לשלם היטב על ספוט כזה במרכז העיר. החופשה לא הייתה יכולה להתחיל טוב יותר.
המקום
מלון דה נורמן נחשב למלון בוטיק יוקרתי במיוחד, ששוכן במתחם שהוכר ע"י ארגון אונסק"ו כמרכז מורשת תרבות עולמית לאדריכלות הבאוהאוס. הוא נפרס על פני שני בניינים ברחוב נחמני, וממוקם פחות או יותר בצנטרום של הפיילה בתל אביב. בניין אחד נבנה בסגנון אקלקטי ומתאפיין בהשפעת הרנסנס, והשני הוא בניין קלאסי המשקף את אדריכלות שנות העשרים. כל זה כדי לומר שהמקום מאוד מאוד יפה.
פקידת הקבלה שהסבירה לנו פנים בכניסה התגלתה כבעלת מבטא אמריקאי כבד, וביקשה אם אפשר לדבר באנגלית. לא התנגדתי ולו ברמת הקוריוז. אלא שבהמשך גילינו שזו לא הפקידה היחידה ששפת אמה היא אנגלית ומעדיפה לשוחח בשפה הזו. אמנם יש משהו שמשדר ניחוח בינלאומי למלון שמתיימר להיות כזה, אבל איך אמר יונתן ריגר לרונית אלקבץ ז"ל: "בכל זאת אנחנו בישראל". וזה יכול ליצור רושם מעט פלצני. שלא לדבר על העובדה שייתכן שלא כל אורח ישראלי שמגיע למלון מרגיש בנוח להתנהל באנגלית תקינה. נכון, חלק מהישראלים מתקשים גם בעברית תקינה, אבל זה לא העניין.
החדר
דה נורמן מציע שלל סוגי חדרים, כולל סוויטות ופנטהאוז. אנחנו קיבלנו את הדה-לוקס, שהוא רמה אחת מעל הבסיסית של המקום. הדבר הראשון שתופס אותך עם הכניסה לחדר הוא הריח. מין בושם שלא עוזב אותך לאורך כל השהות, בקטע טוב. מתברר שזה ריח שנרקח במיוחד עבור המלון אי שם ביפו, וניתן לרכוש אותו, אם רוצים. זוגתי התלהבה מהנגיעות העיצוביות בכל רחבי החדר: מהמגירות בחדר האמבטיה, דרך סידור השולחן בחדר ועד ארונות הבגדים. אותי דווקא תפסו מסכי הטאץ' בכל פינה, שמאפשרים שליטה על התאורה במספר מצבים, על המזגן, על תצוגת ה"נא לא להפריע" ועל פתיחת וסגירת הווילונות. כמו ילד קטן העברתי את 20 הדקות הראשונות בבחינה אובססיבית של כל מגע ומגע. בגדול, המלון מציע לאורחיו אייפד בכל חדר, אבל לנו הסבירו בהתנצלות שהטאבלט בחדר שלנו נמצא בתיקון. אני חושד שהם לא אמרו אמת ומכרו לי את הסיפור רק מהחשש שאשחק אותו כמו את מסכי המגע.
השכנים
בזמן הביקור הקצר שלנו, רוב האורחים במלון היו תיירים מחו"ל, עם נטייה גדולה לדוברי צרפתית, בגילאי 50 פלוס. מההתרשמות שלי מדובר באנשי עסקים, אבל יכול להיות שאני טועה. לא התערבבנו איתם יותר מדי, פרט לניד ראש מנומס במעלית ובכניסה לחדר האוכל ולבריכה. בכל זאת – אירופאים.
מה אוכלים
אפשר כמובן לשתות ולאכול באחד משלל המקומות שיש לתל אביב להציע, אבל אנחנו בחרנו להישאר במלון שמאכלס בתוכו בר ושתי מסעדות: דה נורמן - בראסרי, שמשלבת נגיעות דרום-צרפתיות וים-תיכוניות, ודיינינגס - מסעדת טאפאס יפני. אכלנו בבראסרי גם את ארוחת הערב וגם את ארוחת הבוקר שלמחרת, והיה מעולה שבמעולים. אוכל יוצא מן הכלל ממטבחו של השף ברק אהרוני. ליקקתי את האצבעות. למורת רוחה של זוגתי שהעדיפה שאשתמש במפית.
מה עושים
בדה נורמן יש בריכה על הגג שמשקיפה על העיר וניתן לראות ממנה את הים. יש גם חדר כושר וספא כמו בכל מקום יוקרתי שמכבד את עצמו. המלון עצמו נמצא במרחק הליכה מרחוב אלנבי, נחלת בנימין ושוק הכרמל, ואנחנו ניצלנו את מזג האוויר הידידותי להליכה כזו + שופינג זול. דה נורמן אף מציע לאורחיו סיור מודרך ברחבי העיר שעובר במקומות היסטוריים ותרבותיים שונים. מי שרוצה יכול לטייל בשדרות רוטשילד ולראות סלבס בסביבתם הטבעית. רק תשתדלו לא להאכיל אותם.
בשורה התחתונה
אי אפשר לקחת מדה נורמן את השיק ואת האווירה שלו. מכיוון שהסיכוי שנוכל להרשות לעצמנו חופשת נוספת כזו בגלגול החיים הנוכחי שואף לאפס, השתדלנו לנצור כל רגע במקום ורגע לפני שיצאנו לשאוף עוד שאיפה אחרונה מהריח הייחודי הזה. אבל בדיעבד, הדבר שהכי כאב לי לעזוב אותו היה החנייה המושלמת. דברים כאלה באמת לא מוצאים כל יום.
מחירים
החל מ-2,439 שקלים ללילה.
מלון נורמן. נחמני 25, תל אביב. לאתר
הכתב היה אורח המלון