מי אמר שאי אפשר לישון בלב תל אביב במקום סופר מגניב וסופר זול? זה קורה בסמטה שקטה אוף אלנבי, במקום שמחובר לדברים הכי מגניבים בעיר וזה יעלה לכם רק 100 דולרים ללילה ואפילו פחות. ולא רק שהמקום מחובר לעשייה התרבותית והכי עכשווית –הוא גם מייצר בין כותליו סצינה אמנותית עצמאית ודינמית באמצעות שיתופי פעולה מקוריים עם מוזיקאים, יוצרים ואמני מיצג. אם זה לא מספיק השכנים הם בית רומנו ורדיו התדר וחלק מחלליו משמשים כסטודיו לאמנים.
תכירו את "אחוזת רנה" – כנראה המלון הכי מגניב בעיר שלא שמעתם עליו וכבר סיפרנו לכם כאן אודותיו בכתבת בתי המלון החדשים. המלון הצעיר שבאוקטובר חוגג שנה, כולל 25 דירות בעיצוב אורבני-תעשייתי מלהיב. הבניין עצמו נבנה ב-1954 על ידי דוד צימנד כמחווה לרעייתו רנה צימנד, חובר לבית רומנו בפסאז' ופעל כחלק מתעשיית הטקסטיל התל אביבית ששגשגה במתחם. שרידים של התעשייה הזו עוד רואים היום - המלון ממקום מעל חנות המרתף של גוטקס, סמוך אליו פועלת החנות "טקסטיל כורש" ובקומת הפסאז' עוד עובד גוזר בדים. בבניין ההיסטורי שכנו מתפרות ואולמות ייצור ועד לפני כמה שנים עוד היו בו אולמות גזירה, מתפרות וחנויות בדמי מפתח. כששמואל ישורון, נכדו של צימנד, נקרא לבניין לפני כ-5 שנים כדי להכריע על עתידו הוא עוד פגש כאן את מנהל החשבונות בן ה-85 שסבו מינה, ובמקום עוד פעלה מתפרת כובעים. בהחלטה משפחתית הוחלט להסב את הבניין למלון דירות להשכרה לטווח קצר והפרויקט יצא לדרך בניהולם של ישורון ובן דודו רנה צימנד שהצטרף למסע. הכורסה הניצבת בקומת הכניסה הבלתי מלונאית בעליל, מסמנת שזה בהחלט לא מלון סטנדרטי.
תעלי אליי לחדר לקפה ותקליטים
התוצאה יצירתית ומפתיעה. הריהוט בחדרים שטופי האור מודרני ופונקציונלי ועיצוב החלל מתאפיין בלוק אורבני-תעשייתי – רשתות כמצע לעיצוב הקירות, בלוקים, בטון חשוף, ארגזי פלסטיק, צורות גרפיות, משחקי צביעה מחוכמים ורעננות של עציץ ירוק. את העיצוב עשו נטע קרזנר ודודי תבורי, מעצבות מוצר שזו העבודה הגדולה הראשונה שלהן. החשיבה הרעננה הפכה את דלות האמצעים להפתעה ויזואלית. לאחרונה, בהשראת חנות תקליטים חדשה שנפתחה בפסאז' למטה, קיבלו במלון ארגזים של תקליטים ישנים והכניסו פטיפון מודרני לכל חדר. באחת הקומות יש כעת ספריית תקליטים להחלפה וכל אורח שנכנס ימצא כבר כמה תקליטים בחדר כהצעת האזנה מטעם הצוות.
הנושא שקושר בין חדרי המלון הוא 'זמן עירוני', יש קומת AM ו PM ובפתח כל אחד מ-24 החדרים (על החדר ה-25 בפסקה הבאה) תלוי צילום של העיר תל אביב בשעה אחרת של היממה. עוד במסדרונות מכונת תפירה ישנה וסלילי חוטים שהביא אחד הגזרנים מהחנויות למטה וקושרת בין הווה ועבר; וסמוך למשרד פינת הומאז' לשוק לווינסקי עם לימונדה ותבלינים לשימוש האורחים המבשלים במטבחוני החדרים. בקומה התחתונה פועל גם בית קפה-מסעדת "סאפה" המתמחה באוכל סורי-לבנוני ומציעה ארוחות בוקר ותבשילים.
השאלה המיידית הקופצת לראש אחרי סיבוב בקומות היא איך מתחזקים מלון כזה ומצליחים לגבות סכום כל כך שפוי ללילה. "אנחנו לא מלון רגיל. אין לנו קבלה ואנחנו מתבססים על ניהול רזה", אומר ישורון בשעת שיחה במשרד הקטן שבקומה הראשונה. "זה מאפשר לנו לשלם פחות משכורות ואני לא חושב שהשירות שהאורח מקבל נפגע". ישורון, שעסק לפני כן בפיתוח מוצרים, מציין שדווקא בגלל שהוא ובן דודו רנה לא מגיעים מתחום המלונאות הם אוחזים בפתיחות מחשבתית בעשייה השוטפת. מבחינה פרקטית מי שעושה צ'ק אין אחרי שעות המשרד מקבל קוד לכניסה וממתינה לו מעטפה עם מפתח ומפה של מיקום החדר. הניהול הרזה מתייחס גם לכך ששירותי הניקיון בדירות ניתנים אחת לארבעה ימים וכמובן שהבעלות המשפחתית על הנכס מאפשרת גמישות. מודל העבודה הוא משהו בין מלון בוטיק ל Airbnb. "קיבלנו השראה מ airbnb אבל אנחנו נותנים איזושהי מעטפת שמעניקה לאורחים שלנו הרגשה של תייר בנעלי בית מקומיות וכל אחד שמגיע גם מקבל חוברת המלצות", הוא מוסיף.
אמנים במקום מחסנים
אחרי שתעשיית הטקסטיל ירדה מגדולתה הבניין והאיזור סביבו הפכו למוזנחים ובלתי אטרקטיביים. הבניינים שימשו בעיקר כמחסנים, ומה שהיום משמשת כחצר פנימית של המלון – שקטה ונעימה (יש שיעורי יוגה), הייתה עד לא מזמן מזבלה ומעונם של הומלסים. "בתהליך גיבוש הקונספט לא הייתי שלם עם זה שבפנים נשפץ ובחוץ תישאר תחושת המחסנים שאפפה את הכול", נזכר ישורון. "את הפסאז' שפעם היה שוקק חיים אי אפשר היה להפוך שוב לקומת מסחר פורחת והפתרון הגיע ממקום אחר – השכרת החללים לאמנים שישתמשו בהם כסטודיו. באנו לקראתם במחיר כי רצינו מקום חי ופועל שייתן לאורח שיורד למטה חוויה מקומית חמה". שכשאורח יורד לפסאז', מסביר ישורון, הוא רואה אנשים עובדים ויוצרים, מסתכל, מתעניין ויש פוטנציאל להתחלת שיחה וקשר".
כיום פועלים כאן מספר אמנים ביניהם: הצורפת נטעלי נחמיאס, נדב בכר שעוסק במחזור סקייטבורדים, דינה גולדשטיין, העוסקת בקולאז' ואנימציה חיה. לא מכבר נפתחה מול רדיו התדר, חנות תקליטים ובזכות אותו ארגז תקליטים שהגיע למלון לפני שנזרק לפח נולד הרעיון של פטיפון בכל חדר. "אמנות מדליקה אותי ואני מעריך יצירה שמאפשרת ביטוי אישי" מצהיר ישורון ומאמין בערך המוסף שזה יכול להעניק. מאז שנפתח המלון לפני שנה התרחשות אמנותית היא חלק מההווי הקבוע. מעבר להופעות אקוסטיות ואחרות שמתקיימות מפעם לפעם בחצר ובבית הקפה, מוזיקאים צילמו כאן קליפים בחדרים, פסטיבל "זז" התארח בחללים ובמסדרונות ובחצר נערכה פעילות של ציור שיתופי קהילתי.
החדר ה-25 #חדרמחוץלזמן
בקיץ חנכו בבית רנה קונספט חדש של עיצוב מקורי ודינמי לחדר ה-25 במלון. החדר הלבן והחף מעיצוב יצא להרפתקה אמנותית מתמשכת. בשנה הקרובה יגיעו אליו כ-30 אמנים, כל אחד מהם ליומיים במהלכם ישאיר חותם אמנותי אישי. כשאין אמנים בחדר הוא מושכר לאורחים וכל פעם נראה שונה בהתאם להתקדמות הפרויקט. בתום השנה העבודות הניידות יימכרו לתרומה ואז יתחיל שוב סבב חדש. בין האמנים שכבר היו והשאירו עקבות: הדר אלפסי אמנית אוריגמי שהותירה שמלות נייר על חבל, גיל זבלודובסקי, שיצר קיר פתקיות LOVE צבעוני, שירה שרי לילו ודינה גולדשטיין שיצרה קולאז' בהתאם לנושא. התהליך מלווה בצילומי וידאו וסטילס ומזמין אמנים ויוצרים מכל הארץ להיות שותפים לפרויקט.
מחיר: 100 דולרים ללילה ו-20% הנחה על חדרים הסמוכים לעבודות הרכבת הקלה.
אחוזת רנה, סמטת בית הבד 3, תל אביב