כשיגידו לידנו את המילה "יער", רובנו נחשוב על שטח רחב היקף ובו עצים רבים, צמחיה, בעלי חיים וטבע פראי השוכן הרחק מאיתנו. אולם פרויקט של קרן קימת לישראל שם לו למטרה להחזיר את הריאות הירוקות גם לסביבת השטחים הבנויים עם טיפוח יערות קהילתיים.

בימינו, כשלמעלה מ-90 אחוז מהתושבים בישראל מתגוררים ביישובים עירוניים, נדמה שמשאב הנוף הפתוח הופך להיות מצומצם ומנוכר. כמה מנוכר? עד לשנים האחרונות, יערות רבים הממוקמים בסביבת יישובים הפכו למעין "חצר אחורית" ומוקד להשלכת פסולת ולהרחקת מזיקים ומפגעים.

כל אלו העלו את הצורך לריאות ירוקות בסמוך לאותם אזורים צפופים ויערות קהילתיים עונים על הצורך הזה בכל כך הרבה רבדים: העצים סופחים מזהמים מהאוויר ומסייעים להקטנת החום והקרינה בעיר, תורמים לקיום מגוון ביולוגי הכולל צמחי בר ובעלי חיים, ואף מהווים נוף מרהיב וטבעי היוצר סביבת מגורים נעימה וירוקה. זאת לצד האפקט הבריא והחשוב של בילוי ביער והפיכתו למרכז לפעילות חברתית-חינוכית ולאירועים קהילתיים.

לאור החשיבות הרבה, קק"ל החליטה להציב לעצמה כמטרה – להפוך את היערות הסמוכים ליישובים מאזורים מוזנחים לחלון ראווה ירוק. קק"ל, שפועלת בארצנו עוד משנותיה הראשונות של המאה ה-20, מקדמת את הטיפול ביערות כחלק מפעילותה לשמירה על ערכים אקולוגיים-סביבתיים, תוך שיתוף פעולה מלא עם תושבי הקהילה והרשות המקומית בהקמת היער ובתחזוקתו עד שהופך למקור גאווה של ממש לכל העוסקים במלאכה.

"לקחת את היער כפרויקט"

יער ערערה הוא אחת מהדוגמאות היפות ליערות הקהילתיים של קק"ל. הכל התחיל לפני קצת יותר משלוש שנים, כשלתושבי ערערה שבצפון הארץ פשוט נמאס לחיות ליד מגרש גרוטאות. היער הקטן, שגדל בסמוך לכפר הפך עם השנים להיות מקום מוזנח שאנשים מרשים לעצמם לזרוק אליו פסולת וללכלך. אבל במקום לקבל את העניין הזה כעובדה מוגמרת או לחכות עד שתגיע עזרה חיצונית, תושבי הכפר התכנסו, שינסו מותניים והחלו במו ידיים להפוך אותו לפינת חמד עבורם ועבור משפחותיהם.

ערערה
כיום כבר אפשר לראות איך השטח הופך להיות מקום שנעים להיות בו | צילום: באדיבות אנשי קק"ל

"לאנשים בכפר הייתה מוטיבציה חיובית והם רצו לעשות משהו גרנדיוזי, לקחת את היער הזה כפרויקט", מספר עודה עבדאלחלים, מתאם המגזר הערבי של קק"ל בשטח, "אני נכנסתי לתפקיד כחודשיים לאחר שכל זה קרה וראיתי שהמקום פשוט הפך למוקד עלייה לרגל. אנשים היו מגיעים אליו מכל מיני יישובים בצפון כדי לעשות בו פיקניק, על האש ולבלות עם הילדים. מאוד התלהבתי מזה והחלטתי לספר על כך ליערנים של קק"ל באזור. אמנם רמת השיפוץ לא ענתה בתחילה על הקריטריונים של יערות קק"ל, אבל אהבתי את היוזמה שהגיע מהקהילה ורצינו לעשות מזה משהו גדול יותר".

בקק"ל כאמור, לא נשארו אדישים ליוזמה ונרתמו מיד. לאחר ישיבות ארוכות עם ראשי המועצה ועד אחרון הפקידים, החלו לגלגל את פרויקט היערות הקהילתיים. בתור התחלה הם לקחו את פינת החמד שיצרו תושבי ערערה ושידרגו אותה על פי התקנים של קק"ל. "הצבנו במקום ספסלים רבים, מתקני מנגל ואיסוף פחמים, שולחנות וצפרדעים לאיסוף אשפה", מספר עודה בהתרגשות ומדגיש שזאת הייתה רק הפעימה הראשונה. "בעתיד הקרוב אנו מתכוונים לסלול שם מסלולי הליכה ושבילי אופניים, ולהציב במקום נדנדות ומגלשות לילדים - דברים שמאוד חשובים לקהילה".

כחלק מהמהות של היערות הקהילתיים, קק"ל מלווה אותם גם אחרי שלב השיקום הראשוני. "בט"ו בשבט לדוגמא יש כאן חגיגה אמיתית", מספר לנו עודה. "בכל שנה קק"ל דואגת להעביר לקהילה מאות שתילים לנטיעה, ומאחר שלא נשאר הרבה מקום ביערות, התלמידים וצוותי החינוך נוטעים את השתילים בישוב עצמו וכך בעצם מטפחים את הגנים הציבוריים ובתי הספר של הקהילה".

הופכים את החלום למציאות

על הפרויקט בערערה שמע גם ד"ר הישאם יוניס (79), מרכז קהילה מהכפר הסמוך – עארה, שאף חולק עם הכפר ערערה את המועצה המקומית עארה-ערערה. "ראיתי שבחלק הדרומי של המועצה, ליד ערערה, סידרו חלק מהיער שהיה סמוך לבתים וראיתי שהם שמו מכולה לאשפה של קק"ל. כשהגיעו מקק"ל לבקר באזור, ביררתי איתם על הקונספט של היערות הקהילתיים וביקשתי מהם לעשות את זה גם בחלק הצפוני של המועצה. הם מאוד התרשמו והחליטו לתמוך ביוזמה, אבל הם לא האמינו כמה אנשים ישמחו להתגייס לרעיון. הם לא ידעו עם מי יש להם עסק, תוך חודש כבר אפשר היה לראות שינוי במקום", הוא מוסיף בחיוך.

ערערה
"בט"ו בשבט יש כאן חגיגה אמיתית" | צילום: באדיבות אנשי קק"ל

ד"ר יוניס החל לגייס את בתי הספר, חטיבות הביניים והתיכונים במסגרת יום המעשים הטובים שלפני שנתיים, אליו הגיעו אנשי קק"ל וגם אנשי המשטרה. במסגרת היום המרוכז פינו מהמקום למעלה ממאה משאיות של אשפה ופסולת תעשייתית שאנשים רוקנו וזרקו ביער. לאחר מכן, החלו בקק"ל לתכנן את החניון.

כדי לשמר את המקום רתם ד"ר יוניס את בית הספר העממי ששוכן בקרבת מקום ואימץ את היער כפרויקט. "בכוחות משותפים, יחד עם מנהלת בית הספר, החלטנו שהיער יהפוך לפרויקט של התלמידים ושהם יעזרו לשמור על הטבע. לא צריך בשביל זה הרבה, עצם זה שהם מגיעים לשם, משחקים, מתייחסים יפה ושומרים על הניקיון הופך את החלום למציאות".

הטבע הוא של כולנו, יהודים וערבים

כיום כבר אפשר לראות איך השטח הופך להיות מקום שנעים להיות בו, אנשים מגיעים לטייל בשטח ועוצרים במקום לחנייה. אבל אם חשבתם שכאן התהליך יגיע לסיומו - אתם לגמרי טועים. "מבחינתי אנחנו רק בתחילת הדרך", משתף ד"ר יוניס, "כרגע עדיין אין במקום מים זורמים, שירותים או חניה מסודרת. אנחנו עדיין מאלתרים אבל יש לנו הרבה כוונות טובות ושאיפות. אנחנו עובדים בשיתוף עם קק"ל שעושה המון דברים בשטח ועם עודה אבדאלחלים שמתאם בין הקהילה במקום לבין קק"ל, גם הגברת עדי נוי מקק"ל שאין לנו מילים אפילו כדי לתאר כמה אנחנו מעריכים את מה שהיא עושה עבורנו ואוהבים את הרעיונות שלה".

ד"ר יוניס מזכיר בדבריו גם שאיפה לתכנן שבילי הליכה, שבילי אופניים ואף שבילי טרקטורונים במקום, לאורך חמישה קילומטרים מבקעה. "זה יהיה לתפארת של כולם, של כל המועצות האזוריות בדרך. בסופו של דבר לכולם יש רצון טוב, יהודים וערבים יכולים לצעוד ביחד בחקר המשותף, יש לנו הרבה דברים משותפים שאי אפשר להתעלם מהם. הטבע הוא של כולנו, אז בואו נשמור עליו ביחד ונהנה ממנו ביחד. אנחנו נעזרים הרבה גם במרכז הערבי-יהודי לשלום בגבעת חביבה שמארחים את הפגישות שלנו ולא חוסכים בקידום הנושא". 

"מקווה שאספיק לראות את החלום שלי מתגשם"

ד"ר יוניס שואף להפוך את המקום לנקודה אליה אנשים יוכלו להגיע מרחוק ומקרוב, לתצפת על ציפורים, לקרוא על החיות ולשמוע על הטבע והנוף. לצורך כך הוא ממשיך לתרום עוד ועוד גופים, מועצות אזוריות באזור, את רשות ניקוז ונחלים המקומית, ואפילו את מטווח גולני ששוכן באזור. "התרשמתי שיש הרבה אהדה לרעיון, כך שאני מאוד אופטימי. במיוחד כשקק"ל איתנו לאורך כל הדרך אני מרגיש שאנחנו בידיים טובות. לעודה, לעדי ולצוות שלה יש גישה חיובית וזה חשוב, אני מקווה שיהיה לי את הכוח להמשיך ושהאנשים שחוברים אליי בדרך לא יתייאשו".

ד"ר יוניס, פתולוג צמחים במקצועו, עושה את כל אלו במסגרת היותו פנסיונר, אחרי 46 שנה של שירות והדרכה במשרד החקלאות. "אני כבר עוד מעט בן שמונים", הוא מסכם, "אין לי זמן. אני רוצה לגמור את הפרויקט וליהנות ממנו. אני מקווה שאזכה לזה ואני שמח שאנשים לידי מתלהבים מהרעיון. אני ממש מודה, כל יום מחדש, לכל מי שלוקח חלק בפרויקט הזה ולכל הנפשות הפועלות בשטח, מקווה שנגשים את החלום בקרוב".