כחלק מהמודעות ההולכת וגוברת לנושא הקיימות ושמירה על כדור הארץ והסביבה בה אנו חיים, לאחרונה ניתן לראות כי יותר ויותר רפתות מחליטות גם הן לעשות שינוי ולעבור להתנהלות ירוקה יותר המיטיבה עם הפרות ורווחתן וכן עם התוצר הסופי. 

"היום רפתנים מבינים שכדאי להם לעשות את השינוי הזה", מספרת ד"ר סיון לאקר, וטרינרית ובעלת חברת "רפתנות מודעת", המכשירה רפתות בשיטה ייחודית שפיתחה, לשיפור רווחת הפרות ברפת. "רפתנים מזמינים אותי באופן עצמאי כדי שאדריך ואלמד אותם על הפרות והצרכים שלהן. ברגע שהם מבינים יותר על הפרה, על המבנה החברתי שלה וההתנהגויות שלה – יש להם יותר נכונות להשתנות ולעבור לשיטות העבודה שאני מלמדת אותם". 

בין כל הרפתות בהן היא מבקרת, ד"ר לאקר עושה שיתוף פעולה עם מחלבת יטבתה כחלק ממהפכת "רפת מקיימת", שהיא מנהיגה בקרב 22 רפתות הערבה. "זה שמחלבה באה ונותנת סטנדרטים לספקים שלה – זה מהפכני. אנחנו מצפים בדרך כלל ממחלבה לדאוג לאיכות של החלב ולמקור שלו אבל לא להתעסק במה שקורה לפרות לפני. השינוי הזה נותן ערך מוסף של דאגה לרווחת הפרה".

ד
"השינוי הזה נותן ערך מוסף של דאגה לרווחת הפרה. ד"ר סיוון לאקר | צילום: ליאור נורדמן

"מדובר בתהליך שהתחיל לפני שנתיים וחצי", מספר אשכר גנוסר - מנהל קבלת חלב וקשרי יצרנים במחלבת יטבתה ומוביל פרויקט "רפת מקיימת" במחלבה. "מיכל בנישתי משטראוס פנתה אלינו וסיפרה על המגמה העולמית בנושא. היא הציעה לנו כמחלבה להרים את הכפפה בנושא ולהתעסק בסוגיות האלה. מבחינתי זו הצעה שנחתה על קרקע פורייה, כי מאז שהתחלתי לחלוב פרות בגיל 15 – אני זוכר שהשאלות האלה של קיימות ורווחת הפרה העסיקו אותי, אבל תמיד קיבלתי תשובות לקוניות: 'ככה זה עובד', 'אתה לא מבין', 'אתה לא יודע מה זה פרה' ועוד". 

גנוסר מספר בהתרגשות שככל שהעמיק לחקור ולהתעמק בנושא הוא גילה דברים מדהימים. "לאורך השנים הייתה מחשבה שמדובר בחיה לא אינטליגנטית ונטולת רגשות ותחושות, אבל כשנפגשנו עם מומחים בתחום גילינו שיש לה רגשות, פחדים וכאבים כמו כל חיה, שלא כל הפרות מתנהגות אותו הדבר ושיש להן אופי, למרות שמדובר בחיה עדרית. כשאתה לומד להבין את שפת הגוף שלהן אתה מצליח לראות הרבה דברים שלא שמת לב אליהם לפני". 

"חיפשנו נקודות שהרפתנים יצליחו להתחבר אליהן"

הרעיון מאחורי היוזמה הוא קידום שני רבדים של קיימות: האחד הוא קיימות מול הסביבה - מיפוי הנקודות הבעייתיות בניהול רפת כמו פיזור שפכים, שחרור גז המתאן לאוויר, כמות המים שנצרכת עבור ייצור ליטר חלב, פתרונות למחזור מים, גידול מזון לגובה ועוד - כל אלו תוך כדי שימור ושיפור הרווחיות והיעילות של הרפת לטובת הרפתנים. "לא נוכל לעשות משהו שייפגע בהם כלכלית", מסביר גנוסר, "צריך למצוא את הנקודות שגם הרפתנים יתחברו אליהן". הרובד הנוסף שאפשר למצוא הוא רווחת הפרה ושיפור תנאי המחייה שלה ברפת, "אמנם אנחנו בתוך תעשייה, אבל גם פה אפשר לעשות טוב יותר במידת האפשר. האחריות היא שלנו". 

לצורך השלמת המשימה הורכב אותו צוות היגוי מיוחד שכלל רפתנים, וטרינרים וחוקרים סביבתיים, שהגדירו יעדים שיבטאו את החזון והאג'נדה של היוזמה, תוך הסתמכות על נורמות בינלאומיות, בין היתר של ארגונים הנשענים על המלצות האו"ם. בין הנקודות שעלו אפשר למצוא הדרכות שוטפות לשיפור הרווחה וביקורות חודשיות ברפתות הערבה על ידי ד"ר לאקר, שיפור רמת ההיגיינה ורווחת הפרות במרבצים, הפסקת סימון הפרות בכוויה קרה ומעבר לשיטת זיהוי עם קולר דיגיטלי, גידול עגלות בקבוצות קטנות, ייעול הטיפול בשפכים למטרות דישון וחקלאות, ייצור מזון לפרות מגזם חקלאי ועוד. "הייחודיות של הפרויקט שלנו הוא ביישום פתרון הוליסטי בכל הרפתות כולן. לא רק התעסקות בתוצר הסופי – החלב, אלא לאורך כל התהליך", מסביר גינוסר. 

אשכר גנוסר
"צריך למצוא את הנקודות שגם הרפתנים יתחברו אליהן". אשכר גנוסר | צילום: ליאור נודרמן

"יש מהלכים שאתה מאוד מאמין בהם וזה אחד מהם"

ועדיין, עם כל הכבוד לחלומות ולשאיפות המערכתיות, בסופו של דבר מי שמבצע את הרפורמה בשטח אלו מנהלי הרפתות, שלא תמיד מדובר במהלך הכי פשוט ליישום עבורם. אלא שחי צומברג, מנהל הרפת ביטבתה, שהיא גם הרפת הגדולה ביותר מבין הרפתות המספקות חלב למחלבה, חשב אחרת לגמרי. "מבחינתי בכלל לא מדובר היה בקאדר", הוא מסביר, "כשיש משהו שאתה מאמין בו והוא מרגיש לך נכון – יותר קל לך לעשות אותו. בסופו של דבר הגישה היא הגישה המוסרית – אנחנו מחויבים להעניק לבעלי החיים את התנאים הכי טובים ולדאוג לעשות את המקסימום עבורם". 

"כשאשכר פנה אליי", נזכר צומברג, "אמרתי לו שהוא מתפרץ לדלת פתוחה ושאני כבר שם. מבחינת המחלבה זה היה שילוב כוחות נהדר כי כשהרפת עצמה מאמינה בקיימות, יותר קל ליישם את השאיפות. כחלק מהשינוי התחלנו עם ייבוש המרבצים, דבר שלמעשה הוא די פשוט במיוחד במזג האוויר הישראלי. זה מפחית דלקות ומחלות בקרב הפרות וגם גורם להן להיות פחות בסטרס. כמו כן בעבר היינו פחות מודעים להשפעה של רעש על תפקוד הפרות, לאחר עבודה עם ד"ר לאקר, גילינו שהרעש מסביב מכניס אותן לסטרס ולכן היום הפעילות שלנו ברפת שקטה ורגועה יותר". 

ואיך העובדים מגיבים לשינוי?

"ברגע שהעובדים הבינו מה השינויים האלה אומרים בפועל, אפשר היה לראות את ההקלה על הפרצוף שלהם. זה הוריד הרבה מתח מיותר שהיה באוויר. הם זרמו בטבעיות והנהיגו את הרפת בשלווה כשהם רגועים ונינוחים. מאוד קל לרתום אותם לסיפור הזה.

"היום אני לא מבין איך לא עשינו את זה לפני עשר שנים", מוסיף צומברג. "יש מהלכים שהם מאוד נכונים ואתה מאוד מאמין בהם – זה אחד מהם".

רפת מקיימת
"לא מבין איך לא עשינו את זה לפני עשר שנים" | צילום: ליאור נורדמן

"החלטנו שנעשה כל מה שצריך כדי שזה יקרה"

לדבריה של ד"ר לאקר המעבר לא היה פשוט כל כך בכל הרפתות בערבה, "לכן יש חשיבות להדרכות ולביקורות של "רפתנות מודעת", שבעזרתם הרפתנים מבינים ומתחברים למהות השינוי וכיום עושים עבודה מדהימה", היא מסבירה. אך למרות ההיסוסים והחשש משינוי, הצעד הנועז עבר בהצלחה. גנוסר מתאר ימים שלמים של נסיעות ועמידה איתנה של המחלבה כולה כגוף אחד. "אני עשיתי את השיחות האלה בפועל, אבל מאחורי עמד גוף שלם שגיבה אותי ועודד את הרעיון. ברגע שאנחנו כמחלבה הבנו שזה חשוב ושאנחנו רוצים לקדם את האג'נדה הזאת – החלטנו שנעשה כל מה שצריך לעשות כדי שזה יקרה". 

ומה הלאה? גנוסר מספר כי יש כבר יעדים נוספים באופק, ביניהם הפיכת הזבל של הפרות לחשמל, מה שיכול לתרום רבות לאיכות הסביבה. בנוסף, מתכננים ביטבתה להציב מצלמה בכל רפת, שתציג לכל מי שירצה לראות איך הרפת מתנהלת. "מדובר בשקיפות מלאה כי אנחנו מאוד מאמינים במה שאנחנו עושים, ועדיין אנחנו תמיד שואפים להשתפר ולהתקדם", מסכם גנוסר.