לטייל בעוטף עזה: ככה נראה המקום שחווה את הסבל הכי גדול

נא להתנהג בהתאם

"כבר שבע שנים שאני מובילה סיורים בעוטף היפה והאופטימי. ידעתי שמי שחווה איתי סיור כזה ייצא בסופו עם חוויה אחרת, מפתיעה, בלתי צפויה, כזו שתישאר בלב ותעשה לו חשק לחזור. והמטיילים שלי אכן חזרו", מספרת יפעת בן שושן, תושבת נתיב העשרה, מרצה ומדריכת סיורים במושב ובאזור העוטף, על סיוריה טרום-המלחמה. "ומה עכשיו? לאן אקח את המטיילים? איזה אופי יהיה לסיורים שלי? מה אני רוצה לספר ומה לעולם לא אגיד? איך מעבירים את התחושות במילים? מה מותר ומה מקובל פחות?".

עם כל השאלות הקשות האלה חזרה בן שושן לסיורים ברגשות מעורבים, בעיקר כי אנשים ביקשו להגיע, לשמוע, לכאוב, להתאבל ולחוות מקרוב את הנורא והקשה שקרה להם, ולנו. "חשוב שיבואו לראות מקרוב כדי שלא יהיה ולו אדם אחד שהאירוע הזה יישאר לו בזיכרון כאירוע שעבר רק דרך המסכים. אחרי 7 באוקטובר אני לא מטיילת בעוטף אלא עורכת סיורי סולידריות וסיורי למידה, אז אל תבקשו ממני סיור בכפר עזה או בבארי במשפט הראשון, זו לא הגרלה ולא חנות מכולת, אלה החיים שלנו והם יקרים יותר מכל דבר. בסיורים שלי אין מציצנות", היא מחדדת, "אבל יש מפגשים עם התושבים במקומות שאליהם אנחנו מוזמנים. את הטיולים כמו שעשיתי עד 6 באוקטובר אולי אחזור לעשות יום אחד. לא עכשיו". ואם בן שושן – שחוותה על בשרה את האסון ואת השכול של חברים שנרצחו ובתים שנשרפו – קוראת לנו לבוא, אנחנו מתייצבים גם כדי לתמוך, לחזק ולהניע שוב את החיים ואת הכלכלה של האזור.

> דארק טוריזם: ככה צפויה להראות תיירות המלחמה בארץ

> רגע לפני השבת השחורה: הטיול האחרון שעשינו בעוטף עזה

> התאהבנו בדרום: המדריך המלא לטיולים בערבה

"חייבים לראות, חייבים להרגיש כדי להפנים", מוסיף אביעד בכר מקיבוץ בארי, שנפצע ושכל את רעייתו דנה ובנו כרמל בשבת השחורה. אז סעו לטייל, לראות, לפגוש, להתייחד, להזדהות, לתמוך, לחוות, לאכול, להתארח וללון, רק עשו את זה ברגישות ובכל הכבוד הראוי לנרצחים, לנופלים, לחטופים, לחיים ולמקום.