קו רציף עובר בין הפער העצום בתוצאות של התלמידים הערבים והיהודים במבחני פיזה שהתפרסמו בשבוע שעבר, לבין הבדלי ההכנסה הממוצעת לשכירים באוכלוסייה היהודית והערבית - שעומדים על יותר מ-65%. בקרב הצעירים הערבים 70% מסיימים תיכון ללא בגרות שמאפשרת להם להשתלב באוניברסיטאות, לעומת 47% באוכלוסייה היהודית. מחקר חדש חושף את הפערים העצומים גם ברכישת ההשכלה האקדמית בין המגזרים, שמשמעותם קושי נמשך של האוכלוסייה הערבית להשתלב בשוק העבודה ולהשיג משרות מכניסות בהמשך החיים.
המחקר, שפורסם אתמול (ג'), מעלה כי הפער בין שיעור היהודים והערבים בוגרי תואר ראשון גדל בצורה משמעותית: מ-23% ב-2000 ל-38% ב-2017. על פי המחקר, גם מי שמצליח להתקבל לאקדמיה מקרב האוכלוסייה הערבית מתקשה לסיים את לימודיו, ושיעור הנשירה - בעיקר של הגברים - גבוה מאוד. החוקרים טוענים כי אף שהממשלה מתגאה בהגדלת מספר הסטודנטים הערבים, בפועל הפער רק גדל. בשנים האחרונות המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) אמנם הנהיגה תוכנית לשילוב ערבים וחרדים באקדמיה. אלא שלמרות עמידה ביעדי התוכנית באוכלוסייה הערבית, נעשה מעט מדי ומאוחר מדי. המחקר והנתונים מלמדים כי צמצום אמיתי בפערים מחייב התערבות כבר בגילי הגן והיסודי.
"במצב שבו רק 16% מהגברים הערבים פונים ללימודי השכלה גבוהה, ומתוכם רק 9% מסיימים תואר ראשון - בהשוואה לכמחצית מהגברים היהודים - אי־אפשר לדבר על צמצום פערים או על שוויון", אומרת ד"ר מריאן תחאוכו, עורכת המחקר שבוצע במכון אהרן למדיניות כלכלית במרכז הבינתחומי.
למרות טענות המל"ג להצלחה, בפועל פערי ההשכלה רק הלכו והעמיקו ב-20 השנים האחרונות. ההשלכות הן כי פערי השכר של הגברים הערבים בהשוואה ליהודים לא הצטמצם ב-20 השנים האחרונות - למרות המאמצים שהשקיעה בכך הממשלה.
במכון אהרן מונים את הסיבות לעיוות העולה מהתמונה שמציגה המל"ג: שיעור הערבים בקרב הצעירים (גילי 24–15) השתנה במהלך השנים, ועומד כיום על כ-30%, לעומת שיעור הערבים בכלל האוכלוסייה - 20%. הגידול בבוגרי התואר הראשון צריך לשקף גם את הגידול הזה. בנוסף, קבוצת ההשוואה הנכונה לערבים היא האוכלוסייה היהודית בניכוי החרדים - שמסיבות אידאולוגיות ואחרות ממעטים לרכוש השכלה, בעוד חלקם באוכלוסייה היהודית הולך וגדל.
החוקרים מדגישים כי מיעוט מסיימי התיכון הערבים שזכאים לבגרות, לצד הקושי של רבים מהם, גם בקרב הזכאים לבגרות, להשיג ציון גבוה בפסיכומטרי - מונע מרובם להתקבל למקצועות המועדפים עליהם. בנוסף, מרבית מסיימי התיכון בחינוך הערבי לא מגיעים לשליטה בעברית שמאפשרת שיח בסיסי - מה שפוגע בסיכויי ההצלחה שלהם באקדמיה.
התמונה הקשה של פערי ההשכלה באלה לידי ביטוי, באופן טבעי, בפערי השכר עצומים. סקר הוצאות משקי בית 2018 של הלמ"ס שפורסם השבוע מצא פערים עצומים בין שכירים משני המגזרים הן בהכנסה החודשית והן בהכנסה לשעת עבודה. באוכלוסייה היהודית ההכנסה הממוצעת ברוטו היא כ-11 אלף שקל בחודש, לעומת כ-7,000 באוכלוסייה הערבית - פער של 65.6% (גידול לעומת 64.4% ב-2017). אצל הגברים הפער היה 39.6% (ירידה קטנה מ-40.3% ב-2017) עם ממוצע הכנסה של 13.5 אלף שקל בחודש לשכיר יהודי מול כ-8,000 לשכיר ערבי. אצל הנשים הפער היה 35.9% (לעומת 37.4% ב-2017) - עם הכנסה ממוצעת לשכירה יהודיה של כ-9,000 שקל בחודש לעומת כ-5,800 לשכירה ערבייה.
מבחינת הכנסה ממוצעת ברוטו לשעת עבודה הפער היה 32% (לעומת 27.6% ב-2017): ממוצע הכנסה של 65.6 שקל ברוטו לשעה באוכלוסייה היהודית, לעומת 41.7 שקל באוכלוסייה הערבית.
"כל ההתנהלות של מערכת החינוך היא כאילו לאיש לא אכפת. אם למישהו ממקבלי ההחלטות זה יהיה באמת חשוב, והוא ישים יעדים שבאמת יקדמו את החברה הערבית - זה ייראה אחרת. אבל כנראה שזה לא מספיק חשוב", אומרת תחאוכו. לדבריה, "תוצאות פיזה האחרונים לא משאירים מקום לאופטימיות. ההישגים של הערבים ירדו והפערים מול היהודים התרחבו. 0% מהערבים הצטיינו במבחן. איך ייתכן שבקרב התלמידים הערבים, שמהווים רבע ממערכת החינוך בישראל, אין אפילו תלמיד מצטיין אחד? אלה נתונים המעידים על בעיה אמיתית במערכת החינוך בישראל. אם קובעי המדיניות ימשיכו לטמון את הראש בחול ולהתחמק מאחריות נמצא את עצמנו במצב עגום, שישפיע על כל ההיבטים הכלכליים ועל רמת החיים של כלל אזרחי המדינה. חייבים רפורמה משמעותית בחינוך הערבי משלב הגן ועד לסיום התיכון - שתכלול שינוי מהותי ועמוק".
במערכת החינוך הפערים באים לידי ביטוי מגיל צעיר - והתלמידים הערבים מוזנחים על ידי המדינה וסובלים מתת־תקצוב בהשוואה לתלמידים באוכלוסיות אחרות. בתי הספר הערבים מתמודדים עם מחסור חמור במורים איכותיים ומהיעדר ציוד ותשתיות ראויים, ונאלצים להתמודד עם תקציבים שלא עונים על הצרכים המורכבים. משרד החינוך מודע היטב לפערים, והם משתקפים היטב כבר שנים בתוצאות מבחני המיצ"ב בבתי הספר היסודיים ובחטיבת הביניים ובשיעור הזכאים לבגרות. דו"ח OECD שפורסם בשבוע שעבר הדגיש את חומרת המצב, לאחר שהתברר שהישגי הערבים ממשיכים להידרדר, פערי ההישגים מוסיפים להתרחב, ושיעור התלמידים הערבים שנכשלים במתמטיקה ומדעים מתקרב ל-50%.
בשנים האחרונות אמנם נעשים ניסיונות במשרד החינוך לצמצם פערים - אך התקציבים שהועברו אינם מספיקים כדי לחולל שינוי. בנוסף, המשרד לא מתקצב צמצום פערים בגילים החשובים ביותר: גני הילדים ושלב התיכונים הקריטי של בחינות הבגרות. באופן אבסורדי, כיום התקצוב של תלמיד תיכון ערבי (25.5 אלף שקל בשנה) נמוך ב-40% מהתקצוב לתלמיד תיכון בזרם הממלכתי־דתי (40.3 אלף שקל בשנה) וב-22% בהשוואה לחינוך הממלכתי (31.3 אלף שקל).
עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:
- הקטסטרופה של מבחני פיזה יכולה להיות הזדמנות
- 30% מילדי ישראל לומדים ברמה של קזחסטן, 30% - ברמה הגבוהה בעולם
למרות הדחיפות שבצמצום הפערים, וחרף תת־התקצוב לתלמידים הערבים, מאז 2012 משרד החינוך רק מחריף את ההעדפה של תלמדי התיכון היהודים - בדגש על הזרם הממלכתי־דתי. כך, ב-2012–2018 משרד החינוך הגדיל את התקציב לתלמיד בתיכון ממלכתי־דתי ב-55%, בעוד התקצוב לתלמיד ערבי גדל ב-38% בלבד. המשמעות: משרד החינוך רק הגדיל את פערי התקצוב בין המגזרים בתקופת הלימודים הקריטית ביותר להצלחתם בשוק העבודה - שלב בחינות הבגרות.
למרות ניסיונות לצמצם את פערי התקצוב בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים, כיום תלמיד ערבי בחטיבת ביניים מהמעמד הכלכלי עדיין מתוקצב בכ-20% פחות מתלמיד יהודי ממעמד כלכלי זהה. מכל מקום, הגדלת פערי התקצוב בגילי התיכון מחלישה את הצעדים שנעשים לטובת צמצום הפערים בגילים צעירים יותר.
התוצאה העגומה של ההזנחה התקציבית היא שב-2016 רק 30% מהתלמידים הערבים היו זכאים לבגרות, בהשוואה ל-52.5% מהתלמידים היהודים. מדובר בתמונה יציבה ואין התכנסות בין ההישגים של המגזרים: בין 2000 ל-2016 שיעור הזכאות לבגרות בשני המגזרים עלה במידה שווה - 16%.