מחקרים מצביעים על כך שקורונה היא לא רק מגפה בריאותית, אלא בעיקר מגפה חברתית. כולנו יודעים להגיד שהקורונה מגבירה בקרב אוכלוסיות בסיכון את הבדידות, את הייאוש ואת תחושת חוסר התקווה. אבל ישנה קבוצה אחת שכמעט ולא מדברים עליה - הסטודנטים. ודווקא אלה, שרובם אמנם נמנים בקבוצת הצעירים שאינן בסיכון, אך רבים מהם בשלב ביניים בחיים: מצד אחד כבר יצאו מהקן של ההורים, אך מצד שני טרם הקימו משפחה גרעינית משל עצמם – ועל כן הם מרגישים את החוסר בחיי קהילה על בשרם.

מאז פרוץ משבר הקורונה, מעל ל-300 אלף סטודנטים בישראל נשלחו ללימודים מקוונים דרך הבית, דבר שהעצים עבור רבים מהם את תחושת הבדידות וצמא למגע אנושי. כמו בשאר תחומי החיים, כך גם בהשכלה הגבוהה, את המקום של "החוויה הסטודנטיאלית" החליפו מונחים כמו "בדידות", "חוסר מעש" ו"שעמום". את המפגשים החברתיים החליפו במקרה הטוב מפגשים בזום, הלמידה המשותפת עברה מהעולם, ויותר ויותר סטודנטים מוצאים עצמם לבד.  מול אלה ישנה קבוצה לא קטנה של סטודנטים (למעלה מ-3,000), החיים בקהילות סטודנטים, ומספרים כי כיום, יותר מתמיד, הם מבינים את הצורך בתחושת השייכות, ומרגישים הקלה בבחירה לחוות את תקופת הלימודים כחלק מקהילה.

ומעבר למערכות היחסים החשובות המתקיימות בין חברי הקהילה לבין עצמם, הסטודנטים גם מתנדבים בקהילה בה הם חיים, ובכך מסייעים לצלוח את המשבר יחד: הם יזמו שעות סיפור וערבים חינוכיים לילדים בשכונות בהן הם גרים, חילקו מזון ואימצו את הקשישים בקהילה, הרימו ערבי תרבות ועוד.

כיום כבר ברור - קהילה אינה עניין של מותרות, אלא צורך בסיסי

קהילות הסטודנטים, המהוות חלק ניכר מתוך כ-200 קהילות בוגרים מ-15 ארגונים שונים - המאוגדים כולם תחת מקו"ם - מועצת הקבוצות והקהילות המשימתיות בישראל - מחזקות את החוסן הקהילתי בערים בהן פועלות, ועוזרות לשמור על תחושת הביחד בקרב הסטודנטים גם בתקופה זו. "כיום כבר ברור כי קהילה אינה עניין של מותרות, אלא צורך בסיסי של סטודנטים וצעירים", מספר אדם לטרולו, יו"ר מקו"ם. "מודל הפעילות של הקהילות שלנו מעודד מעבר ליישובי הפריפריה החברתית-גיאוגרפית, פיתוח קהילה תומכת ופעילה ויצירת פעילות יזמית - חברתית משמעותית באותם ישובים".

לדברי לטרולו, משבר הקורונה הביא לעלייה חדה בביקוש של סטודנטים להצטרף לכפרי הסטודנטים, הפזורים ברחבי הארץ, מתוך הבנה כי מסגרת הלימודים האקדמיים המוכרת ככל הנראה לא תתקיים השנה. הלימודים המקוונים מאפשרים היכרות שטחית בלבד של חבריהם לספסל הלימודים, והם רוצים יותר מכך. הבנה זו הובילה אלפי סטודנטים להצטרף לקהילות הקיימות, להכיר את סביבת מגוריהם ולא פחות חשוב - לעשות שינוי משמעותי בחברה.

קהילות הסטודנטים פורחות בקורונה (צילום: דדו ברקן)
אדם לטרולו. יו"ר מקו"ם - מועצת הקבוצות והקהילות המשימתיות | צילום: דדו ברקן

עדיה בסקילה, סטודנטית במרכז האקדמי ויצו-חיפה, חברה בקהילת 'ארץ עיר' בקרית אליעזר, הסמוך למקום מגוריה, מתנדבת במגוון פעילויות המיועדות למשפחות צעירות ולגיל השלישי, במטרה ליצור קהילה מלוכדת הן בקרב הסטודנטים והן בקרב תושבי השכונה. "אני לומדת אדריכלות, וחיי קהילה הם חלק מרכזי של העקרונות אותם אני שואפת ליישם בחיי המקצועיים", היא מספרת ומוסיפה: "בהתחלה הקורונה פגעה בקשר עם שאר הסטודנטים, אבל במקביל, נוצרה קהילה מרגשת של תושבי הגיל השלישי, אשר הייתה זקוקה לתחושת הקהילתיות יותר מכולנו. בתקופת הסגרים לא נפגשנו, שכן הם בקבוצת סיכון, אבל שמרנו על קשר קרוב ויצרנו פעילויות שונות. אחת המשמעותיות שבהן היא פרויקט 'חברותא' של מקו"ם, במסגרתו הקמנו מעין תנועת נוער לגיל השלישי".

קהילות הסטודנטים פורחות בקורונה (צילום: באדיבות המצולמת)
עדיה בסקילה, חברה בקהילת 'ארץ עיר' בקרית אליעזר בחיפה | צילום: באדיבות המצולמת
קהילות הסטודנטים פורחות בקורונה (צילום: יחצ ארץעיר)
קבוצת הליכה בחברותא - בקהילת 'ארץ עי' בקריית אליעזר. | צילום: יחצ ארץעיר

גם בבני עקיבא פתחו את השנה עם למעלה מ-900 סטודנטים, המתגוררים בכפרים השונים בפריפריה הגיאו-חברתית ברחבי הארץ. אחת מהן היא שירלי הישראלי הייק, בת 27, סטודנטית שנה ד' ללימודי ריפוי בעיסוק במכללה האקדמית אונו. "רציתי לגור במקום קרוב ללימודים, המשלב בין חברה ועשייה", היא מספרת, "אני גרה בכפר הסטודנטים מאז תחילת התואר. במהלך הלימודים התחתנתי, ולבעלי ולי היה ברור כי אנחנו אמנם עוברים לדירת זוג, אך נשארים בכפר".

"מהר מאוד התאהבתי בקהילה והתחלתי את תפקידי כרכזת של כפר הבוגרים, חבר'ה שסיימו את התואר ובחרו להמשיך לגור בשכונה ובקהילה. הבחירה הזו מוכיחה כמה החיבור והעשייה פה משמעותיים, ושיש המון אנשים שבוחרים להמשיך להיות חלק מהשכונה, גם אחרי התואר והחתונה".

לדברי הישראלי הייק, אמנם חיי הקהילה השתנו בעקבות הקורונה, אך לא נעלמו: "אנחנו עדיין מוצאים דרך ליצור חיי קהילה, תוך שמירה על ההנחיות וכמובן לא מפסיקים להתנדב, בעיקר בעזרה לילדים בשכונה המתקשים בלימודים ולקשישים. באופן זה, אנו תורמים לקהילה בה אנו חיים והקהילה מאפשרת לנו להיות חלק ממנה".

קהילות הסטודנטים פורחות בקורונה (צילום: באדיבות המצולמת)
שירלי הישראלי הייק, חברה בכפר הסטודנטים של בני עקיבא | צילום: באדיבות המצולמת
קהילות הסטודנטים פורחות בקורונה (צילום: באדיבות המצולמים)
כפר הסטודנטים בני עקיבא בלוד מתנדבים עם קשישים | צילום: באדיבות המצולמים
קהילות הסטודנטים פורחות בקורונה (צילום: באדיבות המצולמים)
כפר הסטודנטים בני עקיבא בלוד מחלקים חבילות מזון וסיוע ברחבי העיר | צילום: באדיבות המצולמים

באים לתקופת הלימודים - ונשארים בעיר גם אחריה

לצד קהילות אלה יש גם את קהילת הסטודנטים 'תוצרת הארץ' בקרית שמונה, בה רוב חבריה סטודנטים במכללת תל חי. "בסוף השנה הראשונה שלי בעיר הרגשתי צורך להיות חלק ממשהו גדול יותר. קהילה כלשהי המשלבת עשייה חברתית. ככה שמעתי על 'תוצרת הארץ'", משתפת נעמה קפלן, סטודנטית לשירותי אנוש ומדעי ההתנהגות במכללה. קפלן מספרת כי התאהבה ברעיון, מתוך רצון להתנדב ולהכיר חברים חדשים. לדבריה, הפעילות המשיכה גם בתקופת הקורונה, בעיקר בחלוקת מזון ופרחים לקשישים ומתן מענה חינוכי לילדים בעיר. גם היא מתארת כי חלק ניכר מהצעירים מגיעים רק לתקופת הלימודים אך מחליטים להישאר בעיר.

לדברי ליאור ז'ורנו-חפץ, מנכ"לית עמותת 'תוצרת הארץ', המפעילה 13 קהילות סטודנטים ברחבי הארץ, הפרק הסטודנטיאלי אכן מהווה פרק משמעותי בעיצוב הזהות האישית והמקצועית: "אחוזי הבדידות בתקופת הקורונה הולכים ועולים, ואנחנו רואים כי חיזוק של עשייה חברתית משמעותית, לא רק תורמת לקהילה באופן מידי, אלא הופכת את הצעירים האלה לאזרחים פעילים לטווח הארוך. לא מדובר בשלב ביניים, השאיפה היא שחברי הקהילה יבחרו להמשיך ולגור בעיר ובקהילה המשימתית גם בתום תקופת הלימודים. קהילה משימתית זו הציונות של 2020".

קהילות הסטודנטים פורחות בקורונה (צילום: באדיבות המצולמת)
נעמה קפלן, חברה בקהילת הסטודנטים של 'תוצרת הארץ' בקרית שמונה | צילום: באדיבות המצולמת
קהילות הסטודנטים פורחות בקורונה (צילום: באדיבות המצולמים)
סטודנטיות וסטודנטים מקהילת 'תוצרת הארץ' בקרית שמונה | צילום: באדיבות המצולמים

אורי כרמל, מנכ"ל ארגון 'ארץ עיר' לקידום קהילתיות עירונית ברחבי הארץ, מצטרף לאמירה ומציין כי אחת התופעות המרגשות היא הבחירה של הסטודנטים לטעת שורשים ולהישאר בערים בהן הם לומדים, גם לאחר תום הלימודים: "לא מדובר בקהילת סטודנטים זמנית, אלא כזו היוצקת תוכן למקום בו היא נמצאת. הקהילות עוזרות לעסקים הקטנים, מייצרות אירועים קהילתיים ותרבותיים, מעורבות חברתית ובעיקר פועלות במטרה להפוך את החיים בעיר לטובים יותר". לדבריו, הקורונה הדגישה את החשיבות של הקהילתיות לא רק בקרב חברי הקהילות, אלא גם בחיזוק החוסן הלאומי של העיר: "לא פעם, ראשי הערים הם אלו הפונים אלינו, במטרה לעודד ולהקים קהילות צעירים בשטחן".

"היופי בקהילות האלה הוא שהן הופכות את החיים הסטודנטיאליים לגורם משמעותי בתהליך ארוך טווח, ומלמדות צעירים על השילוב של עשייה, נתינה וחיי קהילה, כחלק מאורח החיים הרגיל. אנחנו מאמינים שלסיים את התואר בלי לקחת חלק בעשייה חברתית זה ממש לפספס חלק מרכזי מהחוויה", מסכם לטרולו. "בסופו של דבר, התהליך אשר הסטודנטים והסטודנטיות עוברים כל כך משמעותי, שרבים מהם ממשיכים לגור ביישובים בהם למדו, תוך יצירת שכבה אזרחית אכפתית ופעילה. הקמפוסים מהווים מרחב מרכזי משמעותי, ובהיעדרו, אנחנו רואים כי יותר ויותר צעירים פונים לפעילות קהילתית-התנדבותית על מנת לעזור לחברה בעת משבר, אך לא פחות חשוב, כדי להכיר חברים בני גילם ולחזק את תחושת השייכות בתקופה הזו".

קהילות הסטודנטים פורחות בקורונה (צילום: באדיבות המצולמים)
חברי כפר הסטודנטים של בני עקיבא בלוד אורזים חבילות מזון וסיוע | צילום: באדיבות המצולמים