בישראל המסלול הקבוע של תיכון–צבא–טיול אחרי צבא מסתיים לרוב בלימודים. זו הרי השאלה השגורה עבור כל מי שמתכנן את העתיד לו – "מה אתה מתכוון ללמוד?". תואר אקדמי, הרי, פותח יותר דלתות בחיים וקשה לחלוק על כך. אבל לאחרונה הולכים וצצים יותר ויותר מסלולי התמחות אלטרנטיביים, שכוללים בתוכם לימודים בשילוב עבודה מעשית, אשר עשויים בעתיד לשנות את כל התפיסה של שוק העבודה, ואולי אפילו לייתר את הצורך בתואר אקדמי – או לכל הפחות לשים אותו בעדיפות שניה על פני ניסיון בשטח.
מחקר שנערך לאחרונה בבית הספר לעסקים באוניברסיטת הארוורד, בשילוב חברת המחקר Burning Glass Technologies, מצא כי בין 20 ל-80 אחוזים מהמשרות הפנויות בארצות הברית דורשות מועמדים בעלי תואר ראשון בהתאם למקצוע – אבל הרבה מהן כלל לא מצריכות אחד כזה. במילים אחרות, מעסיקים משתמשים בתארים אקדמאים כדי לחפש מועמדים בעלי כישורים מתאימים, אבל את ה"כישורים" האלה אפשר גם להשיג בלי תואר.
אחת הדרכים שהופכות ותופסות תאוצה בארה"ב היא הרחבת פרקטיקת ההתמחויות לכל תחומי התעסוקה, שזה אחד מהדברים הבודדים שדמוקרטים ורפובליקנים מסכימים עליו. התמחות למעשה משלבת בין הכשרה ואימון בזמן אמת לבין הדרכה עיונית בכיתות לימוד. מתמחים למעשה מרוויחים כסף בזמן שהם לומדים מקצוע חדש, מה שאומר שבניגוד לסטודנטים הם יכולים לעשות את זה מבלי לרעוב או להיכנס לחובות. כמו כן, 87 אחוז מההתמחויות מסתיימות בעבודה קבועה עבור המתמחים.
המחקר קובע כי כרגע, כ-27 מקצועות שונים תומכים בהכשרת מתמחים, אבל אפשר להרחיב את התוכניות הללו לכ-50 מקצועות נוספים. למעשה, אם כבר עכשיו היו 74 מקצועות שתומכים בהתמחות, אנשים ללא תואר אקדמי היו יכולים למלא 3.3 מיליון משרות מתוך 23.4 מיליון המשרות הפתוחות שנרשמו בשנה שעברה בארה"ב. המחקר מציין כי חלק מהמשרות שיכולות להפיק תועלת מתוכנית התמחויות הם פקידי חיוב ושילוח, שפים, טבחים ראשיים ואפילו טכנאי מעבדה בתחום הרפואה – משרות שהשכר עבור בוגרי תואר ראשון שמתקבלים לעבוד בהן יכול להגיע לכ-55 אלף בשנה, או 16,000 שקלים בחודש.
הבעיה היא, כמובן, שתוכניות כאלו עולות כסף עבור המעסיקים, וחלקם לא ממש מוכנים לספוג את העלות הזו. החברות צריכות גם לאתר את המועמדים המתאימים להן, גם לספק את ההכשרה וגם לשלם להם משכורת, כך שחברות רבות חושבות שמדובר בהוצאה מיותרת שמתווספת לתשלום המשכורות הרגילות עבור העובדים הקבועים. אבל ג'ו פולר, אחד מיוזמי המחקר, חושב שהן טועות.
לפי פולר, בתהליך ההעסקה הנוכחי שלהן, חברות לא לוקחות בחשבון את אחוז העובדים החדשים שלא מחזיקים מעמד במשרה החדשה, את אלה שעוזבים כי הם לא מתאימים לה מספיק או שהם מוצאים הזדמנות אחרת תוך זמן קצר. תכניות התמחות, לטענתו, יכולות לצמצם את מספר ההעסקות הכושלות כיוון שמעסיקים יוכלו להתרשם לזמן ארוך יותר מיכולות העובדים, לפני שהם שוכרים אותם באופן קבוע. כמו כן, מקובל ששכר של עובדים חדשים ללא תואר הוא בדרך כלל נמוך יותר בכ-30-11 אחוזים מאשר של בוגרי תואר, כך שגם כאן מדובר בחיסכון קטן עבור החברה.
לפי פולר, מתמחים יכולים להיות יעילים ומהירים בדיוק כמו בוגרי תואר, ובגלל שיש להם פחות הזדמנויות תעסוקה בחוץ, הם נוטים להיות נאמנים יותר למשרה ולא לעזוב אותה מהר. יחד עם זאת ג'ורג' אנדרס, מחבר הספר " You Can Do Anything: The Surprising Power of a "Useless" Liberal Arts Education", טוען כי בוגרי תארים אקדמאים אכן עדיפים יותר בחלק מהמקרים, כיוון שהם מביאים איתם יותר נחישות ותעוזה ומסוגלים לא רק להבין איך לבצע את התפקיד שלהם אלא גם להביא כישורים חברתיים ותקשורתיים שמגדילים את סיכויי ההעסקה שלהם. לכך עונה פולר – מתמחים אשר צופים בקולגות שלהם עובדים בפועל, מסוגלים להביא איתם בדיוק את אותם הדברים.
המחקר מסכם בטענה כי תכניות התמחות מסוגלות בסופו של דבר להכניס לשוק העבודה גם שכבות חלשות יותר, ולסייע בהוצאתן ממעגל העוני. הרחבת התכניות הללו מסוגלת להשוות את תנאי המשחק בין בוגרי תארים לאנשים שלא למדו באמצעות הענקת ניסיון מעשי בשטח, מה שעשוי בסופו של דבר להוביל אותם לקריירות מצליחות לא פחות. כך שייתכן שבעתיד, תואר אקדמי יהיה עדיין משמעותי, אבל לא הכרחי להעסקת עובד.