"היום מותר לגלות שבשנת 2010 הוזמנתי לכנס בינלאומי באבו דאבי, בחסות האמירות והאוניברסיטה הטכנולוגית של אבו דאבי", חושף פרופ' רפי ורטהיים, מרצה מן החוץ במחלקה להנדסת מכונות במכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה, ומי שהיה ממקימיה בשנות ה-90' ביחד עם פרופ' אורי בן חנן. "נפל בחלקי להיות VIP, שהוזמן לכל האירועים והמקומות הידועים בעיר וזכיתי לכבוד גדול, על אף שהמזמינים ידעו שאני ישראלי".

ורטהיים הגיע לכנס הסודי באיחוד האמירויות, לאחר שסיים קדנציה כנשיא הארגון הבינלאומי למחקר ולפיתוח CIRP. הוא פעיל בארגון עד היום ובמסגרת פעילותו זוכה לא פעם בחוויות ובמפגשים יוצאי דופן. אבל אף אחת מהן לא דומה לזו שחווה לפני עשור.

איך הצלחת להיכנס למדינה  שעד לאחרונה, לפחות באופן רשמי, הוגדרה כמדינת אויב?

"לשמחתי אני מחזיק בדרכון גרמני, שאפשר לי להיכנס למדינה בלי בעיה, למרות שמצוין בו שאני יליד חיפה". ורטהיים מציין כי למרות שהוא נושא בדרכון זר, הוא הקפיד לוודא שאין בכך סכנה: "בטרם היציאה בדקתי מול מי שצריך בארץ אם אני רשאי לטוס לשם. השיבו לי בחיוב ושהאחריות עלי. מכאן הדרך לכנס היתה קצרה. זאת היתה עבורי חוויה יוצאת מגדר הרגיל. אמנם לא יצאתי בראש חוצות לספר על כך עד היום, אבל היו מי שידעו, והיום אני שמח שאני יכול לספר על כך ברבים".

האירוע המרכזי בו השתתף ורטהיים היה כנס בינלאומי שנערך באוניברסיטת Masdar למדעים ולטכנולוגיה של אבו-דאבי (UAE), שעסק בנושאי ייצור וקיימות והקשרים בין ארצות מפותחות ומתפתחות. "מדובר באוניברסיטה מתקדמת מאוד שכבר בשנת 2010 היתה מקום להצגת חידושים לעולם הרחב", אומר ורטהיים, "אין לי ספק שאחרי חתימת הסכם השלום, שתי המדינות תצאנה נשכרות וייפתחו בפנינו אופקים חדשים".

אילו תחומים מעניינים אותם במיוחד בתחום האקדמי?

"הערך המוסף של מדינות המפרץ, ברמה שאני נחשפתי אליה, נוגע בשיפור איכות החיים, בהשקעות בבריאות ובקיימות, בצורך להחליף ידע, לשלב מדינות מתפתחות ומפותחות ובשימוש מושכל במשאבים - במטרה להפוך העולם לטוב יותר. בכנס השתתפו מדענים, אנשי תעשייה ופוליטיקאים ממדינות רבות, בהן ארה"ב, סין, הודו, עירק, אירן, כמעט כול ארצות אירופה ועוד. האתגרים של מדינות המפרץ, של המזרח התיכון ושל העולם המתפתח הוצגו בהרחבה בדיונים ובהרצאות".

ספר קצת על התחושה שעברה בך, כישראלי שעושה סוג של היסטוריה

"זה היה מרגש מאוד. אני אמנם הייתי הישראלי היחיד, אך כולם ידעו, הכירו והוקירו את פעילותי בארגון הבינלאומי. כמובן דגל וכותרות על היותי ישראלי לא ניתן היה לראות. אגב, בראש הכנס עמד פלסטינאי בשם פרופ' קרישהא (Khraisheh K. M. Prof. ) מהאוניברסיטה המדעית. מאז שמרנו על קשר, הן במישור המדעי והן במישור האישי, והיחסים היו תמיד קורקטיים וחיוביים. הכנס היה המשך ישיר לכנסים מסוג זה בכול העולם. בשנת 2014 נערך הכנס במלזיה וגם שם התקבלנו בכבוד ובהערכה, ב-2016 עמדתי בראש הכנס שנערך בטכניון בישראל, והיו כינוסים בטורקיה, רוסיה, סין ובמקומות שונים בעולם".

הפרופסור רפי ורטהיים בביקור הסודי באבו דאבי (צילום: צילום פרטי, באדיבות המצולם)
תמונה שצילם פרופ' ורטהיים בעת ביקורו הסודי באיחוד האמירויות | צילום: צילום פרטי, באדיבות המצולם

איך התרשמת מהתעשייה שם?

"התרשמתי מאוד", הוא משחזר ומונה כמה דוגמאות: "סיירנו שם בתחנת כוח סולרית, המשתרעת על פני מאות דונמים, אחת הגדולות בעולם. אנשי הממשל הדגישו את הצורך לפתח אלטרנטיבה לדלק למרות שיש להם מספיק. כבר אז, לפני עשור, הם הסתכלו קדימה והם ממשיכים לעשות זאת גם היום. ביקור נוסף התקיים במפעל ענק לייצור אלומיניום ומוצריו. נסיעה מקצה אחד של המפעל לקצה השני ארכה יותר מחצי שעה. בנוסף, ערכנו ניסויים במכוניות אוטונומיות חשמליות, כי יש להם מטרה, להגיע בעתיד לתחבורה נקיה בכל רחבי אבו דאבי".

עד כמה הפוליטיקה הבינלאומית נכנסה לדיונים?

"פה ושם בהחלט עלו נושאים רגישים. למשל, הפלסטינים עסקו במצבורי השיש, בשיטות שיווק ובמקורות המים. במספר מקרים הוצגה ביקורת קשה על ישראל בגין שימוש במקורות המים. תשובתי הייתה כי הפלסטינאים והירדנים זוכים לאספקת מים סדירה, בזכות הטכנולוגיות המתקדמות והסכמי השלום עם ירדן, אבל אני מודה שלא תמיד הצלחתי, או היה קל לשכנע אותם".

מה הייתה גולת הכותרת של הביקור מבחינתך?

"כאן התשובה קלה, הוא מחייך, "ההזמנה לבית ההארחה של שליט האמירויות באבו דאבי, יחד עם ראש ממשלת סקסוניה, סטניסלב טיליך, וראש ממשלת אנגליה לשעבר, ג'ון מייג'ור".

ורטהיים מספר כי השתתף למעשה באירוע גיוס תרומות בביתו של השליט בהשתתפות 40 אורחים, ונאספו בו עשרות מיליוני דולרים לסיוע לילדים כבדי ראייה בעולם. "בראש ההתרמה עמד ג'ון מייג'ור ומדהים היה לראות את האמיר של אבו דאבי מגיב על בקשתו של מייג'ור ומאשר לו במקום ובלי להניד עפעף תרומה של 5  מיליון דולר. אגב, כמות האוכל שהוגשה בארוחת הערב יכולה הייתה להספיק ל- 400 אורחים ויותר ולא רק ל-40 המוזמנים".

כמה זמן שהית שם?

"היינו שם שבוע ימים, שלעולם לא אשכח. אגב, אחרי הנחיתה, כשהגשתי את הפספורט לבדיקה שאל אותי השוטר 'כיף חאלאק' וציין את השם חיפה. זאת הייתה הרגשה מוזרה ונותר לי רק להשיב לו ב'סאלאם עליכום' ולהמשיך למונית שלקחה אותי למלון".

מסגד שייח' זאיד, אבו דאבי (צילום: Elena Przhevalskaia, shutterstock)
מדמיינים את עצמכם נוסעים לחילופי סטודנטים באבו דאבי? | צילום: Elena Przhevalskaia, shutterstock

"אם יש משהו שהבנתי מהביקור הזה הוא שהשלום חייב לנצח", מסכם ורטהיים, "כל זה היה בספטמבר 2010, כבר עברו 10 שנים והעולם השתנה ומשתנה לנגד עינינו. עשור קודם לכן, בביקורי בבלגרד, ניסיתי לתווך בין חברים, פרופסורים מסלובניה, קרואטיה, בוסניה-הרצגובינה ומונטנגרו וחלפו שנים עד שהם הבינו שיותר טוב לשתות כוס יין ביחד מאשר לזרוק אבנים ולהילחם זה בזה. אז אפשר לקצר את הזמן עם ההבנה הזאת ולעשות שלום כדי שלכולנו, ובפרט לאזרחי האזור שלנו, יהיה טוב יותר".

עם כל דיבורי השלום ונרמול היחסים, אתם רואה אפשרות של סטודנטים מאבו דאבי שיגיעו למכללה, ולהיפך?

"בוודאי. אני לא רואה סיבה שלא ובכוונתי לפעול לכך שהדבר יקרה מיד אחרי החתימה על ההסכם, אולי עוד קודם לכן", הכריז ורטהיים, "כאמור, אני עדיין בקשר עם דמויות מפתח באוניברסיטה של אבו דאבי, ובהחלט נוכל לקדם שיתופי פעולה אקדמיים, במחקר ובפרויקטים תעשייתיים שלשתי המדינות יש עניין רב לפתחם. כמי שמקורב לתעשייה ומלמד במכללה סטודנטים שהגיעו אליה בשנים האחרונות מאיטליה, אוסטריה, גרמניה, סין ומארצות אפריקה, אני מאמין שניתן יהיה להגיע לחילופי סטודנטים גם עם האמירויות".

"בראודה, הממוקמת בלב הגליל, היא דוגמה קלאסית לשילוב יהודים, מוסלמים, נוצרים, צ'רקסיים ואחרים והשילוב הבינלאומי יכול להיות דוגמא למזרח תיכון חדש. אני מאמין שחזון אחרית הימים הזה יכול להתגשם במהרה בימינו, ואשמח לתרום את חלקי לכך שזה יקרה ככל שאוכל".