בעקבות הקורונה עברו הלימודים, הן במערכת החינוך והן במערכת ההשכלה הגבוהה, להתנהל בזום. כך שגם אני, כסטודנטית באוניברסיטת תל אביב, לומדת היום באמצעות הזום, והעניין הזה מקשה עליי מהרבה בחינות. אומנם יש המון יתרונות בלמידה ממוחשבת מרחוק, כמו למשל העובדה שאתה נמצא בבית שלך, בסביבה שאמורה להיות הכי נוחה לך, שלא לדבר על החיסכון הגדול בזמן ובנסיעות מיותרות. יש משהו בלהיות בבית שהוא כיף אמיתי. את יושבת בנוחות שלך, עם הדברים שלך ולא פחות חשוב מזה עם המקרר שלך, שנמצא ממש לידך. אבל עדיין, אני לא אוהבת את הלמידה הזו, ובמיוחד לא את הזום.
יש משהו בזום שמדהים אותי, כי יש לו בימים האלה כל כך הרבה השפעה על החיים שלנו, על הדרך שבה אנחנו מתקשרים. ממש אפליקציה שהפכה להיות דרך חיים. אבל לא נכון בעיניי שיהפוך לתחליף התקשורתי שלנו. מאוד מציק לי שהגבולות בשיחות בזום קצת מטושטשים מחד, ויחסית מוגבלים מאידך. כששאלתי את חבריי וחברותיי לכיתה מה דעתם על המצב החדש הבנתי שהתחושות שלהם דומות.
אחת הבנות כתבה שקשה לה משום שהחיים הצטמצמו למסך. משפט יפה. גם עליי זה מאוד מקשה. אולי אפילו יותר מאחרים. שכן, אם גם ככה אני לא טובה בליצור תקשורת, אז עם ההצטמצמות למסך המחשב ברור שאני מתקשה עוד יותר.
תשובה נוספת שקיבלתי קשורה יותר לסביבה בה אנחנו לומדים. אחת הבנות סיפרה לי שהיא עדיין גרה אצל ההורים, אבל עכשיו בניגוד לסמסטר שעבר, יש לה חדר נפרד ללימודים וחדר נפרד לשינה וזה דווקא עוזר לה מאוד לאחרונה להתמודד עם המצב. חברה נוספת סיפרה שבחרה מיוזמתה בלמידה כזו מלכתחילה: "אני מחפשת מסגרת גמישה, שלא מחייבת, ובדיוק בגלל זה בחרתי באוניברסיטה הפתוחה, וזום מתאים לי".
חברה אחרת אמרה שגם היא רואה את היתרונות, ובכל זאת מתגעגעת לאווירה: "יש יתרונות וחסרונות. הזום מאד מרחיק חברתית ומקשה ליצור חברויות, במיוחד אם זאת השנה הראשונה ללימודים. אבל, מצד שני עולות הרבה יוזמות מאיתנו, שכנראה לא היו עולות אם היינו לומדות פרונטלית. יש שיעורים שיותר קל שהם בזום, ויש שיעורים שקשה להעביר אותם באמצעות המחשב בלי לראות פיזית עזרים חזותיים, למשל עצמות. אני מאד נהנית מזה שבין השיעורים אני יכולה לתפוס שנ"צ, אבל מצד שני אני לא מתאווררת מספיק ואם הייתי באוניברסיטה אז כנראה שהייתי יושבת הרבה בדשא ומשתלבת באווירה בחוץ, שהיום חסרה לנו מאוד".
חזרתי לספרייה, וזה לא היה אותו דבר
התחלתי את התואר בלימודים פרונטליים ואני אוהבת אותם מאוד. החוויה של לשבת בכיתה וללמוד בה היא הדרך הנכונה והמתאימה בשבילי. אני אוהבת את הכיתה, את היציאה מהבית, את "חווית הסטודנט", את הדשא, את החברות והחברים מסביב, ואפילו את הספרייה. למרות שלא בחרתי ללמוד עם אף אחד מבני כיתתי בקורסים השונים, כשאני איתם יש תחושה של ביחד. כולם באים ללמוד ולספוג את חוויית הלימודים המשותפת. באוניברסיטה יש מגוון אנשים שאולי לא הייתי פוגשת או בוחרת לשוחח איתם בחיי היום יום שלי, וזה נהדר שככה אני יכולה להכיר אותם. כמובן שגם הקשר עם המרצים וספיגת הידע מהם באופן ישיר היא מרכיב חשוב מאוד בלימודים, מהרבה היבטים. אבל, עכשיו יש רק זום.
למרות הכול, אני חושבת שאפשר לראות שיפור הדרגתי בלמידה באמצעות הזום. בסמסטר הקודם היה לי קשה יותר. הלימודים הוצגו והועברו בצורה מבולגנת והיה לי קשה מאוד להתרכז. אבל המרצים השתפרו גם הם, ואני חושבת שהם למדו מהניסיון איך ללמד בזום.
נכון שעדיין קשה לי מאוד להתרכז במסך, וזה מעצבן, כי חשוב לי מאוד להיות מרוכזת. הלימודים מעניינים אותי כשלעצמם וגם חשובים לי לעבודה. עם זאת, כיום אני מצליחה איכשהו להמשיך בשגרת הלימודים, גם כשהלמידה היא בזום. קצת התרגלנו, כמו לכל דבר שנמשך.
בשבוע שעבר הלכתי לראשונה מזה זמן רב לאוניברסיטה, ללמוד בספרייה. אני מודה שזה לא היה מה שדמיינתי. התקופה הזו מנוצלת לשינויים והספרייה בשיפוץ. הייתה אווירה מוזרה. אבל בסיכומו של יום, חווית הלמידה הייתה טובה ונעימה. חזרתי לפה ואני ממש מוכנה כבר לשוב ללמידה בכיתות ובאולמות, ולפגוש כבר חברים. בבית אני יושבת לבד וזו מבחינתי לא הנאה גדולה. במחשבה שנייה, מחמם לי את הלב שזה מה שאני מרגישה, בניגוד קצת לטענת הניתוק החברתי כלפי האוטיסטים.
זה המצב. צריך לעבוד עם מה שיש. אנסה לשפר עוד יותר את יחסיי עם הזום, אבל אני מקווה שהאפליקציה הזו תיעלם מחיינו במהרה, או לפחות שתרגיע את ההשתלטות שלה על סדר היום שלנו. לא יודעת למה, אבל יש לי תחושה רעה שהיא מתכוונת להישאר פה לתמיד. מקווה שלא. מילה של לי.
אני לי גיא-רון, בת 26, גרה בתל אביב. יש לי שני הורים מדהימים ושלוש אחיות שלא מפסיקות לדבר. לעומתן, אני אילמת, אוטיסטית, שלא יכולה לדבר, אבל יש לה מה לומר. יותר מהכול אני רוצה שישמעו אותי, שיתייחסו אלי ושיבינו אותי. שיאהבו אותי ושיכבדו אותי. לא כי אני אוטיסטית, אלא כי אני חמודה, די חכמה, רהוטה ומצחיקה. כי יש לי מה לומר וכי אני מאמינה שכדאי לכם להקשיב. אני רוצה לדבר אליכם מבעד לאילמות. לפעמים אני צועקת וגם נושכת מבעד לאילמות. חזק. שישמעו.