המגיפה העולמית כפתה על המוסדות להשכלה הגבוהה לבצע שינוים והתאמות, לנוכח נעילת שעריהם הפיזיים. אם בתחילת התקופה שינויים אלה נתפסו כתחליף זמני עד יעבור זעם, הרי שכמעט שנה אל תוך המשבר, ניכר כי גילינו את היתרון שבחלק מהשינויים שנכפו עלינו והם כאן כדי להישאר. הנה חמישה שינויים שהתרחשו השנה בהשכלה הגבוהה - ויישארו גם לאחר שהיא תעבור.

  1. הטכנולוגיה נכנסה לתמונה ושינתה את שיטת ההערכה
    לפני המגיפה, סביבות למידה מקוונת שימשו כנלווה לקורס ה"אמיתי" הפיזי. בשנה האחרונה אתרי הקורסים יצאו מאחורי הקלעים ותפסו את מרכז הבמה כשהפכו למרחבי למידה משמעותיים, עשירים ונגישים. במרחבים אלה מתקיימים דיונים על הלמידה, עבודה מונחית בקבוצות, אסטרטגיות הוראה חדשניות דוגמת "כיתה הפוכה", העצמת הסטודנטים להנחיית סטודנטים עמיתים.

    בנוסף, שילוב פודקסטים, סרטונים ומדיה אינטראקטיבית הפכו לחלק אינטגרלי בקורסים רבים - דבר שאפשר את המשך הלמידה והשיח גם מחוץ לשיעור ובזמנים נוחים לסטודנטים.

    כך התגבשה גם הערכה – לא רק בפורמט הישן והמוכר של בחינה פיזית או עבודה, אלא גם באמצעות הערכת עמיתים, פורטפוליו דיגיטלי, תוצרים אישיים וקבוצתיים יצירתיים של הסטודנטים, שמעודדים חקירה וסקרנות.
  2.  הסטודנט במרכז
    תהליך הלמידה הקודם עסק בהקניית ידע הדרגתית ושיטתית, שנמדדה בשליטת הסטודנט בחומר. המעבר למרחב הווירטואלי, גרם למוסדות האקדמיים להבין כי למידה מקוונת אינה למידה פיזית, ושהדרך לשמור על עניין ולהפוך את הלמידה לרלוונטית היא לשנות חשיבה ולשים את הסטודנט במרכז במקום את החומר במרכז. כתוצאה מכך, קורסים החלו להיבנות מתוך חשיבה על חוויית הסטודנטים, על תהליך ברור יותר שהם צריכים לעבור ועל המיומנויות שהם ירכשו בסוף הקורס. והידע? הוא רק אמצעי. 
  3. ריענון דרכי הלמידה אצל הסגל החינוכי
    הקורונה העירה מרצים מנומנמים רבים, שהסתפקו בדרכי הוראה ובחומרי למידה שלא השתנו במשך שנים. במעבר לפלטפורמה הווירטואלית, רבים מהם נדרשו לצאת מאזור הנוחות וללמוד "שפה" ומיומנויות חדשות. אצלנו, למשל, נערכו מאות הכשרות דיגיטליות מדי יום ולעיתים עמוק אל תוך הלילה, לצורך הקניית מיומנויות בסיסיות של שליטה בכלים טכנולוגיים מגוונים, והיכרות עם דרכים חדשות להבניית שיעורים לצד חשיבה על דרכי הערכה אלטרנטיביות שישקפו את צורות הלמידה החדשות. מוסדות שהתמידו בתהליך, הפכו את הלמידה לאורך השנה לתרבות ארגונית של ממש.
  4. מעורבות הסטודנטים בלמידה
    לפני המגיפה, השתתפות סטודנטים בקורס נמדדה רק בהגעתם הפיזית להרצאות או לשיעורים, ובביצוע המטלות שקיבלו. למידה מקוונת, לעומת זאת, דורשת אחריות ומחויבות משמעותית יותר מצד הסטודנטים, באמצעות למידה עצמאית, למידת עמיתים, ודיאלוג מתמיד עם המרצים, גם מחוץ לשעות ההוראה.

    כמו כן, הצורך למצוא את הדרך ללמידה יעילה בתקופה כזו, הביא מוסדות להיוועצות קבועה עם נציגי אגודות הסטודנטים ושמירה תכופה יותר של "יד על דופק", בכל הנוגע לחוויית הלמידה של הסטודנטים. באופן זה, הפכו הסטודנטים במוסדות אקדמיים לשותפים.
  5. הכרה בערכו של ההיבט הרגשי חברתי
    ההתייחסות להיבטים החברתיים והרגשיים לא הייתה קיימת אך הקורונה הציפה באופן החד והברור ביותר כי הדאגה לשלומות (Well Being) של המרצים והלומדים צריכה להפוך לחלק ממדיניות המוסד. המוסד האקדמי נדרש לתמוך ולסייע למרצים "להחזיק את הראש מעל המים", להעצים אותם, לחזק את החוסן החברתי ולתת להם כלים לשמור על קשר רגשי עם הסטודנטים. המרצים והצוות האקדמי כולו נדרשו גם לבנות שיח עמוק, משמעותי ואישי עם הסטודנטים שלהם, מעבר לשיח הלימודי.  אמנם לא כל המוסדות הצליחו בכך, אך המודעות לצורך הזה עלתה באופן יוצא מגדר הרגיל.
 ד"ר אלי וינוקור, סגן נשיא באקדמית גורדון (צילום: שי לבנת, יחסי ציבור)
ד"ר אלי וינוקור, סגן נשיא באקדמית גורדון | צילום: שי לבנת, יחסי ציבור

פרופ' קלאוס שוואב, מייסד ונשיא הפורום הכלכלי העולמי, כתב לאחרונה כי מגיפת הקורונה מייצרת חלון הזדמנות נדיר אך צר, בכדי לחשב מסלול מחדש, לדמיין ולאתחל את עולמנו. האם המוסדות באמת יאפשרו לעצמם לאתחל את עצמם מחדש? לא בטוח, למרות שהם מוכרחים לעשות זאת בכדי להישאר רלוונטיים לעולם החדש. בשנים הקרובות אנו צפויים לראות פורמטים היברידיים של למידה וירטואלית ופיזית, שילוב בין למידה במוסדות האקדמיים ולמידה מהבית, מתן מקום מרכזי יותר לסטודנטים, יותר למידה עצמאית, יותר משקל להיבטים חברתיים ורגשיים ולפיתוח מיומנויות על פני ידע - וגם יותר חיבור אל השטח.

אנדראס שלייכר, שר החינוך של ה-OECD, כתב כי שינוי אמיתי מגיע לרוב בתקופות של משבר עמוק. מערכות ההשכלה הגבוהה יכולות לשמש כקטר השינוי זה, אם תשכיל לנתב את דרכי ההכשרה להקניית המיומנויות והכישורים שנחוצים לצעירים ולצעירות להצלחה בעולם כאוטי ומשתנה תדיר. שנה אל תוך הקורונה, הגיעה העת לאסוף את התובנות שצברנו ולהטמיע אותן ולא לחזור לדפוסים הישנים. העולם השתנה וגם אנחנו.

הכותב ד"ר אלי וינוקור, הוא סגן נשיא לאסטרטגיה ופיתוח אקדמי וראש החוג לחינוך חברתי קהילתי באקדמית גורדון