הטור שאתם עומדים לקרוא עכשיו הוא לא פוליטקלי וגם לא קורקט, וסביר שהרוב המוחלט יראה בו קריאת תיגר על אחד הקונצנזוסים הגדולים במדינה - הלימודים באקדמיה. זאת שכולם נוהרים לפתחה וסבורים שללא תעודה מטעמה גורלם נחרץ. צר לי לאכזב אתכם, אבל המציאות היא שהאקדמיה במתכונתה הנוכחית פשטה את הרגל וצריכה לחשב מסלול מחדש - ויפה שעה אחת קודם. כן, הלימודים בה מרחיבים את הדעת, מעשירים ומעמיקים, אבל בסופם לא תקבלו מקצוע ביד וזה גם לא משהו שנכלל באגנ'דה שלה מלכתחילה.

אם אתם בני דור המילניאלס, סביר שפגשתם בשנים האחרונות לא מעט חברים שסיימו זה מכבר את התארים האקדמיים עליהם שקדו, אבל לאחריהם לא הצליחו למצוא את מקומם בשוק העבודה. בואו נודה על האמת, יותר ויותר צעירים, בארץ וגם בעולם, מוצאים את עצמם אובדי עצות אחרי שהשקיעו זמן, אנרגיה וכסף ובשורה התחתונה קיבלו בתמורה תואר לא ממש מתגמל, שמיד אחריו הם חוזרים למעשה לנקודת ההתחלה.

יש לכך הרבה סיבות. אחת מהן, שנראה שבהרבה מהמסלולים האקדמיים עוד לא טרחו להתאים את שיטות ההוראה ל-2021, והן מתבססות בעיקר על הרצאות או על מצגות ארוכות ומשמימות ושינון של טקסטים ותכנים באורך הגלות. הבעיה הקשה יותר היא שברוב המקרים הקשר בין התאוריה שלומדים באקדמיה לפרקטיקה שדורש המקצוע הוא מקרי בהחלט - כך שהסיכוי שבוגר אקדמיה יוכל להשתלב בשוק העבודה עם הכלים שקיבל וללא ניסיון קודם, הולך ופוחת ככל שחולף הזמן.

אני מכירה את התחושה מקרוב. אי שם בתחילת שנות ה-80' של המאה הקודמת, סיימתי לימודי עיצוב פנים בבית ספר הפרטי הכי יקר בארץ. הייתי לבוגרת הראשונה והמצטיינת שלו, וכבר יום אחרי הטקס המרגש יצאתי חמושה בתעודה מזהירה, תיק עבודות מרשים וברק בעיניים לחפש עבודה.

המציאות טפחה על פני מהר מהצפוי, וכמו כל בוגר אקדמיה טרי גם אני קיבלתי שלל סירובים כשהפשע היחיד שלי הוא שאני חסרת ניסיון. ואז זה הכה בי; גרמתי לאבא שלי לשלם הון עתק על לבית ספר פרטי והשקעתי לילות כימים במשך 4 שנים, רק כדי שברגע האמת יסתכלו עלי בבוז ויראו לי את הדלת, ולא משנה כמה אני נחושה וטובה.

זה הרגע שהבנתי שיש באג במערכת. הרגשתי מתוסכלת, חשתי שהונו אותי ובעיקר כאב לי על אבא שלי, שעבד כל כך קשה כדי שהבת שלו תצא עם מקצוע ביד ועכשיו מגלה שכל הזמן, הכסף והעבודה הקשה שווים כקליפת השום - פשוט כי אין לי את הניסיון הנדרש.

מה עשיתי? כמו רבים אחרים פניתי לקרובת משפחה, אדריכלית ותיקה שעבדה במשרד ידוע, בתקווה שתפעיל פרוטקציה ותסדר לי עבודה אצלם, לא משנה במה. להגיש קפה, לגלגל תכניות, לנקות פנלים,  העיקר לעבוד בסביבה של עיצוב פנים ואדריכלות. גם כמה שנים אחרי, כשכבר החלטתי לצאת לדרך עצמאית, נכנסתי למערבולת ונפלתי בכל מהמורה אפשרית. יצאתי לשוק העבודה אבל לא ידעתי את הדברים הכי בסיסיים כמו איך בונים חוזה עבודה, איך מתמחרים את העבודה שלי, איך להתלבש לפגישות ואיך להתנהל מול קבלנים. כתבתי חוזים קלוקלים, ואיפה שאפשר לטעות טעיתי.

מודל הלימודים האקדמי לא מותאם לדור הצעיר

גילוי נאות, אני עצמי בעלת בית ספר מקצועי. אבל את בית הספר שלי הקמתי לא מתוך אידיאולוגיה אלא מתוך כעס ואכזבה על השיטה האקדמית, שלצערי לא השתנתה מאז ועדיין לא מספקת מענה ראוי לבוגרים שנפלטים לשוק העבודה. אני לא מתביישת לומר: מי שרוצה לרכוש מקצוע, לא צריך ללמוד באוניברסיטה. למען הסר ספק, אני לא בעד או נגד אקדמיה, אני נגד בזבוז זמן ואנרגיה מיותרים.

האם אדם שהולך לאקדמיה ל-4 שנים והוא (או הוריו) משלמים בין עשרות למאות אלפי שקלים הולך להרחיב את אופקיו? האם הוא הולך למסע הזה כדי לתחזק את היצירתיות והסקרנות שלו? האם לא ראוי שבסוף המסע הזה, יהיה לו גם מקצוע אמיתי ביד? מקצוע שיוכל להתפרנס בכבוד אחרי הלימודים. מן הראוי שמי שצלח 4 שנים באקדמיה יוכל לפתוח משרד עצמאי או לבחור להיות שכיר ולקבל משכורת הגונה וראויה. יש לי תחושה שהאקדמיה חוטאת בחטא היוהרה וההתנשאות, שלא ממש חשוב הפן המקצועי. לא חשובה ידיעה עמוקה של תוכניות רזי המקצוע, לא חשובים תהליכי העבודה. אני רואה את האקדמיה כאחראית ישירה לכך שרובם ככולם של בוגריה נזרקים למים העמוקים בלי שקיבלו גלגלי הצלה. יותר מכך, מודל הלימודים האקדמי לא מותאם לדור הצעיר, שמתנהל אחרת לגמרי בשוק העבודה. לזה תוסיפו את ההתפתחויות הטכנולוגיות שבחלק גדול מהתארים בכלל לא טורחים להטמיע וליישם.

אז מה כן? יש שטוענים שמודל הלימודים העתידי יאפשר לסטודנטים לבחור קורסים מכמה מוסדות במקביל. אחרים טוענים שאולי לא ידרשו בכלל לימודים אקדמיים כדי להתמקצע בתחום כזה או אחר והמעסיקים הם אלה שיכשירו את העובדים בעצמם. אני מציעה לחזור לשיטת הלימוד הקלאסית של האומן והשוליה, כפי שהייתה נפוצה באירופה במאות הקודמות, ובה המאסטרו לימד את שוליותיו על ידי חניכה אישית ועבודה מעשית את המקצוע על בוריו. אני מאמינה שמקצוע נרכש על ידי עשייה אמיתית בהתמדה, בנחישות, באהבה ובכוונה יתרה. החלק הרוחני, התאורטי, איננו עומד בסתירה לפן המעשי, נהפוך הוא, אין הפרדה, כלל ועיקר. כמו שהגוף והנפש המרכיבים את האדם, חד המה.  

ברברה ברזין (צילום: גיא הכט, יחסי ציבור)
ברברה ברזין | צילום: גיא הכט, יחסי ציבור

בסופו של יום, אנחנו מתנהלים בעולם עסקי קשוח, שצריך לדעת לדבר בשפתו ולהתנהל בו בביטחון, ולכן קבלת כל הכלים האפשריים להתנהלות ולסדרי עבודה נכונים, שאיפשרו להן מיד בתום הלימודים להיות בעל או בעלת מקצוע מנוסים היא קריטים. בכל תחום, לקוחות מחפשים בעל מקצוע שאפשר יהיה לסמוך עליו, שיהיה מקצועי ומיומן ושינווט את ספינת החלומות עמוסת התקציב לחוף מבטחים.

הכותבת היא מעצבת פנים ובעלת בית ספר ללימודי עיצוב פנים