האם מה שאנחנו שומעים ממשרד החינוך לגבי תכנית הלימודים המתוכננת לשנה הקרובה, הוא התחלה של השפעת הקורונה על מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה ? האם משרד החינוך והמוסדות להשכלה גבוהה נערכו לעבודה במתכונת אחרת אשר תתאים לחיים בנוכחות קורונה וגם לאחריה ?

לשאלה הראשונה התשובה היא חד משמעית: כן. הקורונה מתחילה להשפיע והיא כנראה תשנה את פני מערכת החינוך. לשאלה השנייה התשובה היא חד משמעית לא. המערכת לא נערכה לעבודה אחרת מותאמת למצב הנוכחי.

מבין השתיים, איזו סוגיה דחופה יותר? אין ספק שההיערכות להוראה ולמידה במתכונת אחרת היא דחופה וקריטית להמשכיות לימודית ולהמשך קיומה התקין של מערכת החינוך. אם ניתן למערכת החינוך וההשכלה הגבוהה להיות מושפעת ממגבלות קורונה, ולהשתנות על פי הן ללא תכנון והכוונה מוקדמים, אנו עלולים להגיע למערכת כאוטית ובוודאי לא שוויונית וללא יכולת שליטה עליה. נוכחנו לראות שקיימים מוסדות שידעו להתמודד עם המצב בתוך המגבלות המנחות, לעומת מוסדות אחרים שלא ידעו או לא יכלו להתמודד עם המצב שנוצר, ואף כאלה שמראש בחרו לא להכניס את עצמן למורכבות המצב.

אם כך, זו העת, לאחר התנסות של סמסטר שלם, להכין תכניות ברורות ומדויקות למערכות החינוך היסודית, העל יסודית ולהשכלה הגבוהה. תוכניות אשר תאפשרנה לפעול אחרת, במתכונת שצריכה להיות בתכליתה שונה ממה שהורגלנו עד כה. מתכונת שתאפשר את המשך התפתחותם וצמיחתם של הלומדים ובמקביל, תשמור על בריאותם.

מה יהיה טיבה של תכנית מעין זו? לאחר שכולנו, המורים והלומדים, הורגלנו ברבות השנים להוראה ולמידה קלאסיים ופרונטליים, נזרקנו באחת, לפני מספר חודשים, ללמידה מרחוק בעזרת טכנולוגיות למידה דיגיטליות ושימוש בתוכנות ואפליקציות שונות. למידה שלא בהכרח צלחה כמצופה בכל המסגרות והגילאים, שלא באשמת הכלים הטכנולוגיים, אלא בגלל בחירת מתכונת הוראה שלא התכוננו אליה, ולא התאימה בהכרח לכלל הלומדים. לעיתים לא התאימה לאופיים של התלמידים או המורים, ולעיתים, אופי המבנה הפיזי והכיתתי של מוסדות החינוך וההשכלה הגבוהה לא התאימו ללמידה בקבוצות קטנות (קפסולות). אבל כל זה אינו אלא רק תירוץ, לרוב הבעיה טמונה בהיעדר פדגוגיות מתקדמות מותאמות ללמידה נכונה מרחוק.

ליתר דיוק היעדר המשכיות (רצף) פדגוגית לימודית, בו ניתן ללמוד גם בכיתות בקפסולות מצומצמות, במרחבים פתוחים בית ספריים, במרחבים עירוניים, כפריים ואחרים וכן גם ללמוד מרחוק מהבית. למעשה, חסר החוט הפדגוגי שיכול לקשור בין כל מקומות וצורות הלמידה וההוראה.  

הלמידה המקוונת במתכונתה הקלאסית של למידה סינכרונית (פרונטאלית מרחוק) או אסינכרונית (למידה עצמית בצפייה על שיעור מוקלט) אינה המתכונת הבלעדית והנכונה. ההתמודדות עם הקורונה הוכיחה לנו שזה לא עובד בהכרח כפי שהיינו רוצים שזה יעבוד. הלמידה המתמשכת לאורך חודשים בלמידה מקוונת ומרחוק אינה הפתרון להענקת חינוך והשכלה לילדים וילדות בגיל הגן, או לנערים ונערות בגילאי חטיבות הביניים והתיכון, או לסטודנטים וסטודנטיות במכללות ובאוניברסיטאות. מתכונת ההוראה והלמידה הנכונים, בעידן הנוכחי, שבו קיים מצב של חוסר וודאות מתמשך ובלתי ניתן לתכנון וציפייה, כאשר הכלכלה קורסת והמשאב האנושי טרוד ועסוק במציאת פתרונות להעסקת הילדים, כאשר בית הספר אינו מתפקד כמצופה ואינו מעניק את החינוך וההכשרה הבסיסיים המצופים ממנו, הוא לייצר עבור כל תחום או מקצוע רצף פדגוגי לימודי, שהקו המנחה בו הוא הרצף התוכני הנעטף בעטיפה משתנה ומותאמת.

פרופסור שמעון עמר (צילום: באדיבות המרכז האקדמי ויצו חיפה)
פרופסור שמעון עמר | צילום: באדיבות המרכז האקדמי ויצו חיפה

תדמיינו רכבת נוסעת בה אחד הנוסעים (התלמיד) הולך לאורכה, עובר מקרון לקרון, וכל פעם התפאורה בקרונות משתנה: המטרה של הנוסע היא להישאר על הרכבת כל עוד היא נוסעת, להתקדם לאורכה, ולהתפעל ולהיטמע כל פעם מחדש בתפאורה המוצעת לו. כך התלמיד או הסטודנט צריך להתחיל ולסיים את שנת הלימודים לעבור ממקצוע למקצוע שבתכנית הלימודים, וכל פעם המציאות תכתיב האם הוא ילמד בכיתה, במרחבים הפתוחים, בבית, במוזיאון, על חוף הים, במפעלים או בכל מקום אחר, ובכל מקום הפדגוגיה תתאים את עצמה למקום.   

על המטות המרכזיים של מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה, לקחת אחריות על המדיניות הכללית והאסטרטגית לקיומם של הלימודים בתנאי קורונה, להסיר מעצמם את האחריות לקיומם ויישומם השוטף של הפעלת מוסדות החינוך במערכת. האחריות ליישום וביצוע הלמידה בכל הרמות צריכה לעבור לאחריותו המלאה של השלטון מקומי ושל מוסדות החינוך עצמם. הם יותר גמישים ומכירים היטב את סביבתם.

לנגד עיניהם צריכה לעמוד המשכיות פדגוגית מלאה, שתאפשר את המשכיות הלמידה בכל מצב בו הקורונה תאלץ אותם להימצא בו. ובהתאם, מבנה בית הספר או האוניברסיטה צריכים לעבור טרנספורמציה: על הלמידה לצאת מהכיתות ולעבור מאחריותם של המורים לאחריותם של הלומדים. אני מאמין ששיטת הוראה זו תקנה להם את המיומנויות הנדרשות לקראת צאתם לעולם הגדול, אליו הם צריכים להגיע כאשר הם עשירים, בידע, מיומנויות, ויכולות.

פרופ' שמעון עמר הינו נשיא המרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה