איך מסכמים שיעור באקדמיה?

קיימת סטטיסטיקה מעניינת שמעל ל-50% מצורת התקשורת של סטודנטים היא בהקשבה (לעומת 16% בדיבור ו-17% בקריאה). כלומר, הקשבה היא חלק משמעותי ממה שסטודנט עושה. למעשה, רוב הלימודים הפרונטליים מתבצעים במתכונת של מרצה-מדבר וסטודנטים-מקשיבים.

ידוע כי הקשבה אינה שמיעה. חישבו על המילים listen מול hear שמיעה היא פעולה פאסיבית; הקשבה היא פעולה אקטיבית הדורשת לימוד ואימון. כאשר יודעים להקשיב, אפשר להבין לא רק מה המרצה אומר אלא גם למה הוא מתכוון. עבור אנשים מסוימים, היכולת הזאת לבדה מספיקה כדי לדעת בהסתברות גבוהה אילו שאלות צפויות להיכלל במבחן הסופי.

חשוב לשאול שאלות

אם יצא לכם כבר להשתתף בהרצאת זום, ודאי שמתם לב שמידת ההשתתפות של הסטודנטים נמוכה ממה שנהוג בכיתה רגילה. כנראה יש משהו בנוכחות ובקרבה של קבוצה בחדר אחד, שמאפשר ביתר קלות השתתפות של הסטודנטים. בייחוד בשנת הלימודים הראשונה ובייחוד במקצועות המדעים המדויקים, שיש פער כל כך גדול בין רמת ההבנה שהמרצה מצפה שהכיתה תהיה בה ובין רמת הסטודנט בפועל - עד שהסטודנט משוכנע שלא יכול להיות שמדובר בפער המשותף לכולם.

כל אחד מהסטודנטים בטוח שיש רק אצלו משהו בעייתי ולא ראוי לעכב בשביל זה את כל הכיתה. כל אחד חושב שהמצב אצל הסטודנטים האחרים טוב בהרבה והם כן מצליחים לעקוב ולהבין ("עובדה שהם לא שואלים שאלות"). הפסיכולוגיה הזו גורמת ללא מעט סטודנטים פשוט לא לשאול שום שאלה.

בסופו של דבר הלקוחות של האקדמיה הינם בראש ובראשונה הסטודנטים. המרצים וחברי הסגל הם נותני שירות בתשלום לסטודנטים. כאשר אתה הולך לנותן שירות ולא מקבל את השירות, אתה מתלונן. מעולם לא ראיתי מישהו שהזמין ארוחה במקדונלדס ולא התלונן אם שכחו להביא לו גם צ'יפס. איך זה יכול להיות? למה לגבי צ'יפס שעולה 10 שקלים אנחנו לוחמניים יותר מלגבי השכלה שעולה עשרות אלפים לכל שנת לימודים?

למה בכלל צריך לסכם?

אם תאזינו להרצאה ולא תנסו להכניס את החומר לראש בצורה אקטיבית, הסיכוי שהוא יישאר שם הוא קרוב לאפסי. איך ניתן להיות אקטיביים יותר? לסכם את החומר, לשאול שאלות ולנסות להסביר למישהו אחר מה למדנו. ככל שתבינו את הידע החדש בכלים ובהקשרים של הידע הישן שלכם, כך התהליך המוחי-נוירולוגי של הלמידה יהיה טוב יותר.

עברו על הסיכומים מהשבוע הקודם

בעולם אידאלי, תחילת השיעור אמורה להיות מוקדשת לשאלות שעלו בעקבות ההרצאה הקודמת. למה? מכיוון שלפני ההרצאה עברנו על הסיכומים מהשבוע שעבר. אחד המאפיינים של קורס אקדמי הוא שיש סילבוס שצריך לציית לו. ברוב המקרים הסילבוס לא משאיר מקום לחזרות על השיעורים הקודמים. זאת הסיבה שמרצים כמעט ולא חוזרים על החומר משבוע שעבר ופשוט מתקדמים הלאה. ברוב הקורסים, החומר של השיעור הנוכחי קשור לחומר של השיעור הקודם. במדעי הטבע ובמדעים המדויקים, הקשר הזה הוא קריטי. כלומר, כדי להבין בצורה אופטימלית שיעור בשבוע השביעי של הסמסטר, יש להבין את החומר של השבוע השישי. אם לא, יש לנו קטעי מידע שלא מתחברים לכדי משהו קוהרנטי ומקשים על הזיכרון - קשה יותר לזכור דברים חסרי משמעות. אנלוגיה יפה לכך היא חוליות שרשרת לא מחוברות:

במקום זאת, כאשר אנחנו חוזרים על השיעור הקודם לפני שהשיעור הנוכחי מתחיל, אנחנו מייצרים שרשרת חזקה של אסוציאציות שעוזרת לנו לראות את ההתפתחות של ההרצאות כסדרה מתמשכת:

אל דאגה, משך הזמן הדרוש כדי לחזור לרענן את הסיכומים שלנו מהשבוע שעבר הוא קצר - ממש דקות בודדות. בתהליך החזרה על הסיכומים שכתבנו בשבוע שעבר, אנחנו מפעילים תהליך של זיהוי Recognition שהוא קל מאד עבור המוח האנושי.

מַספרו את הסיכומים

יש אנשים שלא אוהבים לעבוד עם מחברות שלמות ומעדיפים להביא דפדפת אחת בכל פעם ולכתוב עליה. יש לשיטה הזו יתרונות (קל יותר לצלם כך) וחסרונות מסוימים (הסיכון לבלאגן בדפים עולה). כיוון שכותב שורות אלה שייך לחובבי הדפים העצמאיים, חשוב לתת טיפ קטן אך מאד יעיל לגבי מספור הסיכומים: בראש כל עמוד שאני מסכם, אני כותב את הדברים הבאים: שם הקורס, תאריך ומספר עמוד. כאשר אני כותב את הסיכומים, אני משאיר את המקום הזה ריק ובסוף השיעור, כאשר אני יודע את מספר העמודים שסיכמתי, אני פשוט ממלא אותו. השיטה הזו מאפשרת לי לדעת שלא הפסדתי שיעור (לפי רישומי התאריכים) ומאפשרת לראות שלא הוחסרו דפים בסיכומים. אתם מוזמנים להשתמש בה.

• אקדמיה
• טיפים
• מדריך
• סיכום
• קורס
• שיעור