דווקא עכשיו, המתנדבים בעמותות ובארגונים השונים, מהווים לא פעם את קרן האור באפלה לה זקוקים אנשים רבים כל כך. שלושה מתנדבים, מלגאי תכנית !IMPACT של ארגון ידידי צה"ל בארה"ב (FIDF) סיפרו לנו על ההתנדבות המשמעותית בצל הקורונה.
מרגש כל פעם מחדש
עדי בן גבריאל (27) מבת עין, סטודנטית שנה שנייה למזרח התיכון ומדעי המדינה באוניברסיטת אריאל ומתנדבת ב'קרן לרווחת ניצולי השואה' מזה כשנה וחצי כמלגאית תכנית !IMPACT של ארגון ידידי צה"ל בארה"ב ובפנמה (FIDF). לפני התפרצות הקורונה עדי התנדבה עם 5 ניצולים, אליהם הייתה מגיעה הביתה ומנהלת איתם שיחות, יוצאת איתם לטיול ועוזרת להם בעניינים שוטפים. אבל המצב היום כמובן לא מאפשר את המשך המפגשים החשובים הללו והקשר הפך להיות בעיקר טלפוני.
"אני כמובן לא רוצה לסכן את הניצולים אז אני לא מגיעה אליהם הביתה שלא לצורך, אני רק מתקשרת אליהם ושואלת אם משהו חסר להם ואם הם זקוקים לעזרה בקניות או ברכישת תרופות. לפעמים אני מדברת איתם כדי להעביר להם את הזמן. הם בודדים וזה נורא קשה להם" מספרת עדי בעצב. "גם כשאני כבר עורכת עבורם את הקניות, ושמה את השקיות בפתח הדלת, הם תמיד מזמינים להיכנס פנימה, ואני מסבירה בנימוס שאי אפשר. זה קשה כי כל השנה הם מחכים למתנדבים שיוכלו לבוא אליהם, ועכשיו אסור. זה שובר את הלב." הוסיפה.
לפני הפסח הגיעו המתנדבים אל הניצולים וחילקו להם שוברי קנייה בסך של 300 שקלים. "דווקא עכשיו, הדברים הקטנים הם אלה שהכי משמחים את הניצולים. לדוגמא באחת הפעמים שהתבקשתי לעשות קניות, הניצולה ביקשה ביצים. הלכתי לארבעה סופרים שונים ולא מצאתי. התקשרתי לספר לה שאני לא מוצאת ביצים בשום מקום והיא אמרה שזה בסדר, ולא צריך. אבל למחרת קמתי מוקדם בבוקר, הלכתי לסופר נוסף וקניתי לה ביצים. היא מאוד התרגשה" מספרת עדי.
"אני מאוד שמחה להתנדב עם ניצולי שואה ומרגישה תחושה של שליחות, בטח בימים הלא קלים האלה. יש לנו קבוצת וואטסאפ בה אנחנו מקבלים 'קריאות' לניצולים שזקוקים לנו. כל פעם שמגיעה הודעה כזו לקבוצה, כולם קופצים עליה. זה מדהים ומרגש אותי כל פעם מחדש".
מייחל ליום שלא יהיו נזקקים
ניצן טלימי (28) מראשון לציון, סטודנט שנה רביעית בלימודי הנדסת בניין במכללה האקדמית סמי שמעון, מתנדב כבר 4 שנים בארגון 'לתת', המסייע לאוכלוסיות במצוקה, במסגרת ההתנדבות אותה מבצע כמלגאי תכנית !IMPACT ניצן מרכז את פעילות המתנדבים של הארגון בראשון לציון ובאר יעקב.
"אנחנו אוספים מזון לנזקקים, משפחות במצוקה ולקשישים שאין להם יכולת לרכוש מזון" הוא מספר. "בדרך כלל לפני פסח וראש השנה אנחנו מקיימים מבצע מתנדבים גדול, עם תלמידים, משפחות וכל מי שרוצה להתנדב, בשיתוף עם שופרסל. השנה בגלל התפרצות הקורונה המצב קצת שונה".
"אנחנו לא רוצים לסכן אף אחד מהמתנדבים אז שינינו את שיטת המבצע וויתרנו על השתתפות המתנדבים, אנחנו -רכזי הערים ומספר מצומצם של מלגאים, עושים הכל בעצמנו. בריאות המתנדבים והלקוחות הבאים לסניפי הסופר הינם בראש סדר העדיפויות שלנו, ואנחנו מעדיפים שבמקום 6-7 מתנדבים בכל סניף, נעבוד פחות אנשים אבל שנשמור על עצמנו ועל הסובבים אותנו" הוא מסביר. "יש מודעות לפעילות שלנו בסניפים, אם זה פליירים שאנחנו מחלקים, הקופאיות שמציעות לאנשים לתרום מוצרי מזון והנוכחות שלנו. בסופו של דבר אנחנו רואים שאנשים כן נרתמים ומשתפים פעולה. זה מאוד משמח ומרגש. יש אנשים שתורמים מספר מוצרים ויש אנשים שתורמים עגלות שלמות של מוצרים" הוסיף ניצן.
"כולנו מקווים שהמשבר הנוכחי ייגמר ונוכל לחזור לשגרה מלאה, בכל התחומים. אני מייחל ליום שלא יהיו אנשים נזקקים במדינה ולא יהיה צורך בארגון 'לתת'. לצערי זה נראה כי לא הולך לקרות כרגע, אבל אני יודע שאמשיך את ההתנדבות בארגון גם אחרי סיום לימודי".
השיא של היום
שנהב שחם (26) מבת חפר סטודנטית שנה רביעית להנדסה תעשייה וניהול במכללת רופין. מתנדבת בעמותת שק"ל- שילוב קהילתי לאנשים עם מוגבלויות כמלגאית תכנית !IMPACT, החלה את התנדבותה בעמותת 'פוש'- עמותה שמטרתה לצמצם פערים בחינוך באמצעות קידום תלמידים מרקע כלכלי-חברתי מוחלש, אך מכיוון שכרגע לא ניתן לפגוש תלמידים ולסייע להם, עברה להתנדב בעמותת שק"ל.
"אני מתנדבת בעמותה ומסייעת לאדם בן 63 המתגורר בהוסטל בירושלים" סיפרה שנהב. "הוא נמצא במצב בריאותי ונפשי קשה, שמה שהוביל אותו למצב הזה זו התדרדרות כלכלית חמורה שגרמה לו להיזרק לרחוב", היא מוסיפה בצער. "הוא לא יכול לצאת מהחדר ולפגוש אנשים אחרים בהוסטל, אז אני מדברת איתו כל יום ומנסה לשמח אותו כמה שאפשר בימים קשים אלו".
"הוא בעיקר מספר לי על עצמו, על התחביבים שלו, ועל העבר. אני מנסה להתאים את עצמי אליו ולדבר על דברים שיכולים לעניין אותו. זה מרגש לראות איך חצי שעה או שעה של שיחה עם אדם אחר, הופכת להיות השיא של היום עבורו, המעט חברה שהוא זקוק לו, ואני שמחה שאני יכולה לתת לו את זה. העובדה שאני יכולה לעזור ככה משמחת וממלאת גם אותי ואני ממליצה לכולם לעשות את זה".
חוץ מהשיחות האישיות, שנהב מספרת שהיא גם מסייעת לו להשתמש באפליקציות שונות, בעיקר בוואטסאפ ובזום. "היום כבר אי אפשר להתחמק מזה, וזו הדרך לתקשר עם הסביבה" היא מסבירה. "אני מלמדת אותו איך לדבר דרך הזום או דרך שיחות הוידאו בוואטסאפ. בסופו של דבר זה מקל עליו לדבר עם אמו המבוגרת ואחיו שחיים בארצות הברית".
"אני כבר חושבת על היום שאחרי. אני בטח אחזור להתנדבות הקודמת בעמותת 'פוש' אבל אני יודעת שאני אמשיך לדבר איתו גם בלי קשר להתנדבות. עוד לא פגשתי אותו פיזית, אז אני מחכה ליום שבו נוכל להפגש מבלי שאסכן אותו", סיכמה שנהב.