חן פריאנטה (בילינסקי), בוגרת תואר ראשון בהנדסת מכונות ומכטרוניקה בהצטיינות יתרה, מהנדסת ייצור מכאני בתעשייה הביטחונית

חן פריאנטה (צילום: צילום עצמי)
חן פריאנטה | צילום: צילום עצמי

"החלטתי שאני רוצה ללמוד הנדסת מכונות לקראת השחרור מהצבא. רוב האנשים שסיפרתי להם שאני מתעניינת בתחום הזה הופתעו ואמרו לי "למה את צריכה את זה? זה תפקיד גברי וקשה". כמובן שלא הקשבתי לסטיגמה והחלטתי ללכת נגד הזרם ובכל הכוח, עם כל הקשיים שיהיו בדרך".

איך הגעת למקום העבודה שלך?
"אני מהנדסת ייצור מכאני בתעשייה הביטחונית והגעתי לתפקיד שלי בזכות מישהי מדהימה שהעבירה את הקורות חיים שלי במערכת שנקראת ״חבר מביא חבר".

מה את הכי אוהבת במקום העבודה שלך?
"אני אוהבת את זה שכל יום אינו זהה ליום אחר, שתמיד יש אתגרים חדשים ומגוונים ושנדרש להפעיל מחשבה על מנת לפתור בעיות הנדסיות".

איך ההכשרה האקדמית שלך באה לידי ביטוי בתפקיד?
"הידע המקצועי שרכשתי בלימודים פתח בפניי דלת לתחום הייצור שהתעניינתי בו ועזר לי להיכנס לעולם המרתק הזה. במהלך הלימודים הייתי מתרגלת בסדנה לעיבוד שבבי, מה שלימד אותי על טכנולוגיות הכרסום והחריטה בייצור. בנוסף, במהלך הלימודים אתה רוכש שפה הנדסית משותפת שבעזרתה מהנדסים ממגוון תחומים יכולים לעבוד בשיתוף פעולה וביחד להוביל את קדמת הטכנולוגיה".

איך זה להיות אישה בתפקיד משמעותי בתעשייה הביטחונית? מה האתגרים?
"היה חשש קטן בהתחלה אך הגעתי בגישה שאני שווה בין שווים. לא נתתי להיותי אישה להוות אתגר. בימים הראשונים רוב עובדי המפעל הגיבו בפליאה וסקרנות לכך שהגיעה בחורה להנדסת יצור. הם התעניינו מדוע בחרתי ללמוד הנדסת מכונות וראו בעיניים שלי את התשוקה, האהבה והתרגשות מהתחום.

מהר מאוד הם הבינו שאני כאן כי אני אוהבת את מה שאני עושה ובשבילי זה מעבר לעבודה. ברגע שהחלטתי שאני שווה בין שווים, זה מה שאני משדרת והתחושה שאני נותנת לסביבה. אני מאמינה ביכולות שלי ויודעת למה אני מסוגלת, אז לא משנה מה יגידו. אני כאן כדי להישאר, אמשיך לרוץ קדימה ולהגשים את החלומות שלי".

ספרי לנו על דבר אחד מיוחד שלקחת איתך מהלימודים אל מקום עבודה:
"הבנה! לא לוותר על משהו שלא מבינים – אם אין הבנה לא למדת מזה כלום. צריך להבין שתמיד יש עוד מה ללמוד ולהתמקצע, בכל תחום ברמה האישית, וההתפתחות מתמדת. הלימודים לא הסתיימו באוניברסיטה, אך בזכות הלימודים רכשתי כלים להתמודד עם הקשים שאפגוש בדרך".

בעוד מספר שנים מהיום – איפה את רואה את עצמך?
"מסיימת את התואר השני בהנדסת אווירונאוטיקה וחלל (מתחילה ללמוד במרץ הקרוב), מתקדמת מבחינה מקצועית ומגיעה לתחום הפיתוח. בנוסף, מתנדבת באחת העמותות בארץ וחיה חיים פשוטים, רגועים ומאושרים עם המשפחה שלי".

מניסיונך האישי, מה היית ממליצה לסטודנט מתחיל או לכזה שעדיין מתלבט מה ללמוד?
"לסטודנט מתחיל הייתי ממליצה להגיע עם המון מוטיבציה וכוח רצון, להכיר חברים שיתמכו בך ולהכיר בזה שהלימודים יהיו לא פשוטים ומאתגרים ולזכור תמיד ש"אתה נכשל רק כאשר אתה מפסיק לנסות" (א. איינשטיין). אז גם כשקשה לא להרים ידיים, להאמין בעצמך כי אתה יותר חזק ממה שאתה חושב.
למי שמתלבט מה ללמוד הייתי ממליצה ללכת לפי הלב. התחום שמעניין אותך, מרתק אותך, שהמחשבה עליו מרגשת אותך וזאת כדי שתיהנה לקום לעבוד בו כל יום מחדש. בבחירת מקום לימודים תחשוב על רמת ההוראה, המחייה והחלק החברתי. אני הרגשתי שהם מהווים חלק אינטגרלי מאוניברסיטת אריאל".

ולסיום, איזה טיפ היית נותנת לסטודנט שמסיים את התואר ועומד להיכנס לשוק העבודה?
"הייתי ממליצה לבוגר בתחום ההנדסה להתייעץ עם כמה שיותר אנשים בנוגע לקורות חיים שלו על מנת שיהיו עניינים ורלוונטיים. שיתמקד בשני תחומים ושני תפקידים שמעניינים אותו וכך החיפוש יהיה יותר אפקטיבי ויעיל. והכי חשוב - לא להתרגש מהמילים "לא עברת" כי זה לא אומר כלום על מי שאתה והתהליך לוקח זמן אבל הסבלנות משתלמת. תזכרו שחלומות נועדו בשביל שנגשים אותם, אז עופו על החלומות שלכם!".

אהוד נדל ונטלי רויזין, בוגרי בית הספר לארכיטקטורה, שותפים למקצוע ולחיים, בעלי משרד 'נדל רויזין אדריכלים', זכו בפרס "פרויקט השנה" על תכנון "בית המשאית"

 

אהוד ונטלי (צילום: באדיבות נדל רויזין אדריכלים)
אהוד נדל ונטלי רויזין | צילום: באדיבות נדל רויזין אדריכלים

"את המשרד המשותף פתחנו לפני כשנתיים לאחר שנים של עבודה כשכירים במשרדי אדריכלים מובילים. החלטנו לפתוח רישמית את המשרד בהמשך לזכייה במקום הראשון בתחרות 'פרויקט השנה' של כתב העת היוקרתי 'אדריכלות ישראלית' על תכנון 'בית המשאית' – בית קטן ונייד שתוכנן עבור משפחה בת 5 נפשות. ייחודיות הפרויקט הובילה להתעניינות תקשורתית רבה, פרויקטים נוספים בתחום הדיור הקומפקטי ומגורים בכלל ומשם נסללה הדרך למשרד משלנו".

איך אתם משלבים זוגיות ועבודה משותפת?
"העבודה המשותפת מאוד טבעית לנו, בדיוק כמו הזוגיות וחיי המשפחה. אנחנו מאוד משלימים מבחינה מקצועית, מעריכים זה את זו ואוהבים להתייעץ וליצור יחד. כמו כן, ההתמחויות שלנו שונות ולכן גם הפרויקטים במשרד מחולקים בינינו".

אז למעשה הכרתם בלימודים?
"נכון. למדנו בהפרש של שנתיים אחד מהשנייה. אווירת הלימודים בפקולטה לארכיטקטורה באריאל מאוד מחברת בין הסטודנטים ולכן לא מקרי שיש כמות גדולה כל כך של זוגות שיצאו מהפקולטה. העבודה בסטודיו היא מסביב לשעון והחיבורים החברתיים והזוגיים מאוד חזקים".

איך ההכשרה האקדמית שלכם באה לידי ביטוי בעשייה שלכם?
"הסטודיו הוא הקורס החשוב ביותר בלימודים, בו לומדים לחשוב, לפתח את הקונספט, הרעיון המרכזי של הפרויקט, לומדים לחקור, לבדוק מה קיים ומתוך זה ליצור. כך נראית העשייה היומיומית שלנו כשאנו ניגשים לתכנון, בין אם זה במרחב הציבורי, במתחם התחדשות עירונית, בבניין בודד או בבית פרטי. בהומור בינינו מידי פעם אנחנו מצטטים מרצה כזה או אחר ששינינו למדנו איתו".

שתפו אותנו בפרויקט מעניין ומשמעותי שאתם עובדים עליו בימים אלה ממש
"העשייה במרחב הציבורי צברה תאוצה בתקופת הקורונה בה הבינו בעיריות את החשיבות של יצירת מקומות שהייה במרחב הציבורי. תכננו ועיצבנו מרחבים מסוג זה בכיכר בזל ובשדרות נורדאו בתל אביב, ברחוב הנמל בחיפה, ובקרוב ייצא לביצוע פרויקט גדול ברחוב רוטשילד בראשון לציון, בירידה לחוף בבת ים ובמספר מוקדים בגבעתיים. העשייה הציבורית מרגשת במיוחד כיוון שהיא מאפשרת השפעה רבה על קהל מגוון שבכלל לא יודע שאנחנו יצרנו את המקום. אנחנו מקבלים תמונות של אנשים נהנים במתחם אותו אנחנו יצרנו ואין סיפוק גדול מזה עבורנו".

ולסיום, מה הייתם ממליצים לסטודנט שמתחיל ללמוד אדריכלות?
"מסלול ההכשרה בארכיטקטורה ארוך, אז חשוב ליהנות מהדרך ולא רק מנקודת הסיום. לתואר יש סיום, למבחן רישוי יש תאריך אבל הלמידה לא נגמרת אף פעם וזה חלק מהקסם והכייף במקצוע. תחומי העיסוק בתוך הענף הם רבים ומגוונים וכך גם העשייה שלנו במשרד: דיור קומפקטי, בתים, בניינים, מתחמים, מגדלים, מרחב ציבורי ופתוחים תמיד לעוד עשייה והעשרה. לא תמיד ניתן לתכנן לאן יוביל אתכם המסלול המקצועי, זכרו תמיד: השביל חכם מההולך בו".

קורין אלבז אלוש, בוגרת בית הספר לתקשורת, עיתונאית בכירה ב"ידיעות אחרונות"

קורין אלבז (צילום: יריב כץ)
קורין אלבז אלוש | צילום: יריב כץ

"אני כתבת חדשות ב"ידיעות אחרונות". הגעתי לקבוצת ידיעות במסגרת משימה בלימודי התואר, לכתוב כתבה למקומון. פניתי לידיעות פתח תקווה והצעתי לעשות כתבת ראיון שלהפתעתי עלתה גם ל-ynet. הוחלט להשאיר אותי במערכת העיתון תחילה כפרילנסרית ודי מהר ככתבת מן המניין. אחרי כמה שנים בעיתונות המקומית, שבעיני זה בית הספר הטוב ביותר לעיתונות, עברתי לארצית".

מה את הכי אוהבת בתפקיד שלך?
"את האקשן. בעבודה הזאת אין יום שדומה לקודמו, ובכל רגע יכול לקרות משהו מסעיר שיצריך ממני לקפוץ לשטח ולסקר. יש עניין גם בלדעת דברים בזמן אמת, בלהיות במקום שהיום ומחר כולם ידברו עליו".

איך ההכשרה האקדמית שלך באה לידי ביטוי בתפקיד?
"קודם כל, היו לי מרצים מדהימים ולמדתי המון מהניסיון שלהם. במסגרת הלימודים יצאנו הרבה לשטח, מאוד אהבתי את החלק המעשי ולי אישית זה נתן הרבה ניסיון פרקטי בשטח".

ספרי לנו על דבר אחד מיוחד שלקחת איתך מהלימודים אל מקום עבודה
"את החיפוש אחר הערך המוסף בכל סיפור ובכל כתבה. זה משהו שהמרצים היו חוזרים עליו וכשהתחלתי לעבוד בזה, הבנתי למה הם מתכוונים. מצאתי את עצמי מגיעה למקום ומחפשת עוד זוויות מהסיפור. בייחוד בכרוניקה, באירועים שוטפים שכולם מסקרים".

עם אילו אתגרים את מתמודדת ביום-יום במקום העבודה שלך?
"הדינמיות והספונטניות שבעבודה מאוד מאתגרת. אני נשואה ואם לשניים, וזה קשה מאוד לשלב בין השעות הלחוצות והלא שגרתיות שמגיעות עם התפקיד לבין חיי המשפחה. אירועים קורים בכל שעה, גם באלו שצריך להוציא את הילד מהגן או בשעה שהזמנתי מראש שולחן למסעדה. לשמחתי בעלי מכיל את כל השיגעון הזה. אתגר נוסף הוא להיות תמיד עם היד על הדופק, לא לפספס אף סיפור, במיוחד עם ריבוי כלי תקשורת ואתרים מתחרים".

יש תחרות בינך לבין קולגות מגופי תקשורת אחרים?
"כמובן, אבל היא תחרות בריאה. יש לי חברים טובים בכלי התקשורת המתחרים, אבל כשמגיעים לשטח, כל אחד רוצה להיות הראשון, להביא את "הבלעדי". אין כיף מלהיות זאת שמביאה את הידיעה לפני כולם או למצוא ערך מוסף שאחרים לא מביאים".

איזו כתבה שלך זכורה לך במיוחד?
"וואו, יש הרבה. ממש לאחרונה לציון 25 שנה לבג"צ אליס מילר, הפגשתי את מילר עם ארבע טייסות שכל אחת מהן עשתה היסטוריה בעצמה. סיקרתי לא מעט מקרים של התעללויות בגני ילדים, כולל את הגן של כרמל מעודה, חשפתי איך נעלמו מאות ערכות אונס בבתי החולים, שלמעשה היו ראיות יחידות של הנפגעות, סיקרתי את המאבק של משפחתה של נווטת הקרב תמר אריאל ז"ל ואת מאבקם של תושבים בשכונה בראש-העין להסרת אנטנה שגרמה לתחלואה בסרטן בממדים עצומים. יש כתבה אחת שאני גאה בה במיוחד שעלתה במסגרת קמפיין "מי-טו" הישראלי, בה ראיינתי נשים חזקות שסיפרו על פגיעות והטרדות מיניות".

מניסיונך האישי, מה היית ממליצה לסטודנט מתחיל או לכזה שעדיין מתלבט מה ללמוד?
"ללכת ללמוד משהו שהוא או היא אוהבים. במקרה שלי לא הייתה התלבטות. עוד כילדה בדימונה, חלמתי להיות עיתונאית ומבחינתי לא הייתה שום אלטרנטיבה אחרת. זה שילב את האהבה שלי לכתיבה והאובססיה שלי לחדשות. הגעתי מהדרום לאריאל לבית הספר לתקשורת המעולה ושם קיבלתי המון כלים בדרך להגשמת החלום. אני ממליצה בחום ללכת עם האינסטינקט כשבוחרים מסלול לימודים או מקצוע ולא עם מה שנשמע טוב לשכנים".

ולסיום, איזה טיפ היית נותנת לסטודנטים שמסיימים את התואר ועומדים להיכנס לשוק העבודה?
"שיעופו על עצמם. שיצאו לשוק העבודה בתחושה שהם מספיק טובים וטובות לעשות את זה. וכמובן- להתכונן לעבודה קשה, דינמית ומאתגרת מאוד, אבל גם מהנה במיוחד!".

אסף שמחי, בוגר תואר ראשון בהנדסה כימית, מהנדס בחברת "נטפים"

אסף שמחי (צילום: צילום עצמי)
אסף שמחי | צילום: צילום עצמי

"התחלתי לעבוד בחברת "נטפים" עוד בתור סטודנט. בסוף השנה השנייה ללימודים התחלתי לגשש בתעשייה על מנת להכיר אותה מקרוב ואבא של חבר חיבר אותי למנהלת מחלקת חומרים בנטפים. ביקשתי ממנה להגיע ולראות מה עושים בחברה גדולה שכזאת, והיא נענתה וערכה לי סיור במפעל בקיבוץ מגל. לקראת סוף הביקור היא אמרה שהיא מחפשת סטודנט למעבדת חומרים, ומאז עברו 5 וחצי שנים ואני עדיין שם".

מה אתה הכי אוהב במקום העבודה שלך ואיך זה לעבוד שם?
"נטפים זה מקום העבודה המושלם עבורי. מצד אחד יש המון עניין מקצועי, הרבה מאוד מה ללמוד ואתגרים לא מעטים שצריך להתגבר עליהם. מצד שני לכל עובד יש את החופש לנהל חיים עשירים גם מחוץ לעבודה, וזה לא מובן מאליו היום".

איך ההכשרה האקדמית שלך באה לידי ביטוי בתפקיד?
"בתפקידי הנוכחי אני נותן תמיכה טכנולוגית לאתרי הייצור של נטפים בכל הקשור לחומרי הגלם. לשם כך אני משתמש מדי יום בכל הכלים ההנדסיים והמדעיים שרכשתי בתקופת הלימודים האקדמיים, בעיקר בתחומי הכימיה, פולימרים, מעברי זורמים ומעברי חום".

ספר לנו על דבר אחד שלקחת איתך מהלימודים אל העבודה
"חשיבה הנדסית. לימודי ההנדסה עיצבו מחדש את הדרך שבה אני מתמודד עם אתגרים בעבודה וגם בחיי היום-יום. לרוב זה בא לידי ביטוי בתכנון סדר עדיפויות לקראת פעילויות מסוימות".

עם אילו אתגרים אתה מתמודד ביום-יום במקום העבודה שלך?
"ישנם שני סוגי אתגרים עיקריים. הראשון – מתן פתרונות תוך כדי תנועה. בשל היותה של נטפים חברה יצרנית, יש לעמוד בדרישות קפדניות ביותר של איכות מוצרים ועמידה בזמני אספקה ללקוחות. השני- ריבוי ממשקים. בתוך הארגון יש הרבה חטיבות ומחלקות. התהליכים והפרויקטים בדרך כלל משלבים בתוכם גורמים מכמה חטיבות בתוך החברה, ומצב זה דורש יכולת ארגון אישית גבוהה, כושר ביטוי והיכרות עם גורמים רבים בתוך החברה".

איפה אתה רואה את עצמך בעוד מספר שנים?
"בדיוק במקום שבו אני נמצא היום. כן – עד כדי כך טוב לי".

מניסיונך האישי, מה היית ממליץ לסטודנט מתחיל או לכזה שעדיין מתלבט מה ללמוד?
"אם יש לכם מוטיבציה וסבלנות ללמוד, לכו על זה. הלימודים מאתגרים ודורשים הרבה, ויחד עם זאת זה כלום לעומת מה שמקבלים בתמורה. הדבר היחיד בעולם שלא ניתן לקחת ממך זה את מה שלמדת".

ולסיום, טיפ לסטודנטים שמסיימים את התואר ועומדים להיכנס לשוק העבודה:
"תקדמו את עצמכם! תשאלו, תציקו, תבדקו ותתעניינו כי אף אחד לא יעשה את זה בשבילכם!".

אופיר אליעזר, בוגר תואר שני בהנדסה כימית, מנהל תחום מרחב פיקוח וגז במנהל הדלק והגז במשרד האנרגיה, זכה בתעודת עובד מצטיין לשנת 2019

אופיר אליעזר (צילום: צילום עצמי)
אופיר אליעזר | צילום: צילום עצמי

"אני עובד באגף הפיקוח והבטיחות של מינהל הדלק והגפ"מ במשרד האנרגיה. הגעתי למקום העבודה דרך מכרז פומבי שפורסם באתר נציבות שרות המדינה".

מה אתה הכי אוהב במקום העבודה שלך ואיך זה לעבוד שם?
"אני אוהב את התפקיד שלי מאחר ואני מוצא בו סיפוק רב. הפיקוח על הגז והדלק משפר את הבטיחות בתחום ותורם לצמצום אירועי גפ"מ, כך שבסופו של יום הוא גם מציל חיים. בנוסף, אני אוהב את הדינאמיות שיש בתפקיד, כמעט כל יום שונה מקודמו. אני אוהב את האנשים שאיתם אני עובד, את האווירה במשרד ואת עבודת הצוות".

איך ההכשרה האקדמית שלך באה לידי ביטוי בתפקיד?
"הידע שרכשתי בתחום הכימיה עוזר לי לפקח טוב יותר על חברות הגז והדלק ולבצע ביקורות באופן יותר איכותי ומקצועי. כמו כן, הכלים שרכשתי במהלך לימודי התואר הראשון והשני עוזרים לי לקדם פרויקטים ולייעל את העבודה באגף".

ספר לנו על דבר אחד מיוחד שלקחת איתך מהלימודים אל מקום העבודה
"עבודת התזה שלי בנושא הערכת סיכונים בגז הטבעי לימדה אותי רבות על תכונות הגז, על הנפיצות והסיכון הטמון בו. הידע שצברתי משמש אותי רבות במקום העבודה שלי".

עם אילו אתגרים אתה מתמודד ביום-יום במקום העבודה שלך?
"אני מתמודד ביום-יום עם קריאות רבות מכוחות המשטרה, הכיבוי וההצלה לגבי אירועי גפ"מ ופעילות עבריינית בתחום הגפ"מ. כמו כן משבר הקורונה הציב אתגרים חדשים בניהול צוות העובדים מרחוק".
שתף אותנו בפרויקט מעניין ומשמעותי שאתה עובד עליו בימים אלה ממש
"לאחרונה אני עובד על פרויקט חדשני ומעניין, פרויקט הקמת תחנות תדלוק לרכבים מונעים במימן תוך התייחסות להיבט הבטיחותי".

איפה אתה רואה את עצמך בעוד מספר שנים?
"מתפתח במשרד, ממשיך לקדם פרויקטים ומנסה לשפר ולייעל את העבודה".

מניסיונך האישי, מה היית ממליץ לסטודנט מתחיל או לכזה שעדיין מתלבט מה ללמוד?
"לבחור בתחום הלימודים שהכי מעניין אותו ובמקביל לבדוק את אפשרויות העבודה באותו תחום ולוודא שהן אכן מתאימות לציפיות".

ולסיום, איזה טיפ היית נותן לסטודנט שמסיים תואר ראשון ועומד להיכנס לשוק העבודה?
"לבחור בתפקיד שיספק אותך, יעניין ויאתגר אותך. כמו כן, חשוב לי לציין שלא תמיד התפקיד הראשון יהיה בהכרח תפקיד חלומותינו. זה בסדר להתחיל בתפקיד שלא תואם לגמרי את הצפיות שלנו, כל עוד אנחנו מתכננים את ההתפתחות שלנו, צוברים ניסיון ומתקדמים".

מאיה אלקולומברה, בוגרת בית הספר לתקשורת, שדרנית רדיו בתאגיד השידור הישראלי

מאיה אלקולומברה (צילום: סילאן דלאל)
מאיה אלקולומברה | צילום: סילאן דלאל

"אני עובדת בתאגיד השידור הישראלי בחטיבת הרדיו. היום אני מגישה רצועה יומית בכאן 88 בין 17:00 ל-20:00".

איך הגעת למקום העבודה?
הגעתי אל התאגיד בזכות רדיו הקצה, תחנת רדיו התנדבותית שאליה נכנסתי כחלק משלב ההתמחות בתואר. תחנה מדהימה שנתנה לי המון כלים והזדמנויות. אחרי שרשות השידור נסגרה התחילו בגיוס עובדים חדשים לתאגיד השידור שהחליף אותו. אביעד רוזנבוים וטל ארגן יצרו איתי קשר, הגעתי לראיון עבודה והתחלתי מיידית בינואר 2017".

איך זה לעבוד שם?
"התאגיד הוא סוג של מכונה לייצור מדיה ותוכן איכותי ואני מאוד אוהבת את העובדה שאפשר לשלב בין עולמות תוכן שונים. אני אמנם בחטיבת הרדיו, אבל בזכות התאגיד ומה שהוא רוצה לקדם אנחנו נהנים גם ממה שיש לדיגיטל וטלוויזיה להציע. זה יתרון ענק שיש לתאגיד השידור על פני מקומות אחרים".

איך ההכשרה האקדמית שלך באה לידי ביטוי בתפקיד?
"הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי נזכרת במשפטים מסוימים שהמרצים באוניברסיטה אמרו לנו, בטיפים שהם חלקו איתנו ובעצות שנתנו בכל מיני תחומים. אני חושבת שזה פשוט נמצא בבסיס שלי כשאני ניגשת לשידור".

דבר אחד מיוחד שלקחת איתך מהלימודים אל העבודה?
"את האהבה לרדיו! זה משהו שקרה אצלי רק במהלך הלימודים, אחרי שנחשפתי למרצים שהגיעו מתחום התקשורת והרדיו וראיתי את התשוקה שלהם. זה חלחל אליי בסופו של דבר".

עם אילו אתגרים את מתמודדת ביום-יום במסגרת העבודה שלך?
"לעתים אני נתקפת חוסר ביטחון. זה לגמרי יכול לקלקל שידור".

בעוד מספר שנים מהיום – איפה את רואה את עצמך?
"שאלה מצוינת. אם לפני כמה שנים היו שואלים אותי איפה הייתי רואה את עצמי שנים קדימה, כנראה שמה שאני עושה היום לא הייתה התשובה. החיים המקצועיים שלי קיבלו תפנית די חדה, וכל זה קרה ממש לא בתכנון. אני מעדיפה להמשיך ולא לתכנן, ופשוט לנצל כל הזדמנות שאני מקבלת, להמשיך לאתגר את עצמי, לקום בבוקר ולאהוב את מה שאני עושה, בהרגשה שתמיד יש לאיפה לגדול ואיך להשתפר".

מה את עושה בחיים מחוץ למקום העבודה?
"פרט לתפקידי כשדרנית רדיו, אני פעילה למען קידום טבעונות ובעלי חיים ומנהלת את המדיה החברתית של עמותת Vegan Friendly כבר כמה שנים טובות. מהרגע ששיניתי את אורח החיים שלי, התחלתי להתנדב בכל מה שקשור לבעלי חיים, עד שמצאתי את עצמי בסוף בעמותה המדהימה הזאת, עושה משהו משמעותי וחשוב שמשלב במידה מסוימת גם את הלימודים שלי בתואר".

מניסיונך האישי, מה היית ממליצה לסטודנט מתחיל או לכזה שעדיין מתלבט מה ללמוד?
"תלמדו משהו שמעניין אתכם. ההתלבטות תמיד נעה בין האם ללמוד משהו מעניין או פרקטי. להפתעתי גיליתי שמה שמעניין יכול להיות גם פרקטי, הרבה תלוי במי שאתה. ללכת עם הלב זה הדבר שמנצח בסופו של דבר".

ולסיום, טיפ לסטודנטים שמסיימים את התואר ועומדים להיכנס לשוק העבודה?
"להיות בעשייה כל הזמן. גם אם העשייה לא מתגמלת כלכלית. להתנסות, להכיר אנשים, ללמוד מאנשים, לעשות כל הזמן משהו בכל מיני עולמות. במהלך הדרך תגלו שיש דברים שאתם פחות אוהבים וזה מעולה! זה מה שיחזק אצלכם בסופו של דבר את מה שאתם כן אוהבים לעשות ויגלה לכם במה אתם טובים. בקיצור- לעשות, להיות, ולא להגיד 'לא'".

תאיר מנליס, בוגרת הנדסת בניין, מנהלת פרויקטים באגף הנדסה במועצה האזורית דרום השרון

תאיר מנליס (צילום: צילום עצמי)
תאיר מנליס | צילום: צילום עצמי

"אני מנהלת פרויקטים במועצה אזורית דרום השרון, באגף הנדסה. חיפשתי מקום עבודה שיוכל לפתח אותי מבחינה מקצועית. חברה שמעה שמחפשים להרחיב את האגף ולצרף מנהלת פרויקטים והפנתה את תשומת ליבי לצורך שליחת קורות חיים".

מה את הכי אוהבת במקום העבודה שלך?
"אגף הנדסה במועצה הוא גוף מקצועי המנהל ומקדם פרויקטים לטובת תושבי המועצה. כל ההתעסקות בפרויקטים גדולים מפתחת אותי מאוד ברמה האישית והניהולית. בנוסף, המועצה האזורית דרום השרון היא ריאה ירוקה, חקלאית-כפרית, הגובלת ב-22 רשויות (ישובים עירוניים). מעצם כך, יש אתגרים רבים בנושאי גבולות גיאוגרפיים וייעודי קרקע שנותנים עניין בתוך התפקיד. הירוק בעיניים שאני פוגשת בכל בוקר – יוצר אווירה שנעים להגיע אליה".

מה זה להיות אישה בעולמות של בניין והנדסה?
"יש בזה יתרונות וחסרונות. החיסרון – לא תמיד מתייחסים אלייך ברצינות והשפה לעיתים גברית ומחוספסת. היתרון – הרבה יותר ארגון וסדר והתנהלות רב משימתית טובה יותר. באופן כללי, אני חושבת שבשנים האחרונות העולם מאוד התקדם וניתן למצוא המון נשים בתחומים שעד לא מזמן היו נחשבים גבריים בלבד. יש יותר פתיחות וקבלה בשנים האחרונות לנוכחות של נשים בתעשייה שנחשבת גברית".

כמה נשים למדו איתך בתואר והאם יש מגמת עלייה בביקוש אליו בקרב נשים?
"למדו איתי כ-13 בנות נוספות אבל אפשר לומר בוודאות שעם השנים כמות הנשים שניגשות לתחום עולה בקצב גבוה".

איך ההכשרה האקדמית שלך באה לידי ביטוי בתפקיד?
"הידע המקצועי שרכשתי באקדמיה יוצר שפה מקצועית משותפת עם הקולגות שלי ועם בעלי המקצוע השונים איתם אני נפגשת במסגרת העבודה. הלימודים אפשרו לי להכיר את עולם המושגים המקצועי, שיוצר נקודת פתיחה משמעותית למי שיוצא לשוק העבודה".

עם אילו אתגרים את מתמודדת ביום-יום במקום העבודה שלך?
"התפקיד שלי דורש ממני להיות מולטי טסקינג – להוביל ולקדם, בו בזמן, מספר תהליכים בצורה רוחבית אך גם לעומק. אני נדרשת לפתור בעיות ולקבל החלטות בזמן אמת וזה מצריך איזון יום-יומי בין בית ועבודה".

שתפי אותנו בפרויקט מעניין שאת עובדת עליו בימים אלו
"בימים אלו סיימתי הליך מכרזי לבניית חטיבה צומחת עם 36 כיתות לימוד, אודיטוריום, מגרשי ספורט וחניה. בשלב הבא אמשיך ללוות את מנהלי הפרויקט בהליך הביצוע. מעבר לפן ההנדסי, פגשתי בפרויקט הזה גם הליכים משפטיים-מכרזים, גם הליכים תכנוניים-אדריכליים והתחושה היא שיוצרים יש מאין. פשוט חלום שהופך למציאות!".

איפה את רואה את עצמך בעוד מספר שנים?
"לאחר שארכוש כלים נוספים לניהול תהליכים ואלמד כיצד לנהל עובדים, אני בהחלט רואה את עצמי בתפקיד ניהולי בכיר".

מניסיונך האישי, מה היית ממליצה לסטודנט מתחיל או לכזה שעדיין מתלבט מה ללמוד?
"ללכת בעקבות הלב וללמוד את מה שהוא אוהב. אני מאמינה שאנחנו הכי טובים כשאנחנו עושים את מה שאנחנו אוהבים ואוהבים את מה שאנחנו עושים".

לסיום, איזה טיפ היית נותנת לסטודנט שמסיים את התואר ועומד להיכנס לשוק העבודה?
"אני ממליצה להגיע לעבודה החדשה ממקום של צניעות. לא משנה כמה היית טוב בלימודייך, בכל יום תלמד עוד המון דברים חדשים. ויש המון ללמוד, אם רק תאפשר לעצמך לפקוח עיניים, אוזניים ולב".

אופיר אתגר, בוגר תואר ראשון באדריכלות, מנכ"ל חברת הבנייה "נוה בנין"

אופיר אתגר (צילום: צילום עצמי)
אופיר אתגר | צילום: צילום עצמי

"משנת 2014 אני מכהן כמנכ"ל חברת "נוה בנין חברה לבניין בע"מ", חברה משפחתית שהוקמה על ידי אבי ז"ל ואימי בשנת 1983".

מה אתה הכי אוהב במקום העבודה שלך?
"אני אוהב את הסיפוק, את היצירה של יש מאין. ליזום כל פעם פרויקט ממצב רעיוני וליצוק לתוכו תוכן שמתממש לכדי מציאות זה דבר שאין לו אח ורע במושגי עבודה".

מתי ידעת שאתה רוצה להיות אדריכל?
"הייתי בערך בן 16 כשהבנתי מה זה בעצם אדריכל - ראיתי מה הוא עושה ומה תחומי אחריותו. הוקסמתי מזה ומאז החיידק האדריכלי לא עזב אותי".

איך ההכשרה האקדמית שלך באה לידי ביטוי בתפקיד?
"כמעט בכל יום אני אמון על החלק התכנוני, האדריכלי וההנדסי, שכולל פיתוח פרטים, יצירת חתכים, הטמעת טכנולוגיות חדשות, ניהול המידע האדריכלי-הנדסי, הבנת כל הסגמנטים ממבט-על, שהיא למעשה 'החזית החמישית'".

ספר לנו על דבר אחד שלקחת איתך מהלימודים אל מקום העבודה
"לקחתי את נושא המחקר והפיתוח. למשל ב-2016 הנהגתי ניסוי בתפיסת בנייה חדשה שמבוססת על ת"י 1045, כאשר שיטת הבנייה "ברנוביץ" המיושמת במבנים גבוהים מקבלת בידוד תרמי חיצוני. זה היה מהלך ראשוני בישראל בו השתתפו מיטב היצרנים, הספקים ויצרני תבנית ובשיתוף המועצה לבניה ירוקה".

עם אילו אתגרים אתה מתמודד ביום-יום בסביבת העבודה שלך?
"סביבת העבודה בעולם התכנון והבנייה מאופיינת בחוסר ודאות תמידי. יש צורך להתעדכן כל הזמן בתקנים, בטכנולוגיות חדשות, בחוקים חדשים, בהוראות שעה, תב"עות ותמ"אות, וזה אתגר מורכב".

שתף אותנו בפרויקט מעניין שאתה עובד עליו בימים אלו
"בימים אלו אנו עמלים על פרויקט הדגל של החברה, שלמעשה נותן ביטוי כולל לכלים שאספתי לאורך הדרך. אנחנו יוזמים ומבצעים מגדל בן 33 קומות בעירוב שימושים, מסחר, מלון ומגורים, בשכונת פארק הים בעיר בת ים".

מה עוד אתה עושה מחוץ לפעילות במשרד?
"בימים אלו אני שמח שניתנה לי הזדמנות לקחת חלק בהקמת ארגון גג לאדריכלי ישראל, שנקרא "החזית החמישית". הארגון נוסד בסוף שנת 2020 על ידי אדריכלים פעילים אשר התעוררו לגלות כי בזמן שהיו שקועים בעשייה האדריכלית ובהתמודדות סיזיפית בכל החזיתות, נרקמו מעל לראשיהם תהליכים אשר הפכו אותם מסמכות מקצועית מובילה, בעלת חזון, ראייה רחבה וידע, לבורג נוסף בתוך מערכת מנופחת. המערכת הזו משליכה על רמת התכנון, על מחירי הדיור, על האווירה בענף כולו ועל איכות החיים של כל אחד ואחת מאיתנו".

בעוד מספר שנים – איפה אתה רואה את עצמך?
"ממשיך לנהל את החברה, מקים פרויקטים מעורבי שימוש (מכירה, השכרה לטווח ארוך, מסחר, תעסוקה וכו') בדגש על תשתיות ירוקות וחכמות, השקעה בטכנולוגיות של תכנון ובנייה ובחינוך מקצועי".

ולסיום, איזה טיפ היית נותן לסטודנט שמסיים את התואר ועומד להיכנס לשוק העבודה?
"תתארגן על תקופת ההתמחות, תמצא מקום שייתן לך הזדמנות ללמוד את החלקים הבירוקרטים של המקצוע, איך מתנהלים מול הרשויות, איך משרד מתנהל, תיחשף לכמה שיותר תוכנות ודוקטרינות תכנון ותמיד תחשוב איך להביא פרויקט לכדי בנייה ומימוש אופטימלי. בנוסף, בארגון "החזית החמישית" אנו יוזמים פרויקטים של מנטורים, במיוחד לאדריכלים צעירים".