שחקני שש-בש וחובבות דמקה, אפילו אנשים של טאקי, דומה שכולם מדברים היום על "גמביט המלכה", סדרת הדרמה של נטפליקס, המתארת את קורותיה הדמיוניים של ילדת הפלא בשחמט אליזבת' הרמון. הלכנו לשמוע רשמים, אפשר לומר חוות דעת מומחית, ממי שהיא רב-אמן בינלאומי לנשים במשחק המלכים, יוליה שווייגר.
"יש בסדרה קטע שמאוד אהבתי, שבו רואים איך הגיבורה מביטה בתקרה ומזיזה עליה כלים כאילו היתה לוח שחמט. זה מאוד דומה למה שאנחנו, השחקניות והשחקנים המקצועיים, לומדים לעשות – לדמיין את המהלכים בראש ולבחור את המסע שלנו מבין כל האפשרויות שאנחנו מריצים. זה קצת דומה למתמטיקה", מדגימה יוליה, בת ה-26, לטובת אלו שאינם בקיאים ברזי המשחק, "כולנו יודעים לפתור בעל פה תרגילים פשוטים שאנחנו מכירים. על מנת לפתור תרגילים אחרים, שהם יותר מורכבים, אנחנו חייבים להשתמש בדמיון".
יוליה, שדירוג השיא שלה היה 30 בעולם לנשים, היא סטודנטית שנה ג' להנדסה כימית ב-SCE המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון. היא התכוונה לצפות בפרק הראשון של הסדרה בזמן הפסקת צהריים שלקחה לעצמה ביום בו למדה למבחן. זה נגמר בבינג'. "לא יכולתי להפסיק לצפות. עד הלילה סיימתי לצפות בכל 7 הפרקים. היו שם דברים אמיתיים והייתי כל כך סקרנית לראות כיצד הסיפור מתפתח".
"לא הבנתי למה ילדות אחרות משחקות בבובות"
"ההורים שלי, שהם שחקנים חובבים, לימדו אותי שחמט בגיל 5", מספרת יוליה על תחילת הרומן שלה עם המשחק, "הייתי עוקבת אחריהם כשהם שיחקו, ומנסה לקלוט ולתכנן כעצמי מהלכים. בגיל 6 הם כבר שלחו אותי לחוג". כך, עם אליזבת' היא מוצאת נקודת דמיון נוספת. "יש סצנה שבה היא משליכה בובה. גם אני כילדה לא הבנתי למה ילדות אחרות משחקות בבובות. תמיד הייתי מעדיפה לפתור תרגילי שחמט, כך שהמצב הזה בסדרה היה קרוב לליבי".
ההתקדמות של יוליה במועדון השחמט המקומי היתה מטאורית. בגיל 8 הועברה לקבוצה של בני 12-18 והחלה להשתתף בתחרויות ארציות. בכל קבוצות הגיל היא זכתה במקום הראשון או השני והוכתרה כאלופת אוקראינה. דרכה לתחרויות בינלאומיות נסללה – היא השתתפה באליפויות אירופה ובאליפויות עולם, ודורגה ברבות מהן במקומות 5-6. הישג השיא שלה היה כשחלקה את המקום השלישי באליפות העולם עד גיל 16 בהיותה בת 14.
שנתיים לאחר אותה תחרות עלתה יוליה בישראל במסגרת פרויקט נעל"ה (נוער עולה לפני הורים), ואת שנותיה הראשונות כאן עשתה בפנימייה. למסעה ארצה קדם תחקיר מקיף של אביה, שבחר את עיר היעד של בתו בישראל לפי – איך לא – רמת מועדון השחמט המקומי. הוא יצר קשר עם כל מועדוני השחמט בישראל, והפור נפל על באר שבע, שנחשבת אימפריית שחמט עולמית. כיום היא האישה היחידה שמשחקת בליגה הלאומית לגברים, הליגה הבכירה בישראל, ומייצגת את המדינה בתחרויות בינלאומיות במדי הנבחרת.
"מה שעוד אהבתי ב'גמביט המלכה' וחבל שלא קורה במציאות, הוא שהילדה שיחקה בין בנים מתחילת הדרך שלה. בחיים האמיתיים בנות משחקות מול בנות ובגלל מיעוט השחקניות יחסית לגברים, הרמה נמוכה באופן משמעותי מזו אצל הגברים. לכן עבור נשים גם האתגר מוגבל והיכולת להשתפר קטנה". על מנת לשפר את רמת הנשים בשחמט, יוליה חושבת שכדאי לאחד בין המגדרים במועדונים ובתחרויות, וכך למשוך יותר בנות לענף.
"חלום חיי? להגיע לדרגת רב-אמן בינלאומי בגברים"
כמו כולם, גם יוליה מחכה ליום אחרי הקורונה, לחזור לשגרת השחמט שלה. "לפני פרוץ המגפה הייתי נוסעת למשחקים במסגרת הליגה הגרמנית או הצרפתית בסופי שבוע, בחגים או בין מועדי מבחנים. לכן תמיד השתדלתי לגשת למועד א' ולהצליח", היא מספרת בחיוך, "התחרויות המקצועיות בחו"ל מכסות הוצאות ומקנות לשחקניות ולשחקנים פרסים כספיים. זה היה כמו עבודה".
בינתיים היא מתמקדת במשרת הסטודנטית שלה בחברת אדמה מכתשים בנאות חובב, ובלימודים שהיא מאוד אוהבת. "בימים לפני הקורונה מאוד נהניתי מהאווירה ב-SCE - היה ממש כיף לפגוש חברים וללמוד איתם בספרייה או במעבדות של המחלקה להנדסה כימית. אנחנו בני מזל עם הסגל שלנו – הם זמינים תמיד, במיילים, בטלפונים ובשעות הקבלה. אני ממש רוצה להמשיך ללמוד לתואר שני".
השאפתנות של יוליה, שמחזיקה כאמור בדרגת רב-אמן בינלאומי בנשים ובדרגת אמן בינלאומי בגברים, לא מוגבלת כמובן לתחום האקדמי. "אני רוצה לחזור לדירוג השיא שלי מלפני שנתיים, וחלום חיי הוא להגיע לדרגת רב-אמן בינלאומי בגברים. זו הדרגה הגבוהה ביותר, ובשביל להגיע אליה אני צריכה להשתתף בתחרויות ברמה הגבוהה ביותר, ובהרבה מהן, לקבל יריבים בדרגה גבוהה ולנצח אותם".
לטובת הצעירים בינינו, או להורים לילדים קטנים, היא מבקשת לסיים בהמלצה: "תגיעו למועדון שחמט, ולו כדי להתרשם מהאווירה הטובה והתרבותית. זה כיף גדול לראות ילדים יושבים ולומדים לשחק, ואגב זה סופגים חינוך להקשבה ולסבלנות. מחנכים אותם לברך את היריב לפני ואחרי כל משחק וללחוץ את ידו – גם אם מפסידים. לתת כבוד וליהנות מהלמידה ומהדרך. זה שווה הכול".