אנחנו שולחים את ילדינו לבית הספר בציפייה שילמדו, ישיגו ציונים ויתפתחו מבחינה אינטלקטואלית, ושוכחים לעיתים שדווקא שם, במקדש הידע, הם חווים את החוויות הרגשיות אולי הכי משמעותיות שיש. אבל האם אנחנו יודעים מה נדרש מהמורים שמבלים איתם את מרבית שעות היום, והאם אנחנו מבינים כיצד מורי המחר, אלו שילמדו את הילדים שלנו בעוד מספר שנים, יכולים להתכונן לכך?
"מורות ומורים לא יכולים להיות 'רק' סוכני ידע, הם חייבים להיות בעלי תכונות רבות, יכולות ומיומנויות", מסביר מרסלו וקסלר, ראש המחלקה לחינוך לבית הספר היסודי במכללת סמינר הקיבוצים. "גם אצל קורצ'ק, פדגוגים והוגים נוספים, וגם בפרקטיקה של החינוך בישראל, הגישה היתה שלמורים חייבות להיות תכונות נוספות פרט לסמכות וידע. המורה הוא מוביל, מנהיג. יש לו מגוון של תפקידים מלבד תפקידי הוראה, בהם תפקיד חינוכי ותפקיד רגשי - בפרט בבתי ספר יסודיים. מורה חייב להיות מסוגל להכיל, כי ילדים בגילאים האלה זקוקים לרגש, לאינטראקציה חברתית ולדיאלוג - כל אלה מהווים חלק מהחיים ומההתפתחות שלהם. לכן זה חלק בלתי נפרד מהתהליך החינוכי ומתפקידו של המורה, להיות שם, לזהות ולהושיט יד במצבי מצוקה, כמו בדידות, קושי להתרכז וכדומה".
מה בעיניך הן התכונות הכי חיוניות למורה?
"רגישות, אמפתיה ויכולת הכלה יחד עם סמכותיות. בכל הנוגע לסמכות מכילה - אני סבור שזה מאד חסר למורים שלנו כיום, כי פנינו לכיוונים טכנוקרטיים והזנחנו את הצדדים הרגשיים. אנחנו חייבים לעשות תיקון: לתת למורים ומורות החדשים מיומנויות וכלים, גם למורים שעושים את תפקידם כבר שנים רבות, כדי שידעו ויוכלו להתמודד עם מצבי קושי בכתה מול הילדים, וכשמצבים אלה מתרחשים בין הילדים ובין עצמם, מצבים כמו חרם, אלימות, אפליה, גילויי גזענות ועוד".
מה תהיה התכונה החיונית ל'פרחי ההוראה' שילמדו את הדור הבא, בעוד 15 שנה?
"אני מעריך שזו תהיה אותה התכונה, כי המצב הולך ונעשה קשה יותר משנה לשנה. אנחנו חווים בבתי הספר התדרדרות ביכולת לקיים יחסים בינאישיים, ולא רק שם. אנחנו עדים לתחרות פרועה, הזנחת חשיבות התקשורת הבין אישית וירידה ביכולת להיות מה שנקרא 'הומניסט' - אדם שיכול להיות בקשר עם בני אנוש ולקיים איתם דיאלוג גם במצב של חוסר הסכמה. אנחנו רואים את זה בחברת ילדים בפרט ובחברה האנושית בכל העולם. זו מגמה כלל עולמית, גלובלית. אני מעריך שבעוד 15 שנה המצב לא יהיה טוב יותר, ותהיה לנו עבודה קשה יותר".
"למורה שמצליח לפרש התנהגויות של תלמידים קל יותר"
אבל איך מנחים סטודנטים לחינוך לקראת המפגש עם התלמידים, ההורים ומערכת החינוך? וקסלר מסביר כי אותם "פרחי הוראה" עוברים תהליכים חשובים לשם כך ולומדים מיומנויות שונות במסגרת הלימודים. "בין היתר אנחנו עושים איתם משחקי תפקידים, סדנאות וסימולציות במרכז האמפתיה של המכללה, בהשתתפות שחקנים ושחקניות, בהם הם לומדים להתמודד עם סיטואציות מהחיים: מול התלמידים, מול ההורים של התלמידים ובסיטואציות שמתרחשות בין הילדים לבין עצמם, כדי שיהיו מוכנים לקיים בזמן אמת שיח שיש בו הבנה והכלה של האדם שעומד מולם", הוא מסביר.
"המורה צריך להבין בני אדם, לקרוא אותם, את הבעות הפנים ואת שפת הגוף, לתת פרשנויות למצבים והתנהגויות שונות ובפרט בקרב ילדים בכל קבוצות הגיל. מורה שמצליח לפרש את ההתנהגות של התלמידים שלו בצורה נכונה - קל לו יותר".
אז מורה צריך להיות גם סוג של מטפל, פסיכותרפיסט?
"חד משמעית לא. מורה הוא פדגוג, אסור לו לטפל במשברים פסיכולוגיים וגם אין לו מיומנויות לכך. אבל בתור פדגוג הוא צריך לדעת להכיל את הילדים, להעצים אתם, להצמיח ולעזור להם לבנות חוסן".
03-6901200