החיים קצרים מכדי לעשות בהם דברים שאתם לא אוהבים. למרות זאת, רבים מאתנו מרגישים לפעמים שמרוץ החיים סחף אותנו למקום רחוק ממה שיעדנו לעצמנו. אם גם אתם שותפים לתחושות האלה ומתלבטים לאן פניכם מועדות, ליקטנו עבורכם שלושה סיפורים מעוררי השראה, של אנשים שהחליטו ללכת אחרי החלום שלהם ולעשות הסבה מקצועית.

מאי קרני | ממשפטנית לפסיכותרפיסטית | "החברים הקרובים טענו שזה מה שהייתי צריכה ללמוד מההתחלה"

בת 41, מתגוררת בגבעתיים, עוסקת כפסיכותרפיסטית בגישה האקזיסטנציאליסטית, מטפלת בקליניקה פרטית בתל אביב.

כל ההתחלות: "את התואר הראשון עשיתי במשפטים כל הדרך עד לבחינות ההסמכה. כבר מההתחלה הדהדה בי התחושה שאני לא במקום הנכון ושנתיים אחר כך כבר עשיתי הסבה לניהול פרויקטים בהייטק, משרה בה אני עוסקת גם היום במקביל לקליניקה".

נקודת המפנה: "בגיל 32, מצאתי שהיוויתי אוזן קשבת עבור אנשים רבים שעבדתי מולם, והייתה בי נכונות אמיתית לעזור רק לשם העזרה. הסתקרנתי מהתהליכים הרגשיים שאנשים עברו ומצאתי שזה ממלא אותי באנרגיות כשהצלחתי לעזור ולו במעט. למשך תקופה חשבתי להתחיל מההתחלה וללמוד פסיכולוגיה קלינית והתייעצתי עם אחי הקטן, עופר חוגרי, שהיום הוא פסיכולוג קליני. להפתעתי הרבה, הוא דווקא הסביר שיש דרכים נוספות חוץ מהמסלול הארוך והמייגע של פסיכולוגיה קלינית. כשהתחלתי לחפש איך אני יכולה להשתלב בעולמות הטיפול, אחי הסב את תשומת ליבי לגישה האקזיסטנציאליסטית ולתכנית בסמינר הקיבוצים, שעד אותה העת לא שמעתי עליה".

התכנית: "כשהגעתי לתכנית לפסיכותרפיה וייעוץ אקזיסטנציאליסטי בסמינר הקיבוצים, הרגשתי שהגעתי הביתה. שהגעתי למקום שאליו ייחלתי ולא ידעתי מה הוא. התכנים שנלמדו בגישה הדהדו בי בעוצמה והרגשתי שייכות".

מסע הלמידה: "תכנית הלימוד היא בעצם מסע של 3 שנים, כשהשנה הראשונה במיוחד, אבל לא רק, דרשה התבוננות וחקירה פנימית. מעין מסע אישי-קבוצתי שנמשך שלוש שנים, אלא שאתה מוקף בקבוצה של אנשים כמותך, עם מרצים ומדריכים שמלווים אותך לאורך התהליך כולו. כתבי הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית, שנלמדים יחד עם התיאוריות הקליניות, הם בעיניי שילוב שמאפשר לכל אדם בתכנית ובכלל לפגוש את עצמו ולהתפתח".

מה אהבתי: "מה שקסם לי מאוד בתוכנית היא העובדה שהיא משלבת תוך כדי הלימודים התמחות מעשית, שכל סטודנט נדרש לה, והדרכות קבוצתיות עם מדריכים מעולמות הטיפול. זה לכשעצמו אפשר לי לחוות את הפרקטיקה במהירות יחסית".

מה אומרים לי: "בפעם הראשונה, כשעשיתי הסבה מתחום המשפט להייטק, הסביבה לא הבינה את השינוי והתגובות לא היו תומכות. לעומת זאת, כשבחרתי ללכת לתחום הטיפולי הסביבה חיבקה את השינוי וממש פרגנה. החברים הקרובים טענו שזה מה שהייתי צריכה ללמוד מההתחלה. כנראה שהייתי צריכה לעשות את הסיבוב ארוך ואישית אני מאמינה שעדיף מאוחר מאשר אף פעם".

רגעים קטנים של אושר: "כשהמטופל הראשון ביום מתיישב אצלי בקליניקה, אני מתנתקת ממשימות היום יום ומתמלאת באנרגיות. אני מרגישה שזכיתי לחיות במשמעות, שזה אומר לחוש סיפוק אדיר גם אם יש אתגרים. אני קמה בבוקר עם לב שמתרחב מאהבה גם כשבפתח מתחיל יום ארוך, ובעיקר יש לי תחושה של אנרגיה מתפרצת לנצל כל רגע וכל שעה בעשייה. שאלות כמו: 'מה אנחנו עושים פה בעולם?' או 'האם זה כל מה שיש?' שניקרו בי במשך שנים, מקבלות עכשיו תשובה".

שלוות נפש: "העובדה שאני מטפלת מאפשרת לי לראות את דרכם של אנשים בעולם, ולהיות יותר גמישה ואמפטית. אני מאמינה שהיום אני גרסה טובה ומאושרת יותר של עצמי. כאשר החיים מתמלאים במשמעות, לומדים שאושר זה לא רגע כזה או אחר, אלא הלך רוח רציף לא משנה אילו חוויות מביא איתו היום".

סמינר הקיבוצים - הסבה מקצועית
מאי קרני: "הצעד הראשון הוא ללמוד להקשיב לרצון שלנו" | צילום: צילום ביתי

מה צריך לעשות מי שרוצה גם? "לאפשר לעצמנו לחשוב שיש אפשרות לשנות את המציאות. לנוע אל עבר השינוי הוא בהכרח לנוע אל עבר חוסר וודאות, ויחד עם זאת, אם חיים רק פעם אחת אז עדיף לחיות אותם מתוך משמעות וסיפוק. אני ממליצה לעשות חקירה פנימית אמתית לפני שינוי, כך שהשינוי ימלא אותנו ולא יזרוק למציאות שבה הסיפוק בא על חשבון דברים אחרים".

טיפים מחזקים: "הצעד הראשון הוא ללמוד להקשיב לרצון שלנו. לזהות את הערכים, האיכויות והמשאבים הפנימיים שבתוכנו, ואם יש בנו קול שקורא לנו לשינוי עלינו להקשיב לו. בהתחלה אולי לא נוכל לתת לו מענה מידי אבל אפשר ללמוד לאן הוא מכוון אותנו. אנשים מוצאים הרבה סיבות מדוע הזמן הנוכחי הוא לא זמן טוב: אין מספיק כסף, אין זמן, הילדים קטנים ועוד. מניסיוני האישי, היו לי את רוב הסיבות, וגם אני לא האמנתי בתחילת המסע שאגיע אל סופו, אבל ברגע שההחלטה התקבלה החלטתי לעשות קפיצת אמונה והיקום התכוונן אליי באופנים שלא חשבתי שהם אפשריים".

 

רועי מנדל | מהייטקיסט לאיש חינוך | "למונח עבודה יש משמעות אחרת היום"

בן 50, מתגורר באלפי מנשה (ובשקי שינה בכל מיני מקומות בארץ), עובד עם נוער בסיכון ונוער בכלל בעמותת "דרך לוטן", המקיימת מסעות טיפוליים אתגריים.

כל ההתחלות: "לאחר שהשתחררתי ממספר שנים בשירות קבע בגולני למדתי כלכלה, ניהול ומערכות מידע. עבדתי כ-20 שנה בתחומיי הייטק שונים, ניהלתי מספר פרויקטים והסתובבתי לא מעט בעולם, כולל שלוש שנים וחצי של מגורים בארה"ב".

נקודת המפנה: "לפני כ-6 שנים יצאתי לכנס "אתגר במדבר" של עמותת "דרך לוטן" ששמעתי עליה במסגרת הפעילות שלי בצופים, שם התנדבתי כראש שבט. תוך כדי מסע קצר בן יומיים על קצה המצוק של רמת צופר, אל מול המרחבים הענקיים של הערבה, החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות, למרות שעוד לא בדיוק ידעתי מה זה "הזה" שאני רוצה. דיברתי עם משתתפים שונים בכנס, ביניהם ד"ר יקירה לוי ממכללת סמינר הקיבוצים, אשר ספרה לי על התכנית ללימוד טיפול באמצעות השטח בהובלת דדי מיכאלי, ולאט לאט הרגשתי שאני רוצה להכיר את זה יותר".

התכנית: "לא פשוט לצאת ללמוד באמצע תפקיד תובעני בחברת הייטק, אבל כשמחליטים - עושים. התחלתי ללמוד יום בשבוע, הגעתי מוקדם יותר למשרד, כדי לצאת ב-11 ליום לימודים שנמשך עד 20:00 בערב".

מסע הלמידה: "הלימודים עצמם היו מיוחדים מאוד. הקבוצה שלנו הורכבה מ-20 אנשים שונים לחלוטין, בני 60-22, שכל אחד הגיע מכיוון אחר ומרקע שונה. כך היינו מתקבצים כולם יחד יום בשבוע. הלימודים היו שונים מכל מה שהכרתי עד כה, באופיים, בצורת הלימוד ובהתעסקות במה מרגישים אנחנו והמטופלים".

מה אהבתי: "זה היה תהליך לא פשוט למנהל, איש הנדסה, מפקד במילואים, לעסוק פתאום בצדדים ה"רכים" של החיים. אבל שנות הלימודים עוברות להן כאשר בסוף כל מפגש כבר חיכיתי למפגש הבא".

מה אומרים לי: "לאנשים סביבי הלימודים בשלב זה של חיי נראו קצת מוזרים, אבל הפרגון הגיע מרוב הכיוונים - מהבית, מהחברים, מהחברים לעבודה ואפילו הבוסים פרגנו על הכיוון המעניין".

רגעים קטנים של אושר: "היום אני כמעט שלוש שנים אחרי הרגע הראשון ההוא. כחצי שנה לאחר שהתחלתי לעסוק בטיפול שטח הצטרפתי לעמותת "דרך לוטן", וכיום אני מוביל בעמותה את מרבית הפעילות הטיפולית בשטח, כמו פרויקט נרחב עם משרד הרווחה. אני עושה דברים שאני אוהב לעשות, לפחות חלק ניכר מהזמן, ומרגיש גם את השפעת העשייה שלי על אחרים, בדרך כלל לטובה".

סמינר הקיבוצים - הסבה מקצועית
רועי מנדל: "אל מול המרחבים הענקיים של הערבה, החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות" | צילום: יחסי ציבור

שלוות נפש: "למונח עבודה יש משמעות אחרת היום, היא הדבר שאני אוהב לעשות ולכן היא הרבה יותר חלק מהחיים. בעצם החיים זה העבודה ולהפך – על הטוב והרע שבזה, ויש גם מזה וגם מזה. אני מאושר יותר ומסופק יותר זה בטוח, אני מניח שזה עושה טוב גם לבריאות שלי".

מה צריך לעשות מי שרוצה גם? "דבר ראשון להחליט עם עצמו. אחר כך חשוב מאוד, לטעמי, לשתף את הסובבים אותך ולרתום אותם לתהליך. צעד שכזה לא טוב לעשות לבד וצריך הרבה תמיכה, פרגון ועזרה. מי שרוצה לשנות צריך לחשוב טוב על כל מקורות הכוח שלו, ויש רבים כאלה. צריך לראות איך נעזרים בהם וגם לתכנן - מנקודת מבט אופטימית אבל ריאלית - מה אפשר ונכון וצריך. בכל צעד שכזה, לדעתי, צריך לראות שלא לוקחים סיכון גדול מידי, ומאידך לא צריך לפחד, צריך לחלום ולהעז!".

נטע קדמי | מעורכת דין למטפלת | "מרוב שהייתי שלמה עם ההחלטה, לא התייחסתי לתגובות של אחרים"

בת 36, מתגוררת ברמות השבים, מטפלת בילדים בעזרת בעלי חיים.

כל ההתחלות: "יש לי תואר במשפטים ומנהל עסקים ותעודת מגשרת. מאוד אהבתי את הלימודים ואף עבדתי כעו"ד מספר שנים".

נקודת המפנה: "את ההסבה עשיתי לפני מספר שנים כי לא הרגשתי שאני ממצה את עצמי כעורכת דין והבנתי שיש משהו אחר שיכול יותר להתאים לי. הטיפול בעזרת בעלי חיים משלב בתוכו שלושה דברים שאני מאוד אוהבת: ילדים, בעלי חיים ואת העזרה לאחר".

התכנית: "כדי להתקבל ללימודים במכללת סמינר הקיבוצים, הייתי צריכה לעשות השלמות של מספר קורסים פסיכולוגיים באוניברסיטה הפתוחה ובמכללה עצמה. לאחר מכן, המשכתי במשך שנתיים וחצי בלימודי טיפול בעזרת בעלי חיים בסמינר הקיבוצים. תוך כדי הלימודים התנסיתי בפועל בטיפול בכל מיני מקומות עם אוכלוסיות שונות. זכיתי לפגוש ילדים ובני נוער מדהימים ולחוות יחד איתם תהליכים גדולים".

מה אומרים לי: "כמעט כל האנשים שסיפרתי להם על החלטה שלי לגבי ההסבה היו מופתעים. לאחר שעיכלו את הבשורה, רוב התגובות היו תומכות ומקבלות, אך היו גם כאלו שלא הבינו מדוע אני עושה את הצעד הזה וייעצו לי לא לעשותו. האמת, מרוב שהייתי כל כך שלמה עם ההחלטה שלי, לא כל כך התייחסתי לתגובות של האחרים".

רגעים קטנים של אושר: "חיי השתנו מקצה לקצה. כשעבדתי כעורכת דין גרתי בדירה בתל אביב. תוך כדי ההסבה הורדתי הילוך, התחתנתי, עברנו לבית במושב רמות השבים והבאנו ילד. אני מאוד נהנית מהעבודה שלי, אני יכולה לשלוט בשעות העבודה שלי ולתמרן בין העבודה לבית, בדיוק איך שאני רוצה".

שלוות נפש: "ללא ספק אני יכולה להגיד שאני יותר מאושרת, יותר רגועה, יותר שלווה. אני מאוד מסופקת מעבודתי ואני חושבת שזה מורגש בבית. מאז ההסבה אני גם אוכלת בריא ומרגישה טוב יותר פיזית ונפשית".

סמינר הקיבוצים - הסבה מקצועית
נטע קדמי: "אנחנו חיים פעם אחת, אז לפחות שנחיה כמו שאנחנו רוצים". | צילום: יחסי ציבור

מה צריך לעשות מי שרוצה גם? "הייתי ממליצה למי שרוצה לעשות שינוי שכזה לא להסס, חבל לחכות לפנסיה. אנחנו חיים פעם אחת, אז לפחות שנחיה כמו שאנחנו רוצים. לרוב החששות והפחדים הם ממה שיהיה, בעיקר אם הופכים להיות עצמאיים, אבל כשעושים משהו מהלב ומהבטן הוא יוצא טוב. אל תדאגו, כל מה שעשיתם עד עכשיו לא יורד לטמיון אלא מתווסף לארגז הכלים שלכם ובטוח תשתמשו בו פעם. אל תצטערו על מה שכבר עשיתם, כנראה שהייתם צריכים לעבור את זה כדי להגיע לנקודה הזו בדיוק".