כל מי שמתחיל לחשוב על לימודים אקדמיים מכיר את הלחץ הזה – מה יהיה רף הקבלה? האם הציונים שיש לי מספיקים כדי ללמוד את התואר שאני רוצה ואיך אני ממקסם את בחינת הפסיכומטרי. עד כאן הכל מוכר וטבעי, אבל עבור מועמדים ללימודים בעלי לקויות למידה הסוגיה הזו הופכת למאתגרת ומלחיצה אפילו יותר, מכיוון שעבור מי שלא הצליחו להשיג את רף הציונים הנדרש בגלל אותו ליקוי למידה, לא תמיד יעזרו הניסיונות החוזרים להשיג אותו, קל וחומר כשאנחנו מדברים על מקצועות עם רף קבלה גבוה כמו מקצועות המדעים.
בדיוק בשביל אותם מועמדים החליטה המכללה האקדמית תל חי להקים את מרכז חממ"ה, המסייע לסטודנטים עם לקויות למידה, הפרעות קשב ומוגבלויות רפואיות. המרכז הוקם מתוך אמונה בשוויון הזדמנויות למימוש הזכות להשכלה גבוהה לכל אדם ומציע סביבה תומכת ומקצועית עבור סטודנטים אלה הלומדים במכללה, מתוך שאיפה וחזון ליצור עבורם חווית למידה משמעותית, להעצים את תחושת המסוגלות והעצמאות, ולאפשר להם לסיים את הלימודים האקדמיים תוך מיצוי מלא של היכולות האישיות.
"יש היום מודעות גדולה מאוד להפרעות קשב וריכוז וליקויי למידה", מספרת אורלי זגורי מנהלת המרכז, "אבל עדיין כל המוסדות להשכלה גבוהה מקבלים על פי ציוני בגרות ופסיכומטרי ובמידה והמועמד עומד ברף, יש מרכזי תמיכה שעוזר לו לצלוח את הלימודים. הייחודיות של מרכז חממ"ה של המכללה האקדמית תל חי הוא מכינות הקיץ שמקבלות סטודנטים עם הפרעות למידה ובעיות קשב, כשיש להם בגרות מלאה, ללא כל קשר לממוצע הציונים שלהם. במהלך המכינה עוברים הסטודנטים הכשרה בפיתוח דרכי חשיבה ולמידה ולאחר שמונה שבועות מתקבלים לאקדמיה כסטודנטים מן המניין. בצורה כזאת הם יכולים לעקוף את תנאי הקבלה".
אין הקלות – יש התאמות
"לא סתם קוראים לזה חממה", מספרת זגורי, "במהלך שנות הלימודים הם מקבלים ליווי ותמיכה. יש צוות מאוד גדול – מנהלי ואקדמי. אחוזי הנשירה מזעריים, אחוזי ההצלחה גדולים ויש הרבה שמסיימים בהצטיינות גם במדעים מדויקים, וממשיכים לתואר שני ואפילו כבר בוגרים דוקטורים. מה שמרגש הוא שבלי המסלול הזה הם בכלל לא היו מתקבלים לאקדמיה".
מדובר בהשקעה גדולה של משאבים, גם כלכליים וגם אנושיים, מדוע לדעתך כל כך חשוב למכללה לקיים את המרכז?
"למכללת תל חי יש אג'נדה חברתית. זו אחת הסיבות שהיא החליטה ב-1995 להקים את מרכז התמיכה הראשון במדינת ישראל. ראשי המכללה דאז ראו בזה דבר חשוב והרוח הזו ממשיכה במכללה וכמובן לא על חשבון היות המכללה מכללת מחקר, ולא על חשבון ההישגים באקדמיה. זה לא פוגע באיכות ובמצוינות של המכללה".
"הסטודנטים לומדים כרגיל בחוגים", מפרטת זגורי, "ומקבלים את התמיכה והליווי באופן פרטני אחד על אחד. אף אחד לא מקבל הקלות, הם מקבלים התאמות בהתאם לאבחונים שלהם ולכללים של המוסד. המרכז מציע מגוון שירותי תמיכה – חונכות אישית, שירותי אבחון, הנגשה פיזית, ייעוץ לימודים, מפגשים של מומחים לאסטרטגית למידה ופיתוח החשיבה, קואוצ'ינג, תמיכה רגשית, תמיכה בטכנולוגיות מסייעות וגם תגבורים קבוצתיים. יש להם בית במכללה, הם מגיעים פיזית לבית שתומך בהם ונמצא איתם בקשר יומיומי, מתאם פגישות ועוקב. הצוות כולו עובד בסנכרון מוחלט מתוך ראייה הוליסטית".
רבים מגיעים למכינה עם חווית עבר לא פשוטה של לימודים. מועמדים עם סיפורים קשים על מערכת החינוך שלא הכילה אותם או שלא ידעה איך להתייחס אליהם. וזה בלי לדבר על מקצועות המדעים שהרבה פעמים נתפסים עבור סטודנטים כאלו כאתגרים שאין טעם אפילו לנסות לכבוש. "בעקבות המכינה, יש שיפור בתחושת המסוגלות העצמית של הסטודנטים, בביצועים, בביטחון, בחברתיות", מספרת זגורי, "הם מתחילים את שנת הלימודים ברגל בטוחה, יודעים מה זה אקדמיה, מכירים את המקום ואת הנפשות הפועלות כשהם יודעים מה מצפים מהם. אין ספק שמדובר בתהליך ארוך ומייגע, לא ביום אחד הופכים לסטודנטים. זה דורש מהם עבודה קשה על עצמם, לסגל דרך חשיבה או התייחסות חדשה, אבל אנחנו רואים הצלחות והן מאוד גדולות. כ-95% הצלחה, אבל ככה זה כשיש מקום שמעצים אותך ובכל עת יודע איך לסייע לך".
"בשבילי זה היה לעשות את הבלתי ייאמן"
במרכז חממ"ה עוברים מדי שנה 80 סטודנטים שמייצרים במו ידיהם סיפורי הצלחה חיים ומעוררי השראה. "אני זוכר את היום לפני עשר שנים", מספר אסף פסטינגר, בוגר המרכז ובעל תעודת תזונאי, "הייתי נער בן 23 ללא בגרויות עם אפס ביטחון עצמי ביכולות שלי. אני זוכר שהתחלתי ללמוד לבגרויות וממש לא חשבתי על לימודים באקדמיה, ועוד על לימודי תזונה. אני זוכר שרק רציתי להראות לעצמי שאני מסוגל לעשות בגרות מלאה, זה אולי נשמע למישהו מצחיק כי זה 'כולה בגרות' אבל בשבילי זה היה לעשות את הבלתי ייאמן"
פסטינגר ממשיך ומספר על השינוי שעבר: "אני זוכר את היום בו שמעתי לראשונה על המקצוע דיאטן קליני, זה היה באמצע שיעור ובחורה שלמדתי איתה סיפרה לי שהיא הולכת ללמוד תזונה בתל חי. ביררתי על הנושא והבנתי שאין לי סיכוי ללמוד בתל חי כי הם דורשים פסיכומטרי גבוה מאוד, דבר שידעתי שאני לא מסוגל להשיג. אני זוכר את היום בו גיליתי שלהפתעתי יש בתל חי מרכז תמיכה לסטודנטים עם הפרעות קשב וריכוז ושאפשר דרכם להשתלב בלימודים אקדמיים. אני זוכר את היום שבזכות אותו מרכז התקבלתי ללימודים והם ליוו אותי לאורך כל הדרך האקדמית שלי. אני פשוט אוהב את המרכז הזה. מקום ואנשים מדהימים. אני זוכר שלא האמנתי שיש סיכוי שאסיים תואר ראשון ועוד בהצטיינות. למדתי כל הדרך הזאת להאמין בעצמי".
גם ליאור דרומי (27), סטודנטית שנה ד' לעבודה סוציאלית במכללה, לא חשבה שהיא תצליח להתקבל לאף מוסד אקדמי ובטח שלא לשמש כדוברת אגודת הסטודנטים שלו במקביל. כשהייתה בת 23, החלה ליאור ללמוד במרכז חממ"ה של המכללה: "אובחנתי בגיל 11 כדיסלקטית ובעלת הפרעת קשב וריכוז", היא מספרת, "זה בעיקר בא לידי ביטוי כשהתקשיתי לשבת בכיתה במהלך יום לימודים ארוך, אחרי שעתיים איבדתי את זה. כמו כן, כל רעש בחוץ היה יכול להוציא אותי מדעתי. מצד שני הצטיינתי חברתית והייתי פעילה במועצת התלמידים אבל עדיין, לא הייתי מסוגלת ללמוד".
כשגדלה וניסתה להתקבל למוסדות האקדמיים השונים היא הבינה שציוני הבגרות והפסיכומטרי שלה לא מספיקים לה. כשאמא שלה שמעה על התכנית והמליצה לה לנסות, היא החליטה ללכת על זה למרות שהייתה סקפטית: "לא האמנתי בכלל שאצליח להתקבל. הייתי בטוחה שכבר לא אלמד באקדמיה. קיבלתי כל כך הרבה כלים מהתכנית, גם מבחינת בגרות וגם ההבנה של הלקויות שלי. בלי המכינה אני לא חושבת שהייתי מצליחה ללמוד את זה לבד".
"הפכתי חלום למציאות"
א', בוגר תואר ראשון במדעי הסביבה ותכנית המרכז, משתף גם הוא בסיפור ההצלחה שלו: "בתור כבד שמיעה וגם בעל הפרעות קשב וריכוז, חברים המליצו לי לבחון את מרכז חממ"ה במכללת תל חי. הם אמרו שיוכלו לעזור גם עם הפרעת הקשב והריכוז וגם עם לקות השמיעה. בזכותם סיימתי בהצלחה את התואר במדעי הסביבה". א' ממשיך ומתאר את התנאים שאפשרו לו להצליח, "נעזרתי הרבה בחדרי המחשב - כיתה חכמה שרק סטודנטים של מרכז התמיכה יכולים להשתמש בה ויש בה שירותים יעילים כמו תוכנת הקראה ועוד - נעזרתי גם בשיעורים הפרטניים, בעיקר בכתיבת עבודות אקדמיות. אני מרגיש שזה עזר לי המון. בימים אלה אני עובר לשדה בוקר לעבוד במכון לחקר המדבר ובכוונתי כבר בסמסטר השני להמשיך לתואר שני. כמובן שבלי המרכז זה לא היה קורה"
"עם שחרורי מצה"ל", מספרת מ', "החל רעיון הלימודים לתואר ראשון עליו חשבתי במהלך השירות הצבאי. היה לי ברור שאני רוצה ללמוד לימודים אקדמיים לתואר ראשון וחלומי היה ללמוד תחום בו אוכל לעבוד לאחר הלימודים. כבר אז נושא תחומי המזון וביוטכנולוגיה היו בסדר עדיפות גבוה לעומת שאר התחומים".
"אחרי שנתיים התחלתי בתהליכים להתקבל ללימודים באקדמיה. אך כבר בשלב שיפור הבגרויות והלימוד לקראת המבחן הפסיכומטרי, חזרו אלי אותן תחושות של אי מסוגלות שהיו לי בתיכון, רק שאז לא ידעתי להצביע עליהם או התביישתי. במסגרת ההכנות ללימודים במכללה האקדמית תל חי, אובחנתי לראשונה כבעלת לקות למידה. ברור היה לי כי בחירה במקצוע מדעי אינו דבר של מה בכך עבורי, אך המשפט 'אין דבר העומד בפני הרצון' לצד מוטיבציה גבוהה, הם שליוו אותי לאורך הדרך כולה".
"בראשיתו של קיץ 2008", ממשיכה מ', "התקבלתי למכינת מדעים של מרכז התמיכה במכללה. צוות מרכז התמיכה תמך בי וליווה אותי לאורך כל המכינה. הרגשתי שאני מלווה בגוף מקצועי, היודע לחבק ולתת חיזוקים. קשה לתאר במילים את תהליך ההעצמה וההתפתחות האישית אותו עברתי בסיועו של מרכז התמיכה, דבר שהביא לשיפור ניכר בהישגי הלימודיים כבר בשלבי המכינה ולאחר מכן בלימודים לאורך השנים. את 'ארגז הכלים' בו צוידתי במהלך ארבע שנות לימודיי אני נושאת עד היום, כשברור לי שתמיכה מסוג זה לא הייתי מקבלת באף מוסד אקדמי אחר. סיימתי בהצלחה את לימודי התואר הראשון בחוג למדעי המזון במכללת תל חי ואם לא די בכך, החלטתי להמשיך ללימודי תואר שני בביוטכנולוגיה במכללה. גם לאורך תקופת התואר השני, מרכז התמיכה הכיר בהתאמות הרלוונטיות עבורי אותן יכולתי לממש במבחנים השונים לאורך תקופת הלימודים. לפני כחודשיים סיימתי בהצלחה גם את התואר השני בביוטכנולוגיה במסלול מחקרי עם תזה. כיום, אני עובדת כמיקרוביולוגית בחברת הייטק-ביוטכנולוגיה".