כאשר אנחנו שומעים את המילה "מורה" עולות לנו לראש קונוטציות שונות לדמות הקלאסית. אין ספק, כולנו מחזיקים בראש זיכרונות מגוונים מהמורים שלימדו אותנו לאורך השנים: חלק מהזיכרונות הללו נעימים וחלקם פחות, אך דבר אחד בטוח – עצם היותו של אדם עוסק במקצוע ההוראה, מחבר אליו באופן כמעט אוטומטי המוני סטריאוטיפים שהתפתחו והשתנו לאורך השנים.
אז מה עושים? קודם כל, משנים את הגישה. חותם למשל היא תכנית מנהיגות חברתית-חינוכית הפועלת לצמצום פערים ולשינוי חברתי - על ידי כך שכל ילד יוכל לבחור את עתידו ללא קשר להכנסה, למעמד החברתי ולהשכלת ההורים. בפועל, התוכנית מכשירה אקדמאים להוראה משמעותית ומשבצת אותם בבתי ספר בפריפריה החברתית והגיאוגרפית בישראל.
תגידו שלום למורים החדשים
כאשר מסתכלים על המורים בוגרי התכנית, הלא הם ה"חותמיסטים", דמות המורה משתנה, ולו במעט, לנגד עינינו. הסטריאוטיפ פתאום נראה מיושן ולא שייך, כאילו נלקח מהאופן בו מורים נראו והתנהגו לפני שנים. החותמיסטים הם פשוט לא מה שחשבתם. אז מי הם?
כששואלים את רינת שטרסבורג החותמיסטית איזו מן תלמידה היא הייתה, היא צוחקת ואומרת "היה בי צד מרדני - הייתי מאחרת לשיעורים, 'אנדרגראונד' כזאת".
ואיזו מורה הפכת להיות?
"קודם כל, אני רואה חשיבות בלבלות עם תלמיד אחר הצהריים או לדבר עם תלמידה ב- 12 בלילה, אם יש לה צורך כזה. בנוסף, כל חיי אני עוסקת במוזיקה, הקמתי להקה בבית הספר מאפס וכיום מדובר בלהקה שמופיעה, אפילו לאחרונה נפגשנו עם נצ'י נץ' ושרנו בפניו. לדעתי, יש משהו בחותמיסטים שאת יכולה לזהות. בין היתר, הם מאמינים בליצור שינוי ולא לחשוב אוטומטית".
לפרטים נוספים והצטרפות לתוכנית חותם>>
לעומת רינת, איתי בר-חנן מספר לנו שהגיע לתוכנית חותם לאחר שהיה קצין ב- 8200, יצא לשליחות באוסטרליה בתחום החינוך הבלתי פורמלי ואף שימש כעוזר מנכ"ל משרד החינוך. כשנשאל איזה מן מורה הוא כיום, מספר בר-חנן כי לו היינו שואלים את התלמידים שלו, הוא מניח שהיו עונים ש"יש משהו בגובה העיניים, ישיר, דוגרי, מאד מחובר לדעתי. תלמידה לאחרונה אמרה לי ביקורת עניינית ובאמת התייחסתי למה שהיא אמרה. היא הייתה בהלם והגיבה בצורה מפתיעה: 'וואלה אם הייתי אומרת את זה למורה אחר הוא היה מוריד לי כף'".
"התלמידים לא חוששים מהמורה, וטוב שכך"
איתי קסטרו, חותמיסט אשר מלמד בבית ספר בבאר שבע, עבד מספר שנים במשרד ראש הממשלה בטרם החליט לעשות את הצעד להוראה. כשנשאל איזה מן מורה הוא, מספר כי הוא לא משתמש בספרי לימוד ואין סיכוי שהוא מדבר ברצף של מעל ל-10 דקות.
"תביני, הידע לא נמצא אצלי, אני רק המתווך. אני לא עומד ומרצה לתלמידים, רוב השיעורים מתקיימים בחדר מחשבים על מנת שתהיה את האפשרות ללמידה עצמאית. בשיעורים מסוימים כל תלמיד בוחר את הנושא שמעניין אותו, חוקר אותו ומוצא את החומרים באינטרנט באופן עצמאי. זו הדרך היחידה להכין אותם לעולם שבחוץ – אם אני לא אפתח בהם את היצירתיות, החדשנות והביקורתיות, הם לא יצליחו בחוץ".
"בנוסף", הוא מסביר, "אני לא שואף להיות סמכות מרה ומפחידה, אני שואף לייצר יחסים טובים עם התלמידים, לא מדובר במאבק שאמור לגרום לתלמידים ללמוד. על המורה מוטלת המשימה להבין איך להוציא את היצר ללמידה מכל תלמיד. הסמכות והצייתנות כבר לא משרתות אף אחד, זה מיותר לחלוטין. היחסים צריכה להיות מקדמים ומעצימים. התלמידים לא חוששים מהמורה וטוב שכך".