כשחושבים על מורים אנחנו חושבים על היסטוריה, לשון ומתמטיקה במקרה הטוב, ועל מסגרת שמעסיקה את הילדים בזמן שאנחנו עובדים - במקרה הרע. אך ישנם גם לא מעט מורים ואנשי חינוך שרואים מעבר, ששמו להם למטרה להשפיע ולחולל שינוי אמיתי. שוחחנו עם שלושה אנשים שעשו שינוי בקריירה ופנו לחינוך באמצעות תכנית חותם, המכשירה אקדמאים למנהיגות חינוכית - חברתית, במטרה לקדם שוויון הזדמנויות, והיום נמצאים בתפקידי מפתח בתחום החינוך.

"בזכות חותם מצאתי את התחום שאני רוצה לעסוק בו"

רחל סולסקי, 38, היא אחת מאותם אנשים. היא עשתה תואר בהיסטוריה ועבדה באגף לקשרי חוץ באוניברסיטה העברית בירושלים ובשירותה הצבאי הייתה קצינת הוראה במחו"ה אלון, שם לימדה חיילים מרקע סוציו אקונומי נמוך. בהמשך, התנדבה במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית והעבירה סדנאות בנושא בתיכון דנמרק בירושלים, אליו מגיעים בני נוער שלא מצאו את מקומם במסגרות ה"רגילות" בעיר. "גיליתי שם ילדים מדהימים וממש התחברתי לנוער. הם היו דומים לחיילים שלימדתי כשהייתי בצבא והרגשתי שאפשר לעשות את התיקון כבר עכשיו, כשהם עוד בתיכון". כששמעה על חותם, הכל התחבר לה. "כשהגעתי לראיון אמרתי להם שאני רוצה ללמד בתיכון דנמרק וזאת הייתה ממש סגירת מעגל".

היא לימדה בתיכון 5 שנים, מה שהוביל אותה לעבודתה כיום, כמנהלת מסר ירושלים - מלכ"ר שעושה הכשרות מבוססות סימולציה לצוותים מגוונים. "מגיעים אלינו אנשי מקצוע מתחומים שונים ואנחנו עושים להם סימולציות עם שחקנים, המדמות מפגשים, טיפולים ואינטראקציות בין אישיות ונותנים להם כלים איך להגיב במקרים שונים. למשל יועצת בי"ס שצריכה להתמודד עם ילד אובדני, או מנהל שנפגש עם הורה מתלונן. דרך הסימולציות לומדים איך להתמודד ולהגיב במקרים כאלה". ההוראה, מבחינתה, סללה לה את הדרך לתפקיד שהיא עושה כיום. "הגעתי למסר בזכות העבודה שלי כמורה בחותם. בזכות חותם מצאתי את התחום שאני רוצה לעסוק בו תמיד. המשכתי מההוראה להכשרה של צוותים, כיוון שאני יודעת שיש הרבה אנשים טובים שרוצים לעזור לנוער בסיכון אך אין להם את הכלים".

"יש הזדמנויות רבות לראות הצלחות"

סולסקי מאמינה שחינוך מאפשר שוויון הזדמנויות, "החובה החברתית שלנו היא לאפשר לילדים לסיים את מערכת החינוך באופן שיאפשר להם לבחור מה הם יעשו עם העתיד שלהם. לא כל ילד נכנס למערכת החינוך עם אותו בסיס וצריך לתת לכל ילד הזדמנות, ולמורים יש את התפקיד הכי חשוב בזה".

כיום כשהיא כבר לא מורה, המפגש הישיר עם התלמידים חסר לה מאוד. "אחד הדברים המיוחדים בהוראה זה שיש הזדמנויות רבות לראות הצלחות, לזכות לראות ילדים מתקדמים ומצליחים". דוגמה להצלחה כזאת, הייתה כשלימדה מתמטיקה לבגרות והיו בכיתה תלמידים שהגיעו עם פער עצום בנושא, שאפילו לא ידעו סדר של פעולות חשבון. "בסוף השנה כשהגשתי אותם לבגרות, ישבתי בחדר מורים וחיכיתי שיסיימו. אחת התלמידות הגיעה אליי ועברנו על השאלות וגילינו שכל התשובות שלה היו נכונות. אמרתי לה שאני חושבת שהיא תקבל 100 והיא בכתה מהתרגשות. היא לא חשבה שיש לה סיכוי לקבל ציון כזה, בטח לא במתמטיקה, ואמרה לי 'חכי שאמא שלי תשמע שהבת שלה לא סתומה'. זה היה מדהים לראות את הסוויץ' שזה עשה לה, שהיא הבינה שהיא יכולה".

רחל סולסקי
רחל סולסקי | צילום: באדיבות המצולמת

סולסקי מרגישה שתכנית חותם תרמה לה הן ברמה האישית והן ברמה המקצועית. "חותם זה מקום מדהים. פגשתי שם אנשים מאוד מיוחדים, שבאים עם מוטיבציה וברק בעיניים למשימות הכי מאתגרות והכי קשות. ברמה המקצועית ממש הרגשתי שמצאתי את התחום שאני רוצה לעסוק בו, ילדים ונוער בסיכון, במיוחד בהקשר החינוכי. וברמה האישית, השנים הראשונות בהוראה היו מאתגרות מאוד ותמיד אני אומרת שאם הצלחתי את השנתיים-שלוש הראשונות אז אני יכולה לעבור כל דבר. יש כלים מעשיים רבים שרכשתי בעבודה שלי כמורה בבית הספר המסייעים לי בתפקידי הנוכחי, כמו התנהלות מול ממשקים רבים ומגוונים, עבודה בצוות, יכולת עמידה בפני קהל ועוד. בהכשרה לא רק מלמדים כיצד ללמד, אלא הרבה מעבר לכך. לפי תפיסת העולם של חותם, הגדרת תפקידו של המורה כוללת גם את תחום המנהיגות החינוכית. לכן חלק חשוב מההכשרה הינו הדיונים והפרקטיקות בנושא זה. בהכשרה של חותם, וגם בשנות ההוראה, רכשתי שפה והשקפה "חותמיסטית" המלוות אותי וכנראה ילוו אותי בכל תפקיד שאעשה".

"אי אפשר להגיע מוכן לעולם ההוראה"

דולב ארד, 30, המכהן כיום כסמנכ"ל ארגון 'פנימה' - העוסק בקידום סולידריות, תיקון ותקווה בחברה הישראלית וביצירת אתוס משותף לכלל חלקי החברה, באמצעות פתרונות מדיניות מבוססי שיח, עסק מאז ומתמיד בעשייה חברתית ובחינוך. "גדלתי בקיבוץ ניר יצחק שבעוטף עזה, עם לינה משותפת בבתי הילדים. גדלתי בחינוך הקיבוצי, בתנועת נוער והתחנכתי בפנימייה. מתוך חוויית הילדות הזו, עם החינוך הטוב ביותר שיכולתי לקבל, המשכתי לעבודה בעולם החינוך הבלתי פורמלי".

לדבריו, בעולם החינוך הבלתי פורמלי יש נטייה להתמרמר על חוסר היכולת של המערכת הפורמלית להכיל את הילדים והנוער של היום, לדבר בשפה שלהם ולהביא אותם לעשייה ולחוויה משמעותית בשנות עיצובם. "לאורך השנים התחדדה בי ההבנה שהדרך היחידה לשנות את זה, היא אם אנשים מהחינוך הבלתי פורמלי ייכנסו למערכת החינוך הבית ספרית ויהפכו אותה למשמעותית, רלוונטית ואיכותית יותר".

>> לפרטים ולהצטרפות לתוכנית חותם

ארד מרגיש שתכנית חותם נתנה לו אפשרות להיכנס במהרה למערכת הפורמלית עם ליווי יחיד מסוגו בשנים הראשונות כמורה: בהכשרה, בחניכה, בתמיכה, בקבוצת עמיתים ובזמינות תמידית. "אי אפשר להגיע מוכן לעולם ההוראה, לכן הליווי בשנתיים הראשונות חשוב מאין כמוהו. הבנתי שאני לא לבד בצרות שנראו לי אז כמו סוף העולם, ניתנה לי האפשרות לתת ולקבל עצות ולחשוב יחד על פתרונות לסוגיות שעולות מול תלמידים, מורים, מנהלים והורים".

"מורה הוא שלב הכרחי בדרך להרחבת מעגלי ההשפעה"

בנוסף, חותם נתנה לו תקווה אמיתית בנוגע לחברה הישראלית. "תקווה ליכולת לחיות יחד בני קהילות ושבטים שונים, ללמוד ולעבוד יחד, לקיים עשייה חברתית מבוססת ערכים בלב הממלכתיות, מערכת החינוך הפורמלי". ברמה האישית, הוא מספר שזכה להכיר מאות אנשים המאמינים בחינוך וביכולתו לשנות את תוואי חייהם של בני נוער. "רמה אנושית גבוהה של אנשים שעשו בחירה אמיתית להיכנס למקצוע ההוראה. אנשים שבוער בהם לעשות משהו, לשנות, לייצר שיח, קבוצה, קהילה. בהכשרה של חותם הדגש הוא על הבחירה להיות מורה, אבל הבחירה היא בעצם להיות מנהיג מוביל חינוך. את היכולות, הערכים והאנשים שהתחדדו לי בהכשרה ובהוראה, אני לוקח איתי הלאה לעבודה היום". הוא מאמין כי כל אדם שרואה עצמו בעשייה חברתית, צריך לעמוד כמה שנים מול כיתה. "מורה הוא שלב הכרחי בדרך להרחבת מעגלי ההשפעה".

דולב ארד
דולב ארד | צילום: באדיבות המצולם

ארד מרגיש שההכשרה בחותם ושנותיו בהוראה עיצבו אותו והיוו בסיס למה שהוא עושה כיום. "כסמנכ"ל פנימה אני נדרש להתוות דרך, לכוון את התהליכים והאנשים בארגון ובחברה ולהוות השראה. מדובר בהרחבה של מה שנדרש ממני כמורה מול תלמידים, מורים, הורים והנהלה. אני זוכר כל אחד ואחת מהתלמידים שלי והם הדרייב שלי לעשייה גם היום. אני רוצה שיגדלו למדינה סולידרית יותר, פחות משוסעת ומפולגת, המבוססת על טוב משותף ועל עשייה לטובת הכלל. חינכתי לכך בתור מורה ואני עובד בזה בכל כוחי גם היום".

"הרגשתי שאני לא עושה מספיק כדי לשנות"

גם אור מקובר, 33, הרגישה שאת השינוי במערכת צריך לעשות מבפנים. היא הייתה מאמנת טניס ולמדה פסיכולוגיה וסוציולוגיה, "עבדתי במעבדה שעוסקת בקבלת החלטות ובכלכלה התנהגותית והרגשתי שהעבודה האקדמית לא התאימה לי, חיפשתי את השטח". לשמחתה, החיפושים הובילו אותה לחותם. "אלה היו ימים של חדשות רעות. התמכרתי לחדשות וראיתי איך לאט לאט זה אוכל אותי מבפנים, ואותנו, כחברה. נהיינו חברה אלימה לנשים, לזרים, ללהט"בים, לנכים, למי שנראה אחרת, חושב אחרת או מתנהג אחרת. חברה שהפסיקה להוקיע מתוכה התנהגויות אלימות וגזעניות וזה הפריע לי מאוד, הרגשתי שאני לא עושה מספיק כדי לשנות".

מקובר החלה לבדוק לגבי הסבה להוראה ומספר חודשים לאחר מכן כבר הייתה בהכשרה בחותם. "זה קרה במקרה, אבל אני חושבת שזה בדיוק מה שחיפשתי - הכשרת אקדמאים להיות מחוללי שינוי חברתי, מקום שמסתכל על מורות ומורים כמי שבידם המפתח לשינוי חברתי. בעיניי, האחריות שלנו היא תמיד להסתכל מה אנחנו כן יכולות לשנות, לא מה לא".

"כיום, העתיד של ילד בארץ נקבע במידה רבה לפי המקום בו הוא נולד, העיר, השכונה, המשפחה, השכנים, הספרים שהקריאו לו כשהיה קטנטן, השאלות ששאלו אותו, התגובות שהגיבו אליו. את הקשר החזק הזה קשה מאוד להתיר, וכדי לעשות זאת או לפחות לצמצם אותו, יש צורך עמוק במורים ומורות איכותיים בעיקר במקומות המוחלשים". היא מרגישה שללא הליווי והתמיכה של חותם היא לא הייתה שורדת את המערכת הזאת. "אחוזי השחיקה והעזיבה של מורים בשנים הראשונות מאוד גבוהים".

מבחינה מקצועית, חותם היתה עבורה גב בכל דבר שהייתה צריכה. " ידעתי שיש לי למי לפנות, שיש מי שיעזור לי להפוך למורה טובה יותר. להיות מורה בלמידה זה תהליך מתמשך, וכדי לתכנן ולעצב את תהליך הלמידה שחשבתי שיעשה אותי מורה טובה יותר, הייתי צריכה הרבה כוחות, מעגלים, תמיכה, גישה לחומרים והרבה חברות מורות, שהן מאגר אין סופי של השראה וחידוד".

"המפתח לשינוי של החברה כולה"

כיום, לאחר 5 שנות הוראה, מונתה מקובר למנהלת בית הספר "כפיר" בדרום-מזרח תל אביב. "זה בית ספר קסום בשכונה ותיקה ובעלת אופי. זה ככל הנראה התפקיד הכי מאתגר במערכת החינוכית, התפקיד שבו נדרשים להתנהל בהכי הרבה זירות במקביל".

אור מקובר
אור מקובר | צילום: באדיבות המצולמת

חינוך, בעיניה, הוא הכלי החזק ביותר כדי לשנות. "מורים ומורות טובים במערכת החינוך הם בעיניי המפתח לשינוי של החברה כולה. הם המתווכים העיקריים של החוויה החברתית של ילדים בעולם ואלו שילמדו אותם להיות בני אדם טובים ומועילים יותר לעצמם ולחברה. הם מסמנים את הנורמות ובמקרים רבים גם את השאיפות והחלומות ומייצרים את היכולת והאמונה שגם אפשר להגשים ושעבודה קשה היא הדרך להגיע לכל דבר בעל משמעות. המצב הנוכחי, שבו חסרים אלפי מורים ומורות, הוא בעיניי פשיטת רגל של החברה".

בנוסף, היא מדגישה כי אין קסמים בחינוך. "החינוך הוא תהליך ארוך, מתמשך ותובעני. הרגעים המרגשים בחינוך יכולים להיות באמירה של תלמידה, עמידה ביעד שנראה היה רחוק, תפיסות שמשתנות או אפילו חיוך. אבל הסיפור של חינוך הוא לא הרגעים האלה, אלא כל מה שנעשה בדרך אליהם".