מאז שיוסי עדי (32) זוכר את עצמו, הוא תמיד ניגן על כלי נגינה. זה התחיל עם פסנתר בגיל 6, עבר לקלרינט וסקסופון, ובסוף הגיע לתופים, די במקרה. "אחי ניגן בגיטרה ואבא שלי חצוצרה אז גם אני רציתי. הלכתי עם אימא שלי למרכז מוזיקה בתזמורת הנוער של ראשל"צ, העיר בה גדלתי, בכל פעם המנהל הציע לאימא שלי כלי אחר, ניגנתי שנה ולא התחברתי. אחרי הסקסופון, חשבתי שנגינה לא נועדה בשבילי, ועשיתי הפסקה לשלוש שנים. אבא שלי הביא הביתה מערכת תופים של קרובי משפחה שלא הייתה בשימוש. אחרי תקופה שהייתה זרוקה בבית, הרכבתי אותה אצלי בחדר והתחלתי לשחק עם זה. כמעט שנה נינגתי לבד, ובהמשך חזרתי למרכז המוזיקה והתחברתי למורה שהשפיע עליי. כל הזמן ניגנתי, עד שהשכנים לא יכלו יותר, זו הייתה באמת אהבה", מספר יוסי.

ההיכרות עם מחשבים הגיעה מכיוון לא צפוי. "החברים הלכו ללמוד בתיכון שהיה באזור מרוחק, אמרו לי שהדרך היחידה לעבור לשם היא באמצעות מגמת לימודים מיוחדת, כדור יד או מחשבים. בגלל שהיו לי ציונים טובים התקבלתי למגמת מחשבים. לא לקחתי את זה ברצינות, אני חנון אז תמיד אני עושה מה שצריך לעשות, הייתי תלמיד טוב והציונים היו טובים, אבל בלב רציתי להיות מוסיקאי".

את השירות בצה"ל העביר יוסי בתזמורת צה"ל, שם הוא נחשף לצדדים הפחות 'פוטוגניים' של עולם המוזיקה. "הייתי נאיבי לגבי התחום. אתה מתאר לך את המוזיקאי שאתה הכי אוהב, וחושב שככה זה הולך להיות. תכננתי לטוס לארה"ב ולהיות מוזיקאי. אך במהלך התקופה הזו, ראיתי כמה קשה למוזיקאים להתפרנס, ולא היה נראה לי שהם נהנים במיוחד מהחלטורות שהם נאלצים לעשות, זה הדליק לי כמה נורות אדומות".

בעידוד אימו, לאחר השירות הצבאי, התחיל תואר ראשון במדעי המחשב. "לא הכרתי משהו אחר, והיתה לי חוויה יחסית חיובית ממחשבים. הלימודים אפשרו לי לנגן בערבים עם חברים". עם סיום התואר הראשון, התחיל כמו רבים מחבריו ללימודים לעבוד בהייטק. שעות העבודה הארוכות כילו את רוב המשאבים שלו, ולא נשאר ליוסי כח או חשק לנגן, ואז עלה רעיון במוחו – לחזור ללימודים וכך להמשיך לנגן. "בתואר השני הלכתי על עיבוד סאונד למחשבים, כי מאוד אהבתי את הנושא. היה לי גם חיבור טוב עם המנחה שלי באוניברסיטת בר אילן, פרופ' יוסי קשת, שעודד אותי לזה. אחרי שנתיים סיימתי את המאסטר, ואז הוא הציע לי להמשיך לדוקטורט. חשבתי שאני יותר מדי נגרר לסיפור הזה, ויחד עם זאת, המוזיקה הוכיחה לי שאני אוהב ללמוד. הלימודים העניקו לי הרבה יתרונות – יכולתי ללמוד בכל שעה כי לא היתה לי מסגרת, ואני די טוב בלנהל את עצמי. החיים היו נוחים – ניהלתי את המחקר והעבודה מול המנחה, וכל הזמן המשכתי לנגן, לימדתי תופים וניגנתי בכל מיני הרכבים, בעיקר באינדי".

יוסי עדי
צילום: Christoph Worsch

"מוזיקה היא אסתטית, אבל גם כתיבת קוד"

בתחילת הדוקטורט הכיר את ישגב דותן, מייסד ההרכב לוסיל קרו, והצטרף ללהקה. יוסי מספר שהביא ללהקה ולמוזיקה לא מעט מהכלים שבהם השתמש במחקר, כמו לדוגמה האופן שבו נעשה בריינסטורמינג במעבדה, הושם גם ביצירת קטעי מוזיקה חדשים בלהקה, ניהול לוח ההופעות, תכנון יעדים, ועוד. לפני כשנה, עם סיום הדוקטורט בעיבוד של סאונד וקול באמצעות כלים של אינטליגנציה מלאכותית, נקלט לעבודה במעבדת המחקר של פייסבוק. לפני כשבועיים כאמור, קיבל פרס על עבודת דוקטורט מצטיינת בתחום ה-AI. "באיזשהו מקום זה שם אותי על המפה הישראלית של AI אבל הקהילה הזו היא יחסית קטנה בארץ, וגם לפני הפרס הכירו אותי בתחום המחקר. גם עם הלהקה, לפני תקופת הקורונה, הזמינו אותנו להרבה פסטיבלים באירופה, בהודו וקיבלנו הרבה פידבקים חיוביים. אני מרגיש שאני עושה כנראה משהו נכון במוזיקה, וגם במחקר".

מה לדעתך מאפשר לך להצליח בשני התחומים?

"אני לא חושב שזה בגלל שאני מוצלח, אני פשוט אוהב את שני התחומים. מעבר לאהבה למוזיקה, אני מנסה להבין אותה, אני לוקח שיר וחופר בו שעות כדי להבין מה הדליק אותי בו. בדומה לזה, במדעי המחשב, אני יכול לשאול שאלות, מתוך עניין ולחפש את התשובה. ההצלחה שלי מגיעה מעצם העובדה ששני התחומים מעניינים ומסקרנים אותי, ולכן אני מוכן להקריב דברים אחרים ולהשקיע זמן כדי להתעמק בנושאים האלה. כששלמים עם העבודה הקשה, רואים את הפירות".  

המוזיקה ומדעי המחשב מפרים זה את זה?

"בשניהם כשיש לי בעיה, ואני צריך למצוא לה פתרון, אני מפעיל יצירתיות, וצריך לדעת אם אני יכול להשתמש בכלים הקיימים. אני רואה ביניהם קשר והפרייה הדדית. מוזיקה היא אסתטית, אבל גם כתיבת קוד".  

לוסיל קרו
לוסיל קרו בהופעה, בימים שלפני הקורונה | צילום: Christoph Worsch

איך אתה משלב בין הופעות בחו"ל לעבודה וחיי משפחה? 

"רוב ההופעות בחו"ל הן בחודשי הקיץ, כרגע בגלל הקורונה זה לא קורה, אבל יש לנו ביולי הופעה בבארבי. אני עובד כבר שנה בפייסבוק, ובקיץ שעבר הבוס שלי תמך בי ואפשר לי לצאת ל'טור', כל עוד אספק את הסחורה. כשהיינו בחו"ל, היינו עוצרים בתחנת דלק כדי שאחפש ווי פיי ואעבוד חצי שעה. כשכולם נוסעים למלון ומבלים, אני הולך וסוגר את מה שצריר מבחינת המחקר, או לפני שעולים להופעה אני מוודא עם קולגה שהכול סגור. זה קשה ולא אידיאלי, אני מקריב את הזמן הפנוי בנסיעות כדי לגרום לזה לקרות. אשתי מצידה, תומכת בזה בצורה מדהימה, היא יודעת שאני לוקח ברצינות את שני התחומים, והיא נרתמת ועוזרת, אך גם אני מבין שאם טיפה קשה מדי אני מנסה לאזן".

אתה מרגיש שאתה צריך לבחור בין המוזיקה למחשבים?

"בינתיים לא, אבל יש לפעמים תחושה כזו שמתקרב היום שבו אצטרך לבחור, אם שני התחומים ימשיכו להתפתח. ב-2017 הרגשתי שאני בוחר בפעם הראשונה כשקיבלתי הצעה ממעבדת המחקר של פייסבוק בניו יורק לבוא ולעבוד שם חצי שנה. ישגב הבין שזו הזדמנות טובה, אז מצאו לי מחליף לשישה חודשים, וזה לא היה כייף. כי השקעתי את כל כולי בזה, ידעתי שאתפתח מקצועית אבל וויתרתי על משהו שבניתי. זו בחירה מעצבנת אבל עברנו אותה. יש בי קול שאומר שאצטרך לבחור אם יוצע לי רילוקיישן, או סכום כסף גדול לעבודה תובענית. בינתיים אני מתעלם ומתרכז בלחיות את עכשיו ולא לדאוג מהאופציות הטובות שיהיו לי בעתיד".