ישראל נחשבת למעצמת הייטק, ולפי ההערכות מספר העובדים בענף בישראל הוא הגדול בעולם ביחס לאוכלוסייה. יחד עם היתרונות והאופציות הגלומים בעולם ההייטק, ישנם לא מעט חסרונות ותנודות בלתי-צפויות, היכולות להשליך על מצבם הכלכלי של בני-זוג ואף על המשך חייהם המשותפים.

לפי חוק יחסי-ממון, בעת הגירושין תבוצע הערכת שווי הרכוש ובית המשפט יקבע מה גובה תשלומי האיזון שישלם צד למשנהו, כשלרוב מדובר על חצי מההפרש. האיזון מבוצע לגבי כל רכוש שיש למי מבני-הזוג, חוץ מרכוש שאינו בר-איזון  - כגון נכס מלפני הנישואין, מתנה, ירושה, פיצויים בגין נזקי-גוף וכל נכס  הוסכם בכתב ששוויו לא יאוזן, וכמובן אם קיים הסכם-ממון שמסדיר הכל.

לבית המשפט סמכות מיוחדת לפסוק יותר מחצי כאשר מדובר במקרים מיוחדים, למשל בנכסי קריירה - כושר השתכרות של אדם או המוניטין שלו. במקרים נדירים, בית המשפט יכול גם להקנות זכויות בנכסים עצמם ולא להסתפק רק בהערכת שווים הכספי.

איך מחשבים הפרשי השתכרות?

עם השנים הכירו בכושר ההשתכרות והמוניטין  כ"נכס" מיוחד, שעשוי להיות משותף או בר-איזון. למשל סטודנט לרפואה הנישא לאחות שעובדת קשה במשך שנים כדי לפרנס אותו בלימודי הרפואה והם מתגרשים לאחר סיום הלימודים. בהעדר נכסים מוחשיים– הנכס היחיד שנצבר הינו כושר ההשתכרות של הרופא לעתיד.

קיימות מספר שיטות להתחשבות בהפרשי השתכרות, לרבות הערכת כושר ההשתכרות כנכס נפרד, כאילו מדובר בעסק. שיטה אחרת פוסקת שבן הזוג הביתי ש"הקריב" את הקריירה שלו או שמשתכר משמעותית פחות, יהיה זכאי לפיצוי בשיעור 1% מהפרשי ההשתכרות לכל שנת חיים משותפת. למשל, אם בני-הזוג ביחד 10 שנים, והבעל משתכר  50,000 ₪ והאישה רק 10,000 ₪, היא תהיה זכאית לפיצוי כושר השתכרות בשיעור 10% מהפרש ההכנסות שביניהם, כלומר 4,000 ₪ בחודש, לתקופה שיקבע בית המשפט. אם האישה מקבלת זכויות מוחשיות מהותיות בחלוקת הרכוש, נטיית בית המשפט תהיה לצמצם את שנות הפיצוי למינימום, ואם היא אינה מקבלת זכויות מהותיות הנטייה תהיה להרחיבן.

גם אופציות, המהוות תגמול עיקרי בעולם ההייטק, הינן נכס בר-איזון. יש להבחין בין אופציות שבשלו, כלומר שהעובד עבד את מלוא תקופת העבודה עבורן, לאופציות שטרם בשלו. כאשר מדובר באופציות שבשלו -  בן-הזוג זכאי לחצי מהזכויות מיידית. מנגד,  באופציות שטרם בשלו, יש לערוך חישוב יחסי של תקופת הבשלה החלקית שחלפה. נניח שעובד קיבל אופציות והיה אמור לעבוד עוד 4 שנים ובני-הזוג מתגרשים לאחר שנתיים, יש לערוך חישוב יחסי של תקופת הזמן - במקרה זה שנתיים - ביחס לתקופה המלאה, ולכן לכאורה בן-הזוג זכאי רק לרבע מהזכויות. כאמור מדובר בדוגמא בלבד וכמובן שהחישוב מורכב יותר.

האם בן-הזוג רשאי לתבוע אופציות בעין? כלומר לא את שווי האופציות נכון ליום הפירוד אלא את האופציות עצמן, כדי שיוכל להחליט בעצמו מתי לממשן בעתיד (או חלק בעין וחלק בשווי)? התשובה לכך אינה פשוטה; לכאורה החוק קובע זכות רכושית לבן-הזוג לקבל שווי כספי בלבד. החוק משקף עמדה לפיה יש לפעול ל"פרידה נקיה" בין הצדדים ולא לשמור על שותפות כלשהי ביניהם בעתיד. לכן החוק מעניק שווי כספי בלבד ולא זכויות בעין בנכס עצמם, אשר יוצרות מצב של שותפות בעתיד בין בני-הזוג.

רק במקום שבו אין ביכולתו של בעל הנכס (או בעל האופציות) לשלם לגרוש/ה את השווי הכספי, מאפשר החוק להורות על העברת זכויות בעין, והכל בהתאם להחלטת בית המשפט.

האם עדיף לחכות למימוש אופציות עתידיות?

באחד המקרים התקדימיים שהגיעו לבית המשפט לענייני משפחה קבע השופט כי האישה זכאית לחצי מהתמורה שיקבל בעלה בעת מימוש האופציות בעתיד, ולא על פי שווי האופציות במועד הפירוד שבין הצדדים (פסק הדין אושר לאחרונה בערעור על ידי בית המשפט המחוזי).  במקרה זה הבעל קיבל במהלך חייהם המשותפים אופציות לא סחירות, שבשלו. הצדדים בחרו שלא לממש את האופציות במהלך חייהם המשותפים, משום שחשבו שבעתיד השווי של האופציות יהיה גבוה יותר. הבעל טען שיש לקבוע את שווי האופציות במועד הפירוד ואילו האישה ביקשה לדחות את חישוב השווי של האופציות למועד שבו יחליט הבעל לממש את האופציות. בית המשפט קבע כי למרות שהמגמה של בתי המשפט הינה לסיים את המחלוקות הרכושיות במועד הקרע ולא להותיר כל קשר לאחר מכן בין הצדדים, יש מקרים מיוחדים שבהם יש לדחות את חישוב שווי הזכויות למועד עתידי כלשהו מטעמים של צדק. בגלל ששווי האופציות הוא ספקולטיבי לגמרי ולא ניתן לכמתו באופן ברור, ומכיוון שהוא תלוי במועד מימוש האופציות על ידי הבעל בפועל, אין זה הוגן לאפשר לבעל ליהנות מהשווי הנמוך.

עו"ד שרון ליכט-פטרן (צילום: איליה מלניקוב)
עו"ד שרון ליכט-פטרן | צילום: איליה מלניקוב
מקרה תקדימי נוסף שהגיע לבית המשפט לענייני משפחה, דן בסיפור של בני זוג שביקשו להתגרש ובו הבעל הקים חברת סטארט אפ אשר עמדה מזה מספר שנים לקראת הנפקה. שווי המניות בחברה בעת הפירוד בין בני הזוג היה לא מבוטל, אולם היה בטל בשישים לעומת הסכום האדיר שהיה מקבל הבעל במקרה של אקזיט עתידי או הנפקה עתידית לבורסה. האישה, אשר לטענתה במהלך החיים המשותפים, הקריבה את הקריירה שלה לטובתו של הבעל, סירבה לקבל את שווי המניות הנמוך של הבעל ודרשה לקבל מחצית ממניות הבעל בעין, כלומר מחצית מהמניות עצמן, באופן שהיא תישאר בעלת מניות מיעוט בחברה שנשלטת על ידי הבעל ושותפיו, מתוך תקווה כי כאשר החברה תצא להנפקה או תעשה אקזיט המניות שלו יהיו שוות הון תועפות.

האישה נותרה בדילמה, שכן היא דוחה את ההצעה של הבעל לשלם לה כעת את מחיר המניות הנוכחי, אף שאינו מאד גבוה, וייתכן ובעתיד החברה תקרוס ותפשוט את הרגל וכך לא תקבל שום פיצוי. אבל האישה הייתה מוכנה לקחת על עצמה את הסיכון. בסופו של המקרה האישה קיבלה רבע ממניות הבעל בעין, ואילו הרבע השני התקבל בתשלום מידי בהתאם לשווי המניות העכשווי.

הכותבת עו"ד שרון ליכט-פטרן, היא מומחית לדיני-משפחה