בואו נודה על האמת- כולנו או רובנו, אנשים דוחים. אנחנו דוחים מטלות, דוחים משימות, דוחים תשלומים, דוחים שיחות לא נעימות ואפילו קבלת החלטות. אפשר לדחות ביום, יומיים ואפשר גם הרבה יותר, עד שהמשימה כבר לא תהיה רלוונטית. למה אנחנו דוחים? הסיבות רבות ומגוונות:

חוסר אמון בעצמנו- המשימה נראית לנו ״גדולה עלינו", אנחנו מסבירים לעצמנו למה לא נוכל לעמוד בה ובגדול? מנסים לשכנע את עצמנו לרדת מזה.

המניע לא מספיק חזק - ברור לנו שאם נעשה ספורט, נהיה חטובים יותר ובריאים יותר. יש כאן עלות ותועלת די ברורות. אך לא תמיד זה כך, בטח לא בפרויקטים בעבודה. כשהרווח מביצוע המשימה לא לנו מספיק מוחשי או משתלם בעינינו, יש סיכוי רב שפשוט לא נעשה את זה.

פחד - לעיתים, המשימה דורשת התמודדות עם מצבים שאינם נוחים לנו, למשל- פחד מעבודה עם אנשים שאנחנו לא מכירים או לא מחבבים. אולי המשימה דורשת הוצאות מסויימות שאנחנו פוחדים לקחת עליהן אחריות- ולכן נעדיף לדחות זאת. מנגד, גם לעזוב מקום עבודה שלא טוב רק מהפחד שנהיה מובטלים לתקופה מה.  אנחנו פוחדים מהלא מוכר ונעדיף לחיות עם המוכר והרע מאשר לנסות לשנות את המצב.

תפיסת זמן לא ריאלית- אנחנו תופסים את משך החיים שלנו כאינסופי ולכן מרגישים שיש זמן לכל מה שנרצה להגשים ואין מה למהר. ולכן אנשים רבים שהחיים מפגישים אותם עם סופיות החיים – מתחילים לחיות בהתאם לשאיפותיהם ומפסיקים לדחות.

קשיי התארגנות - יש לנו המון מטלות בחיים, החיים עמוסים ורבים מאיתנו מתקשים לקבוע סדרי עדיפויות, לתכנן ולמצוא לכל דבר את זמנו.

פרפקציוניזם-  חלק מאיתנו מצפים מעצמם לתפקוד מושלם, וכיוון שזה לא מציאותי – דוחים את הביצוע כדי לא לפגוש את חוסר המושלמות של עצמם.

דחייה היא החלטה

תהא הסיבה אשר תהא, דחיינות היא תופעה שניתן לצמצם ולשנות. איך עושים זאת? בגדול יש 2 סוגי החלטות או משימות העומדות בפנינו במהלך החיים:

1. משימות בעלות תאריך יעד: מבחן שצריך להתכונן אליו, עבודה שצריך להגיש, בניין שצריך לסיים לבנות וכו' - בהן אנחנו כפופים ללו"ז חיצוני.

2. משימות ללא תאריך יעד: להחליף מקום עבודה, לצבוע את הבית, להתחיל תחביב, להתחיל לבצע פעילות גופנית, לפתוח עסק, לשווק וכו'.

בפעילויות בעלות תאריך יעד השאלה תהיה "איך זה יתבצע". בהחלטות שאין להן תאריך יעד השאלה תהיה "האם זה בכלל יתבצע?" ורק אחר כך נגיע לאיך. כשמנסים לפתור בעיות דחיינות צריך להבין שגם דחייה היא החלטה שאנו מקבלים באופן פסיבי, וגם לה יש מחיר.

בדחיינות של משימות או של  קבלת החלטות שאין להם תאריך יעד, השלב הראשון והחשוב בעבודה הוא חיבור למקומות רגשיים. התבוננות ושיחה עם הפחד. צריך להבין מה מפחיד אותנו -  אי הוודאות?  ההתמודדות עם האנשים או המשמעויות? כישלון אפשרי? אחרי עיבוד הפחדים אפשר וכדאי לחזק את המוטיבציה. נסו לדמיין איך תרגישו אחרי שתחליטו ותבצעו את ההחלטה. בתרגיל הזה, הרבה פעמים עולות תחושות שאנחנו  אמיצים, מוכשרים, מקצועיים, חדשנים, לוקחים אחריות; זה מעניק לנו כוח ואפשרות לפנות לתכנון המשימה לפרטיה, ולהתחיל לבצעה לפי שלבים. ואיך פרקטית עושים את זה? הנה כמה טיפים שיכולים לעזור: 

מה הלו"ז? הגדירו לכל משימה שיש לכם, קטנה כגדולה, תאריך התחלה ותאריך סיום שמתאימים לכם-כך אתם מתחייבים כלפי עצמכם. כמובן שחשוב להיות הגיוניים ולתת לעצמכם משך זמן ריאלי להשלמת המשימה.

פרקו את המשימות - כיון שהצלחות מגבירות מוטיבציה כדאי לחוות הצלחות קטנות או הישגים קטנים בדרך להצלחה הגדולה. חלקו את המטלה למשימות קטנות  שמתאימות ליכולתכם עד להצלחה הגדולה. כמובן שגם לתתי המשימות יש להגדיר זמנים מדויקים.

צרו טבלה - הכינו טבלה מסודרת ורשמו בה את כל הדברים שתרצו ותצטרכו לעשות, הטבלה "תסדר לכם את הראש", הרבה יותר מרשימה כתובה שרבים נוהגים לערוך. בטבלה תוכלו לרשום את כל המידע לגבי המשימה - שם הפעולה ותיאורה, הזמן  שאתם מייעדים לביצוע המטלה - ממתי עד מתי בתאריכים ואפילו בשעות, את מי לשתף שיכול לעזור לכם בביצוע המשימה ועוד.

הגדירו מראש  את המטרה הסופית של כל משימה – מה התוצר או התוצאה אליהם אתם רוצים להגיע? נסו לדמיין איך זה ייראה, מה תהיה התחושה שלכם כשהמשימה תתבצע וכיצד דברים ישתנו עם העמידה במשימה.

שתפו - הגדירו מראש שותף לעבודה, בן משפחה או חבר שאותו תעדכנו בהתקדמות הפעולה. אפשר לבחור לכל פעולה אדם אחר. בקשו ממנו ללוות אתכם בהתאם ללוח הזמנים שקבעתם.

תהליך זה הוא תהליך שדורש, מצד אחד, משמעת כדי להתקדם ומצד שני גמישות והבנה שלא תמיד נעמוד בציפיות שלנו מעצמנו. לכן מעת לעת זה בסדר לוותר לרגע  אך לא להרפות מהיעד ולהמשיך לנוע לקראת השגתו. לפעמים עוזר לנו לבקש מאדם קרוב שילווה אותנו בהתקדמות. כך נוכל לשמוע רעיונות נוספים, ולהיות מחוייבים להתקדמות מתמדת. תוך כדי התקדמות חשוב ללמוד גם לווסת עומסים - לקחת על עצמנו בכל זמן נתון משימות שאנו יכולים לעמוד בהן, ולערוך תיעדוף בין המשימות. חשוב לא פחות שנדע לשמוח ולחגוג הישגים קטנים או עמידה ביעדי ביניים, ובכך לחזק את המוטיבציה שלנו להמשיך בדרך.

הכותב הוא מאמן אישי ועסקי