רובנו חזרנו השבוע לעבודה עם מעט שביזות קלה. גם אם אנחנו עובדים במקצוע אותו למדנו ואליו כיוונו, סביר להניח שהשגרה שחקה אותנו והיינו מעדיפים להמשיך לנפוש בחגי תשרי עוד קצת (כן, גם אם אתם הורים לזאטוטים שלא היו במסגרות החינוך).
אבל מה קורה אצל אנשים שקמים כל בוקר לעבודה שהיא הגשמת כל החלומות שלהם? כאלו ששומעים לפחות פעם אחת ביום את המשפט: "אני לא מאמין שמשלמים לך, אני הייתי משלם כדי לעבוד בזה".
טרנדולוגית ברשת חנויות אופטיקה
"המשמעות של להיות טרנדולוגית, היא להיות אחראית על בחירת הקולקציה של כל הרשת - לזהות את הטרנד הבא או להיות שותפה לבנייתו בארץ, להיות מעודכנת בכל חידוש של בית אופנה כזה או אחר ולהכיר כל מעצב עולה או מרענן בעולם", מספרת גלוריה בבאי, שמחזיקה במשרה חלומית עבור כל מי שחיה ונושמת אופנה.
בבאי היא טרנדולוגית ברשת אופטיקנה, וכחלק מעבודתה היא טסה לפחות 12 פעמים בשנה לתצוגות אופנה ("לרוב באיטליה, אבל גם בסין"), כדי לבחור את דגמי משקפי השמש שיגיעו לארץ, אלה שלדעתה "יתפסו" ויהפכו לטרנדים. "בכל תערוכה, אני בוחנת מעל ל-2,000 זוגות משקפיים", מספרת בבאי, "מדובר במשימה מורכבת ומאתגרת, מאחר ולא כל טרנד עולמי מתאים לארץ. יש לבצע אדפטציה לשוק הישראלי, לצרכיו וליכולת הקנייה שלו".
במקביל, בבאי מעצבת ומייצרת במזרח את המותגים הפרטיים של רשת אופטיקנה. לדבריה, בשנים האחרונות ניכר שינוי בשוק משקפי השמש: "היום, הצרכנים הרבה יותר מעזים בכל הנוגע למשקפי שמש", היא מסבירה. "בעבר היינו רגילים לראות אנשים מסתובבים בעיקר עם משקפי טייסים או לכל היותר דוגמאות מנומרות, והיום כבר רואים יותר ויותר אנשים עם דוגמאות משוגעות, מוגזמות ובעלות הצהרה אופנתית".
כיצד הגעת לעבודה כטרנדולוגית?
"מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי אופנה ותמיד דאגתי להיות הכי עדכנית שאפשר, עוד לפני עולם האינסטגרם. התחלתי לעבוד ברשת אופטיקנה כדיילת מכירות מיד לאחר שירותי הצבאי, כעבודה סטודנטיאלית. כבר בחודש הראשון הגעתי לכמות מכירות חסרת תקדים, בהמשך קודמתי למשרת מנהלת סניף ולאחר מכן למתאמת אופנה. משם הגיעה הפסגה מבחינתי - טרנדולוגית ומנהלת קולקציה".
מה הדבר האהוב עלייך בעבודה?
"התחושה שאני מקבלת כשאני מגלה שמסגרת או טרנד שהימרתי עליהם כמוצלחים הופכים להיותbest seller בעלי ביקוש מטורף. מעבר לכך, אני מאוד נהנית מהעובדה שגם אחרי שבע שנים במשרה, אני מופתעת מהדגמים והחידושים בכל עונה מחדש. תחום משקפי השמש אולי נראה מצומצם, אך הקריאטיביות של בתי האופנה בהחלט הופכת אותו למרתק".
מה יפתיע אנשים לגלות על עבודתה של הטרנדולוגית?
"שלא כל הנוצץ זהב. להחליט מה יוצג ברשת שלמה הוא תפקיד שיכול להיות מלחיץ מאוד. בנוסף, לא פשוט לטוס הרבה, לראות מעל 2,000 זוגות משקפיים בתערוכה ולהיות על הרגליים במשך שעות ארוכות. מעל לכל, כאימא לשלושה ילדים קטנים, יש הרבה רגעי שבירה כשנמצאים רחוק מהבית".
אחראי על ביקורים של כוכבי טלנובלות בישראל
עבודתו של נתנאל מור בן-שבת היא ללא ספק חלומו של כל מי שאי פעם העריץ את כוכבי הטלנובלות הארגנטינאיות. מור בן-שבת, שהחל את דרכו ככתב בתחום הבידור הדרום אמריקאי בשבועון "ראש אחד", החל לעבוד זמן קצר לאחר מכן אצל יאיר דורי, איש עסקים ארגנטינאי-ישראלי ומייסד חברת ההפקות דורי מדיה גרופ, שאחראית בין היתר על ייבוא טלנובלות רבות לישראל, ביניהן "המורדים" ו"פינת אור".
"במסגרת העבודה, הייתי אחראי על המדיה של יאיר דורי בדיגיטל, וכשכוכבי הטלנובלות היו מגיעים לביקורים ולהופעות בארץ, הייתי נמצא סביבם 24/7 - מלווה אותם לכל מקום ודואג לכל דבר שהם צריכים, גם באמצע הלילה".
נשמע לא קל.
"זה אמנם אינטנסיבי, אבל בזכות האדרנלין, בימים האלה כלל לא הייתי מרגיש תחושת עייפות. יכולתי להיות במפגש מעריצים עד לפנות בוקר, ולקום בשבע בבוקר ליום ארוך של מופע, בלי להרגיש עייף. קשה להסביר את זה".
יש שחקן שהתחברת אליו במיוחד במהלך העבודה?
"במסגרת העבודה הכרתי עשרות כוכבים דרום אמריקאים, חלקם נחמדים יותר וחלקם פחות, אולם מי שזכור לי במיוחד הוא פקונדו ארנה, כוכב הטלנובלות 'קטנטנות' ו'בובה פראית'. אני זוכר שבמפגש מעריצים אחרי הופעה, מפגש שבדרך כלל אורך כשעה, הוא נשאר עד שלוש לפנות בוקר כדי להקדיש תשומת לב לכל המעריצים. חשבתי שהוא רוצה להרשים את התקשורת, אבל כשחזרנו למלון באותו לילה והמתנו בלובי עד לכניסה לחדרים, ברגע שהוא ראה אותנו, אנשי ההפקה, מתקרבים למקום בו ישבו הוא והצוות שלו - הוא מיד פינה את מקומו על הספה והתיישב על הרצפה. כשהוא ראה שאנחנו בהלם, הוא פשוט אמר שהוא מעדיף שאנחנו נשב מאחר ואנחנו עובדים קשה. מעולם לא ראיתי כזו צניעות אצל אמן, והאמת היא ששמרנו על קשר עד היום".
מזקק וויסקי
רון אלדד תמיד אהב וויסקי, אבל הוא לא חשב שיום יבוא ומכאן תבוא הפרנסה שלו. עד שיום אחד פנו אליו ממזקקת מילק אנד האני (M&H), מזקקת הוויסקי הראשונה בישראל, עם הצעה שהוא לא יכול היה לסרב לה. מאז, בשנתיים האחרונות, אלדד הוא מנהל הייצור והתפעול במזקקה.
"העבודה הזו היא ההחלטה הטובה ביותר שקיבלתי", משתף אלדד, "וויסקי הוא הרבה מעבר למשקה, זו תרבות ודרך חיים. לצד החיפוש היומיומי אחר חידושים והתפתחויות בשוק הוויסקי העולמי, אני נהנה גם מלמידה על ההיסטוריה הענפה של המשקה. הנושא הזה מרתק אותי ומרגש אותי ואני בטוח שאעסוק בו כל חיי".
מהי שגרת היום שלך בעבודה?
"אני מגיע לעבודה בסביבות 07:00 בבוקר, רואה את החביות שמתיישנות ולאחר מכן מתחיל לבשל את הוויסקי ולזקק אותו. מדובר בתהליך מדויק שדורש תשומת לב והקפדה על הפרטים, ומשלב עבודה פיזית ושימוש אינטנסיבי בחושי הריח והטעם. אמנם כיום הרבה מהעבודה היא מכנית, אולם לחושים האנושיים אין תחליף. במהלך היום יש זמן גם למלא חביות, לטעום חביות בשלבי התיישנות שונים ולהעביר הדרכות וסיורים מקצועיים במזקקה ובמרכז המבקרים. כמובן, שיש גם זמן לשתות בירה עם הצוות מדי פעם".
מה הדבר האהוב עליך בעבודה?
"להגיע למזקקה בבוקר ולפגוש חבר'ה צעירים שבאים לעבודה פיזית קשה, עם החיוך הכי גדול שיש. כולם כאן אוהבים את מה שאנחנו עושים וזה משתקף באווירה המדהימה שיש פה מדי יום. כמובן שאני גם נהנה מאוד מוויסקי חופשי בעבודה", הוא מחייך.
מה יפתיע אנשים לגלות על העבודה?
"כמות האלכוהול ששותים במסגרת התפקיד, גם בבוקר. תהליכי בקרת האיכות שלנו מצריכים לטעום חביות מתיישנות בשלבי יישון שונים, כשכל חבית מורכבת בערך מ-65% אלכוהול".
אתה נהנה מוויסקי גם בזמנך הפנוי?
"לגמרי. וויסקי הוא הדבר המרכזי בחיי כרגע, וכדי להשתפר בעבודה אני משתדל לטעום כמה שיותר מותגי וויסקי שונים גם בזמני הפנוי. כל ישיבה בבר הופכת למחקר קטן של כל בקבוקי הוויסקי על המדף, בכל נסיעה לחו"ל נוספת למסלול מזקקה או שתיים. במובן מסוים, אני עובד גם בזמני הפנוי, אבל נהנה מכל רגע".
מייצרת בשמים באחד מבתי האופנה הנחשבים בעולם
נשים רבות כנראה היו מתחלפות עם כריסטין נאז'ל, האחראית על הבשמים של בית האופנה הצרפתי הרמס. בכל יום מגיעה נאז'ל אל הסדנה הפרטית שלה בבית האופנה, מריחה את הדוגמאות שיצרה ביום הקודם וממשיכה ביצירת ריחות חדשים.
אם זה כשלעצמו אינו מלהיב אתכם, כדאי שתדעו שעבודתה של נאז'ל בהרמס אינה נתונה להגבלת זמן כזו או אחרת. "אני מציגה את הפרויקטים שלי כשהם שלמים בעיניי. עבורי מדובר במותרות יוצאת דופן, אנחנו קוראים לזה 'זמן הרמס'", מספרת נאז'ל. את ההחלטה אילו בשמים להוציא אל השוק, מקבלת נאז'ל יחד עם יו"ר הרמס בשמים, על סמך דעתם וללא תלות במחקרי שוק כאלה ואחרים. "השיווק תומך ביצירה ולא משפיע עליה, מעולם לא ראיתי חברה אחרת שפועלת כך", היא מוסיפה בהתלהבות.
אל תחום הבישום הגיעה נאז'ל לאחר שלמדה תואר ראשון בכימיה אורגנית. "ברגע שנחשפתי אל הבישום בשלב המולקולרי, הבנתי שזה מה שנועדתי לעשות. התחום כל כך מגוון, ולא יכולתי לחכות עד שאעסוק בכך", היא משתפת. לדבריה, במשך שנים ארוכות התחום נשלט על ידי גברים: "אני שייכת לדור שבו לא היה מקובל שנשים עוסקות בבישום, אבל למזלי הזמנים השתנו. אני שמחה שנשים הופכות פעילות ביותר ויותר ענפים שנשלטו בעבר על ידי גברים".
לדבריה של נאז'ל, העבודה בהרמס היא בבחינת התגשמות חלום עבורה. "האחריות ליצור בשמים שמבטאים את הערכים של הרמס, שיבטאו חופש ותעוזה, היא אחריות עצומה. בכל יום מחדש אני מתרגשת שבחרו בי לעבודה הזו, ומעריכה את העובדה שנותנים לי חופש מוחלט ביצירה. מבחינתי, העיסוק בעולם הבשמים הוא אומנות, ואני נדהמת כמעט בכל יום מהריחות החדשים שנוצרים".
ברומאסטרית ראשית של מותג בירה
"אין מנת בירה שיצאה לשוק ולא טעמתי אותה", כך מסכמת ענת מאיר את השפעתה בתור הברומאסטרית הראשית של קרלסברג ישראל. במסגרת תפקידה, מאיר טועמת כליטר בירה ביום. לאחר מכן, עליה להחליט האם הבירה טובה מספיק כדי להתחיל בתהליך הבקבוק ולאחר מכן בשיווק לחנויות ולברים, או שמא יש צורך בשינויים ותוספות.
"אני עובדת במבשלות בירה למעלה מ-23 שנים, ותחת אחריותי נמצא הבישול של הבירות קרלסברג, טובורג וסטלה ארטואה", מספרת מאיר. "חלק חשוב בתפקיד שלי הוא לטעום בירה במהלך יום העבודה. תפקידו של טועם הבירה הוא קודם כל לדאוג לשמירה על איכות הבירה ואחידותה לאורך זמן, בהתאם לדרישות הבינלאומיות. אני טועמת את הבירה במהלך תהליך הייצור ולאורך חיי המדף שלה, וגם עוסקת בניסיונות פיתוח מוצרים, טעמים ושדרוגים חדשים".
איך הגעת לעבודה כטועמת בירה?
"את צעדיי הראשונים בתחום עשיתי כלבורנטית במעבדה, ובהמשך ניהלתי אותה. לאחר מכן, יצאתי ללימודים במבשלה הראשית של קרלסברג, בקופנהאגן שבדנמרק, להסמכה כברומאסטרית".
את מצליחה ליהנות מבירה גם בזמנך הפנוי?
"בוודאי. למרות העובדה שאני טועמת בירה ועוסקת בה כל היום, מבחינתי אין כיף גדול יותר מלשבת בפאב, במסעדה או אפילו בבית עם כוס בירה קרה, שאני הייתי האחראית לייצור שלה".
נפח זכוכית בחברת הייטק
מזה 25 שנה שיוסי גבאי עוסק בניפוח זכוכית בחברת לומניס, העוסקת בפיתוח וייצור של מכשור רפואי. את דרכו כנפח זכוכית התחיל עוד כילד, בבית המלאכה שהיה שייך לקרוב משפחתו - והתאהב. בחברת לומניס השתלב גבאי תחילה כאחד מנפחי הזכוכית, שתפקידם הוא לנפח שפורפרות המתחברות לציוד הרפואי, והיום הוא ראש צוות ניפוח זכוכית בחברה.
מה אתה אוהב בעבודה?
"מבחינה טכנית, אני אוהב מאוד את המשחק של הזכוכית באש, ונהנה לחמם את הזכוכית ולנפח אותה בדרך שאני רוצה. מעבר לכך, אני גאה מאוד בעבודה שלי - העובדה שמהשפופרת שאני מנפח נוצרת לבסוף מכונה רפואית, נותנת לי את המוטיבציה להמשיך בעבודה בכל יום מחדש".
כראש צוות ניפוח זכוכית, גבאי אחראי הן על הכשרה של נפחים חדשים והן על עבודת הניפוח עצמה. "חשוב להיות מרוכזים מאוד בעבודת הניפוח. למרות העובדה שיש לי ניסיון של 25 שנה, רגע אחד של חוסר ריכוז יכול לחייב אותי להתחיל מחדש. גם כשמלמדים ניפוח זכוכית, חשוב להקדיש הרבה תשומת לב לתלמידים", משתף גבאי.
גם אחיו של גבאי ושני בני דודיו עוסקים בניפוח זכוכית, כל אחד בענף אחר. אולם, נראה שהאהבה לזכוכית לא עברה לדור הבא. "הייתי שמח אם ילדיי היו עוסקים בניפוח זכוכית כתחביב ולא כמקצוע, מאחר ומדובר במקצוע לא פשוט שהולך ונעלם, וכדי לעסוק בו צריך באמת לאהוב אותו. בכל אופן, לצערי הם לא בעניין. בזמנו, לדוד שלי היו שמונה עובדים בבית המלאכה, ואילו היום כבר בלתי אפשרי להחזיק עסק כזה".
בונה ומתקן רובוטים
אם גם אתם הייתם מהילדים שהעסיקו את עצמם שעות בפירוק והרכבה מחדש של דברים, כנראה שעבודתו של איציק אלמליח תמצא חן בעיניכם. מזה כ-18 שנה שאלמליח עובד כמהנדס ציוד בחברת טאואר, שעוסקת בייצור שבבים. המומחיות שלו היא בניית רובוטים ותיקון שלהם, עבור המכונות והמכשירים המתקדמים במפעל, כתיבת תוכנה והתקנה של הציוד. את רוב שעות היום, מבלה אלמליח במעבדה הפרטית שלו, שבה הוא יכול "לשחק" עם הרובוטים ככל שירצה.
"הרובוטים הם חלק בלתי נפרד ומשמעותי ממכונות הייצור ויש להם תפקידים רבים ומגוונים. בגלל מורכבות תהליך הייצור ורגישותו, יש חשיבות גדולה לאיכות התפקוד של הרובוטים ולרמת הדיוק שלהם. האתגר בתפקיד הוא החשיבות של ההיכרות עם תהליך הייצור, תוך הבנה של היכולות של הרובוטים, במטרה לשפר כל הזמן את התהליך ואת המוצר", מסביר אלמליח.
איך הגעת לעבוד בתחום?
"גדלתי בנצרת עלית, ואחד המורים בבית הספר שבו למדתי החליט שאני צריך ללמוד הנדסה, וממש נלחם על כך, גם אחרי שעזבתי את בית הספר והתגייסתי. בסופו של דבר, נכנעתי ובחרתי בהנדסת מכונות בטכניון, מאחר ותמיד אהבתי לעסוק בהרכבה של מערכות וכלים. לחברת טאואר הגעתי בעקבות חבר שחשב שאני מתאים לעבודה. למעשה, התפקיד שאני עוסק בו לא היה קיים בחברה לפני שהתקבלתי לעבוד בה ויצרנו אותו יחד".
מה הדבר האהוב עליך בעבודה?
"אני אוהב את האתגרים הקשים ביותר, אלה שלא ברור בהתחלה אם ניתן בכלל למצוא להם פתרון".
מדריך תעופה במנהרת רוח
תעופת הגוף כנראה נמצאת בין ענפי הספורט הייחודיים והמגניבים שתשמעו עליהם. מדובר באומנות שבה עפים עם הגוף באופן מבוקר, כולל פניות, גלגולים ותרגילי אקרובטיקה נוספים באוויר. זו, באה לידי ביטוי למשל כשצנחנים מבצעים יחד פעלולים במהלך צניחה חופשית. את המיומנויות האלה ניתן לרכוש בתרגול במנהרת רוח אנכית - וזהו המקום שבו עובד יעד ברק.
ברק, מדריך תעופה במנהרת הרוח FLYBOX, התוודע לספורט תעופת הגוף מתוך עבודתו כמדריך צניחה. כדי להיות מדריך תעופה, הוא נדרש לעבור קורס מאתגר בארגון תעופת הגוף הבינלאומי IBA בלונדון (היום ניתן לעבור את הקורס גם בארץ). העבודה כמדריך תעופה מקצועי היא עבודה פיזית שדורשת ממנו לשמור על כושר גופני גבוה, וכן לפתח כל הזמן את הטכניקה שהוא משתמש בה, כדי לשלוט על גופו במהלך התעופה.
לדבריו של ברק, הדבר האהוב עליו בעבודה הוא היכולת לאפשר לאנשים לחוות מהי תעופה אמיתית של הגוף. "תמיד כיף לעוף עם לקוחות ולקחת חלק בחוויה שלהם, לראות את החיוך שלהם כשהם עפים בפעם הראשונה ולהתרגש יחד איתם", משתף ברק. "לפעמים מגיעים ילדים בעלי מוגבלויות, והתחושה שאני מקבל כשהם פתאום מצליחים לעוף, מתעלה על כל דבר אחר. העובדה שאתה עוזר לאנשים לחוות חוויה כל כך חיובית ומשמעותית בפעם הראשונה יוצרת סביבת עבודה שהיא כמעט ממכרת בתחושה שלה".
מה יפתיע אנשים לגלות על עבודתו של מדריך התעופה?
"אני חושב שאנשים יופתעו לגלות עד כמה העבודה היא מאתגרת ודורשת מבחינה פיזית ומנטלית לאורך זמן. המדריך חייב להיות בעל כושר גופני גבוה מאוד ולתחזק את הגוף שלו בצורה נכונה, אחרת קיימת סכנה של שחיקה פיזית".
שף של מותג גלידות
איתי רוגוזינסקי מעיד על עצמו שהוא "חי ונושם גלידה כבר 16 שנים". רוגוזינסקי הוא שף המותג "וניליה", ובמסגרת תפקידו אחראי על האספקטים הטכנולוגיים והקולינריים של המוצר. "אנשים נוטים לחשוב שייצור גלידה זה דבר פשוט, בסך הכל חלב עם שמנת וסוכר. בפועל, החשיבות של הדיוק היא קריטית, ואנחנו עובדים עם נוסחאות, טבלאות וחישובים כדי להגיע לאיזון המושלם מבחינת טעם וארומה, מרקם ונראות", מספר רוגוזינסקי.
כיצד נראה יום עבודה שגרתי?
"הבוקר שלי מתחיל במפעל - אני מסתובב בין המחלקות השונות, עובר על תכנית הייצור היומית וטועם את כל דוגמאות הגלידה שסיימו את תהליך הבישול. לאחר מכן, אני עובר למעבדה ובודק את תוצאות הבדיקות המיקרוביאליות מאתמול, וממשיך לעבוד על מחקר ופיתוח לפי תכניות ארוכות טווח. במסגרת זו, אני בודק חומרי גלם, מפתח פורמולציות ובעצם מרכיב טעמי גלידה חדשים".
כיצד התחלת לעסוק בגלידות?
"לא תכננתי להיכנס לתחום. אחי וחברו פתחו את הסניף הראשון והמיתולוגי במתחם בזל בתל אביב, והשתלבתי כמוכר. לימים מצאתי את עצמי נמשך יותר ויותר ליצירה של הגלידה והתחלתי ללמוד את הנושא בעצמי. בהמשך, ערכתי השתלמויות מקצועיות שונות, בעיקר באיטליה, אולם עיקר הלימוד היה ונשאר דרך ספרות מדעית והתנסות בשטח".
מה אתה אוהב במקצוע?
"הדבר האהוב עליי היא הגמישות העצומה שהתחום מציע. יצרן גלידה איכותית עובד עם מאות סוגים של חומרי גלם שמשתנים בין העונות. אני מתרגש מחומרי הגלם, ולפעמים יכול למצוא את עצמי זולל חצי קילו של תות שדה טרי ואז עוד 200 גרם פיסטוקים. תמיד שואלים אותי איך אני עוסק בתחום הזה ועדיין נשאר כל כך רזה", הוא מוסיף בקריצה.
ולשאלה המתבקשת: איך אתה אוהב את הגלידה שלך?
"קודם כל, לעולם לא תתפסו אותי אוכל גלידה בגביע אלא בכוס בלבד, ומעבר לכך, האכילה שלי היא טכנית ואנליטית מאוד, מאחר וקשה לי להפריד בין החיים האישיים והתחום המקצועי. בזמני הפנוי אני אוהב לטעום גלידות שמיוצרות במסעדות קטנות או בגלידריות מעניינות ברחבי אירופה, אבל לפעמים אני והבת הקטנה שלי נהנים ביחד מארטיקים מהקיוסק".