לאחרונה פורסם שבית המשפט העליון דחה את ערעורה של חברה, אשר היתה מעורבת במקרה הטרדה מינית במהלך נסיעת עבודה. בית המשפט העליון דחה את טענת החברה על כך שנפלו טעויות מהותיות בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בפרשה, והותיר את הפיצוי המשמעותי שנפסק לחברה כלפי העובדת בסך של 215,000 שקל. 

העובדת המדוברת, נשלחה במסגרת תפקידה לשהות מספר ימים במדינה זרה, שם שכנה בוילה ששכר איש עסקים זר עמו היו לחברה קשרים עסקיים. לטענתה, איש העסקים, בעודו שיכור, תפס בפרק ידה, משך אותה בתקיפות ולקח אותה לחדר בו שהו לבדם, חיבק אותה והצמיד אותה אליו. היא ניסתה להתנגד, הוא ניסה לנשק אותה ואמר לה שהוא אוהב אותה ולבסוף שחרר אותה.

בעקבות האירוע התפטרה העובדת והגישה תביעה כנגד החברה והמנכ"ל בגין מעשי הטרדה מינית שבוצעו כלפיה על ידי אותו איש עסקים.

לא במקום העבודה, אך כן תוך כדי עבודה

לאחר שבית הדין הארצי לעבודה קבע לעובדת פיצוי של למעלה מ-200 אלף שקלים, עתרה החברה בצעד חריג לבית המשפט העליון וביקשה לבטל את פסק הדין. לטענתה ההטרדה בוצעה במלון אקראי שהיה מרוחק מאוד ממשרדי החברה בחו"ל ובכך למעשה פטורה החברה מאחריות. בנוסף, טענה החברה,  איש העסקים אינו עובד החברה ולכן התנהגותו איננה באחריותה. בית המשפט העליון לא קיבל את הטענה, דחה את בקשת הביטול והותיר את הפיצוי הגבוה על כנו.

בהחלטתו קבע בית המשפט כי יש לראות את איש העסקים כ"ממונה שאינו עובד החברה" ומשכך, חלה על החברה אחריות משפטית בקשר לאירוע המתואר, שכן מוטלת עליה החובה לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע הטרדה מינית או התנכלות במסגרת יחסי עבודה.

כמו כן קיבל בית המשפט את הקביעה שהיה על החברה למנוע מפגשים עתידיים בין העובדת לאיש העסקים בסביבת העבודה "ולכל הפחות לברר למול העובדת כיצד היא תרגיש בנוח מכאן ולהבא בסיטואציה שנוצרה".

אישור הקביעה נבע מההחלטה שההטרדה המינית בוצעה במסגרת יחסי העבודה בין העובדת לחברה, שכן הוא נעשה במתחם הווילה בה נערכו הפגישות המקצועיות, והיא עונה להגדרת 'מקום אחר שבו מתנהלת פעילות מטעם המעסיק'. כמו כן נקבע, כי מעשה זה התרחש "תוך כדי עבודה"- במובן זה שנעשה "בסמיכות בציר המקום והזמן לפגישת עבודה בסלון הווילה". 

הווילה והמלון מצויים אמנם בערים שונות, אך בסופו של יום בשניהם נערכו פגישות עבודה בנוכחות העובדת, המנכ"ל ואיש העסקים. שניהם נכללים תחת "סביבת עבודה" ולכן גם נדחתה הטענה כי אין לחברה אחריות משפטית למעשה שאירע בחו"ל.

תמרור אזהרה למעסיקים

עו
הילה אראל-שמש | צילום: ינאי יחיאל, יח"צ

פסק הדין החדש מציב תמרור אזהרה אדום ובוהק בפני מעסיקים, מצטרף לפסקי דין נוספים שניתנו בשנים האחרונות ומצביע על מגמה ברורה: אחריות המעסיק על סביבת עבודה בטוחה לעובדיו חולשת לא רק במקום העבודה פיזית, ולא רק בין עובדי החברה - אלא הרבה מעבר לכך ובמסגרת העסקת העובד.

בראיית בית המשפט ובתי הדין, עצם העובדה כי הקשר עם אותו אדם נרקם על רקע יחסי העבודה של העובדת עם החברה ובמסגרת עבודתה, גם אם מדובר בנסיעת עבודה או רילוקיישן - מחייבים את המעסיק בשמירה עליה.

הפרשנות המרחיבה הזו להוראות החוק למניעת הטרדה מינית מגיעה על רקע מחאת MeToo, ההפליה המתמשכת בין נשים לגברים במקומות העבודה, האלימות הגואה כלפי נשים והזינוק במאות אחוזים בהגשת תביעות בנושא בעשר השנים האחרונות (לפי נתונים שהעבירה דוברות בתי המשפט) ובתוך כך, כאמור, מציבה תמרור אזהרה מול המעסיקים. 

המשמעות היא שאחריות המעסיק לכך שעובדיו לא יוטרדו מינית קיימת גם מחוץ למשרדיו - כגון בפגישות חוץ עם לקוחות, ליווי בדיון בבית משפט, פגישות בבית העסק של הלקוח ועוד ועוד. למעשה כל פעילות שחלה במסגרת העבודה יכולה להיתפס כחוסה בצלה של אחריות המעסיק בנושא.

הכותבת מומחית בדיני עבודה ומרצה בתחום הטרדות מיניות במרחב העבודה