המקרה התרחש לפני כשנתיים כאשר ר' (השם המלא שמור במערכת), עבדה בחברה גדולה שעסקה בתחום השיווק ובמכירת יחידות דיור לרשת בתי אבות מהגדולות בישראל. ר' הועסקה כנציגת טלמרקטינג בחברה במשך כמה חודשים. לטענתה, המנהלת האחראית עליה נהגה כלפיה וכלפי שאר העובדים באלימות מילולית קשה ביותר והשליטה אוירה של פחד, עד כדי כך שהעובדים חששו להתעמת איתה.

לטענתה, באחד מהמקרים המנהלת קיללה אותה וצעקה עליה בפני עמיתיה העובדים, והשיא היה כאשר השפילה אותה והקניטה אותה במילים הפוגעניות: "מפגרת, מטומטמת ובהמה". זה קרה בפני כל העובדים", ציינה ר', "הושפלתי ולא יכולתי להישאר לעבוד שם". ר' חשה נבוכה, פרצה בבכי וכשהיא נסערת השיבה למנהלת בצעקות והחליטה לעזוב את מקום העבודה.

בעקבות המקרה החמור מנכ"ל החברה נפגש עמה, וסוכם שהיא תשהה שבועיים בביתה ולאחר מכן יציע לה תפקיד אחר התואם את מידותיה. בתום התקופה, ר' נפגשה עם המנכ"ל כפי שסוכם, אך הוא הסביר לה שהמנהלת לא רוצה לעבוד איתה. מה שהוביל את ר' להגיש תביעה נגד החברה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

בכתב התביעה טענה ר' כי החברה סירבה לשלם לה את הכספים המגיעים לה, ונקטה נגדה בהליך של התשה וסחבת ממושכת. היא דרשה מבית המשפט לחייב את החברה לפצות אותה בסכום של 50 אלף בגין מסע ההשפלות שספגה מהמנהלת. לדבריה, בעצם התנהגותה המחפירה של המנהלת כלפיה ואי הסכמתה לחזור לעבודתה, יש להגדיר אותה כמי שפוטרה מעבודתה ולא התפטרה.

החברה טענה בכתב ההגנה שהגישה כי ר' היא זו שצעקה וגידפה את המנהלת, על כן הוחלט להעבירה לתפקיד אחר. לטענתם ר' זומנה לפגישה ולשימוע אך לא הגיעה, ולבסוף הגיעה לפגישה עם בכיר בחברה, אבל היא התעקשה להמשיך לעבוד תחת אותה מנהלת. לדברי החברה ר' זומנה לפגישה נוספת וכאשר לא הגיעה, הוחלט לנתק את יחסי העבודה איתה ולראות בה כמי שהתפטרה מעבודתה. מנגד, ר' השיבה במייל לחברה כי לא קיבלה שום מכתב פיטורים, ולכן מבחינתה היא ממשיכה לעבוד כרגיל בחברה. החברה בתגובה השיבה לה כי התפטרה, ולכן אין כוונה לשגר לה מכתב פיטורים.

השופטת אופירה דגן-טוכמכר שדנה בתביעה, קבעה בפסק הדין כי ר' למעשה פוטרה מעבודתה ולא התפטרה, שכן החברה לא פעלה בתום לב לשבץ אותה בתפקיד אחר. השופטת ציינה עוד כי מנכ"ל החברה עצם עיניים לגבי מה שקורה בסביבת העבודה של ר' ובהתנהלות הלא תקינה של המנהלת כלפי העובדים, שהיו נתונים לצעקות וליחס מחפיר כחלק משגרת עבודתם. עוד ציינה השופטת כי המנכ"ל בחר להאמין לגרסת המנהלת לגבי האירוע החמור בו גידפה את ר', מבלי לברר את העניין לעומק ומבלי שעשה כל מאמץ לבדוק את גרסתה.

לבסוף פסקה השופטת כי ר' תקבל פיצוי של 25 אלף ש"ח, בגין עוגמת נפש לגבי הדברים שהטיחה בה המנהלת, ובנוסף עוד 5,000 שקל הוצאות משפט ועוד 5,000 שקל יתרת פיצויים ואין מתן הודעה מוקדמת.