יש להבדיל בין ערב החג לבין החג עצמו. ערב החג חל השנה ביום ראשון (16.5.2021), ולא מדובר ביום חג המזכה את העובד בדמי חגים המאפשר לו להיעדר מהעבודה. יחד עם זאת, חוק חופשה שנתית מאפשר לעובד להודיע למעסיק 30 יום מראש על רצונו לשהות בחופשה ביום זה, על חשבון ימי החופשה של העובד. עובד שהודיע למעסיקו מראש על רצונו לשהות בחופשה ביום זה, לא יוכל המעסיק למנוע זאת ממנו (כמובן בכפוף לכך שלעובד יש יתרת ימי חופשה שנתית חיובית).
החג עצמו, שחל השנה ביום שני (17.5.2021), הינו יום חג שחל באמצע השבוע, ועל פי הוראות חוק חופשה שנתית (וצו ההרחבה בעניין דמי חגים), מדובר ביום חג שלא עובדים בו, ולכן העובד זכאי לשהות בחופשה ביום זה שלא על חשבון ימי החופשה הצבורים לזכותו.
יש לציין כי גם עובד שאין לו יתרת ימי חופשה שנתית חיובית, זכאי לשהות בחופשה בתשלום ביום זה. לכן, גם עובד שחזר מחל"ת או מחופשה ממושכת ואין לו יתרת חופשה חיובית, יוכל לשהות בחופשה בחג השבועות בתשלום.
האם המעסיק יכול לחייב את העובד לעבוד בחג?
על פי פקודת סדרי השלטון והמשפט, חג השבועות הוא יום מנוחה. על פי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, קיים איסור להעסיק עובדים במנוחה שבועית, אלא אם המעסיק קיבל היתר לכך מראש ממשרד הכלכלה. בעסקים בהם קיים היתר כללי או מיוחד להעסקה בחג, רשאי המעסיק לדרוש מהעובד לעבוד בחג.
בעבר (וגם היום), אם העובד שומר מצוות הוא רשאי להודיע למעסיק - תוך 3 ימים מיום שקיבל את ההודעה על העבודה בחג - כי הוא מסרב לעבוד ביום החג על פי מצוות דתו. במצב כזה, המעסיק רשאי לדרוש מהעובד למסור לו, תוך 7 ימים מיום הדרישה, תצהיר בכתב ובו הפרטים המבססים את הודעתו של העובד, לרבות פרטים המעידים על הכרתו הדתית ועל קיום מצוות דתו, ואם הוא יהודי - שהוא שומר כשרות בביתו ושאינו נוסע בשבת ובחג.
החל מחודש ינואר 2019, עובד רשאי לסרב לעבוד בחג מכל טעם שהוא, ולהודיע על כך למעסיקו תוך 3 ימים מהיום בו דורש ממנו המעסיק לעבוד בחג. במצב כזה לא ניתן יהיה לחייב את העובד לעבוד בחג.
האמור לעיל לא חל על עובדים במקומות העבודה הבאים, אשר אינם יכולים להודיע שהם מסרבים לעבוד בחג: מפעל או מוסד או חלק מהם המופקדים על ביטחון הציבור, מקום שהעבודה בו קשורה בביטחון המדינה או בשמירת בטיחותם, שלומם או בריאותם של בני אדם, מקום שהעבודה בו קשורה באירוח בבתי מלון, מקום שהעבודה בו קשורה בייצור חשמל והזרמת, בעבודה שקשורה בקיום אספקה או שירותים חיוניים שיינתן לגביה אישור של ועדת השרים.
כמו כן, ישנם גם מקומות עבודה ועובדים שחוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל עליהם, כגון שוטרים, עובדי מדינה בתפקידים מסוימים, יורדי ים, עובדי דייג, אנשי צוות אוויר, עובדים בתפקידי הנהלה במשרות אמון אישי ועובדים שתנאי עבודתם אינם מאפשרים פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם.
כיצד יש לשלם דמי חגים לעובד שעתי שעבד בחג ולעובד שעתי שלא עבד בחג?
על פי החוק, עבודה ביום מנוחה שבועי או בחג מזכה את העובד בשכר של 150%.
על פי ההסכם הקיבוצי הכללי מיום 9.1.1995 אשר הורחב בצו הרחבה כללי בעניין דמי חגים, קיימות שתי פרשנויות לביצוע התשלום: תמורה בסך של 150% בלבד וללא תשלום דמי חגים או תשלום עבור העבודה בחג בסך של 150% וגם דמי חגים בשיעור 100%.
בחודש יוני 2020 נתן בית הדין הארצי לעבודה פסק דין בנושא זה. בית הדין קבע כי צו ההרחבה נועד להשוות את מצבם של העובדים היומיים לעובדים החודשיים, שאינם מפסידים שכר כאשר הם מפסידים יום עבודה פוטנציאלי בשל חג שחל בו. לכן צו ההרחבה קובע את חובת תשלום דמי החג לעובדים שאינם עובדים חודשיים:
כאשר מדובר בעובד שלא עבד בחג – תיבחן השאלה האם הוא הפסיד יום עבודה כתוצאה מהחג. כך למשל: אם העובד השעתי עובד במשמרות קבועות ויום החג חל במועד בו העובד בלאו הכי לא אמור היה לעבוד, הוא לא נפגע בשכרו ולכן לא יהיה זכאי לדמי חג (בכך אותו עובד לא שונה מעובד חודשי). אולם, עובד שמשמרותיו אינן קבועות (אלא משתנות מעת לעת ומתפרשות על כל שעות היממה והשבוע), ואפילו אם בסופו של דבר היקף משמרותיו לאותו חודש שווה להיקף משמרותיו הרגיל (בחודש בו אין חג), הוא יהיה זכאי לדמי חגים אם לא עבד בחג.
כאשר מדובר בעובד שעבד בחג - בית הדין הבחין בין מצב בו העובד נדרש לעבוד בחג "מתוך כורח" של המעסיק ולא בשל העדפתו של העובד לעבוד בחג, לבין מצב בו הבחירה לעבוד בחג היא של העובד.
במקרה של עבודה "מתוך כורח" ישולמו לעובד שעתי דמי חגים (בשיעור של 100%) בנוסף לתמורת יום עבודה.
לגבי השאלה מהי עבודה "מתוך כורח"? קבע בית הדין כי יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו, והנטל בעניין הוא על המעסיק. כל עוד לא הוכיח המעסיק אחרת, הרי שגם במקרה של סידור עבודה שנקבע על ידי המעסיק, כאשר לצורך שיבוץ סידור העבודה מתבקשים העובדים לשלוח מראש את בקשותיהם, העדפותיהם או משמרות ספציפיות שבהן אין באפשרותם לעבוד, עדיין יראו בעבודת העובד לצורך דמי חגים ככזו שנעשתה "מתוך כורח", שכן המעסיק הוא זה שקובע כי העובד יעבוד בחג. אלא אם מדובר בסידור עבודה המקבל את בקשות העובדים כלשונן, ללא שיקול דעת ובחירה סלקטיבית של המעסיק, וכל עוד לא הוכח שמדובר במקרה שבו הייתה זו בחירה מוחלטת של העובד לעבוד בחג.
כמו כן, גם במקומות בהם נהוג לעבוד בחג, אין די שבעת קבלת העובד לעבודה מובא הדבר לידיעתו כדי לקבוע שמדובר בהעסקה בחג שאינה "מתוך כורח", ויש לבחון כל הכרעה לפי נסיבות המקרה.
האם יש ענפים בהם קיימים הסדרים אחרים?
כן, למשל בענף השמירה קיים הסדר ספציפי שמסדיר את נושא תשלום דמי החגים לעובד שעבד בחג: עובד שלא עבד בחג ועומד ביתר התנאים הרלוונטיים, יהיה זכאי לדמי חגים; עובד שעבד בחג, יהיה זכאי לתוספת של 50% לשכרו הרגיל, אולם לא יהיה זכאי לדמי חגים.
כיצד יש לשלם דמי חגים לעובד בשכר חודשי?
עובד בשכר חודשי שנעדר מעבודתו בחג השבועות, יהיה זכאי לקבל את שכרו הרגיל בגין יום החג.
עובד בשכר חודשי שיעבוד בחג השבועות יהיה זכאי לתוספת שכר על שכרו הרגיל, אלא אם הוא מקבל תוספת שעות נוספות גלובליות - ובתנאי שכמות שעות עבודתו כולל העבודה בחג אינה עולה על כמות השעות הנוספות, המכוסה תחת תוספת השעות הגלובליות שהוא מקבל.
מה הדין לגבי עובדים שאינם יהודים?
עובד שאינו יהודי יכול לבחור כיצד ברצונו לקבל דמי חגים - האם בגין חגים יהודיים או בגין חגים לפי דתו, ובלבד שהוא לא יהיה זכאי לכפל תשלום בגין דמי חגים.
לכן, על עובד שאינו יהודי ואשר בחר לקבל דמי חגים לפי חגי ישראל, הכוללים את חג השבועות, יחולו הכללים האמורים לעיל לגבי קבלת דמי חגים או שכר מוגדל בגין עבודה בחג.
ככל שהעובד הלא יהודי בחר לקבל דמי חגים לפי דתו, הרי שאם יעבוד בחג השבועות הוא לא יהיה זכאי לקבלת תמורה מוגדלת בגין העבודה בחג (שכן זהו אינו יום מנוחה עבורו). כמו כן, אם אותו עובד לא יעבוד בפועל בחג השבועות כיוון שמקום העבודה יהיה סגור, הוא לא יהיה זכאי לשכר בגין יום העבודה, אולם על פי הפסיקה לא ניתן יהיה לנכות לו ימי חופשה שנתית בגין היעדרותו זו.