כל אחד מכיר את הקולגה בעבודה שתמיד מקבל את כל הפרויקטים הגדולים ועושה אותם בקלות נטולת מאמץ ומעוררת השתאות, או את מנהלת שנכנסת כל בוקר עם משב אנרגיה ושמחה ,מחייכת, חיובית ומלאת חיוניות, בזמן שהשאר עוד בשלבי התעוררות של בוקר, מגרדים מוטיבציה.

אם יש אנשים כאלו בסביבתכם אתם בוודאי מרגישים כמה הם מפיצים טוב לסביבתם, אפשר לומר שההתנהגות שלהם מדבקת ובהשאלה מהטרמינולוגיה הנפוצה של התקופה, אפשר לכנות אותם "מפיצי על". אפשר להסתכל עליהם בהשתאות ובקנאה ולתהות איך אפשר להיות כל כך חיוביים בזמן שאתם רק מחכים שהימים יחלפו ויגיע עוד סופ"ש, או שאפשר ללמוד מהם ולהפוך לכאלו בעצמם.

6 כללים שיעזרו גם לכם להפוך ולהיות "מפיצי על" של חיוביות במקום העבודה שלכם:

  1. בחרו תמיד ב"מה כן"
    ה "לא" כבר תפוס מעודף ביקוש. אנחנו כל כך טובים בלהסביר למה "לא". למה אי אפשר לעמוד בלוחות הזמנים, למה אי אפשר לקדם את המשימה בלי כמות האנשים הנדרשת, למה היעדים ממש לא הגיוניים ולמה אין סיכוי לשפר את המוטיבציה של הצוות בלי תוספת שכר. "מפיצי העל" בוחרים להביט על כל היש שבתוכם, על היש שבסביבתם - ועם אלו לעשות עבודה. דברו בשפת ה"כן" והתחברו למשאבים הקיימים. זה לא אומר שתמיד תסכימו, זה גם לא אומר שאתם תמיד יכולים. הקפידו לומר קודם "מה כן" ורק אח"כ "מה לא". כשמכוונים ל"כן" היצירתיות והגמישות המחשבתית פורשות כנפיים, ואיתן התוצאות.
  2. לפעול במקום לדבר
    מפיצי העל החליפו את ההמנון מ- "יושב על הגדר, רגל פה רגל שם" ל-"עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה". הם מבינים היטב ששינוי אפשר להוביל רק בפעולות.
    מפיצי העל פועלים, מעיזים, מוכנים לשלם את מחיר אי הוודאות. הם מתנדבים ראשונים למשימות, מציעים את עצמם לסיוע לאחרים בפרוייקטים, מתמסרים לכאן ועכשיו.
    זכרו שהמרחק בין התוכנית שבמגירה למציאות הרצויה עובר דרך רצף פעולות קטנות שיחד מייצרות את התנועה. הפשילו שרוולים, צאו מאזורי הנוחות שלכם, ותעשו - מקסימום זה יצליח.
    נשים קולגות בעבודה
    לפרגן לקולגות | אילוסטרציה: Shutterstock
  3. פתחו דלת לשמחה
    רחלי ראובן המשוררת הנפלאה כבר אמרה לפנינו: "הצרות באות מעצמן, לשמחה צריך לפתוח דלתות". "מפיצי העל" מבינים את העוצמה שבשמחה והם אינם לוקחים אותה כמובנת מאליה. כדי להתמכר לשמחה הם בוחרים להניח את הציניות בצד. הם זיהו בעצמם את הגורמים מחוללי השמחה בחייהם ובהם משקיעים את משאביהם. זה מתחיל בלהפסיק לראות את הכל כמובן מאליו. הם מתרגשים ממשימות חדשות ומההזדמנויות להתמודד עם אתגרים חדשים שמאפשרים להם להתפתח ולגדול. הם מכירים בטוב שסובב אותם, הם בוחרים לראות אותו, לא לפספס אותו בתוך השוטף, ואז יודעים היטב גם להוקיר תודה על מה שיש.
    זהו את מה שמעורר בכם שמחה, אתרו את מנועי האנרגיה שלכם ומנגד את גזלני השמחה שלכם. אלו יכולים להיות אנשים בסביבתכם, מקומות, מילים, פעולות. השקיעו יותר מזמנכם במחוללי השמחה שלכם, וצמצמו את המשקל שאתם מעניקים לגזלני השמחה ביום יום שלכם. לדוגמה – התרחקו משיחות מסדרון שכל מהותם "כמה רע כאן", זכרו שגם זה מדבק.
  4. חזקו את שריר הפירגון
    פרגנו, פרגנו, פרגנו. זה לא עולה כסף ויחד עם זאת- יש לזה ערך אדיר.
    מפיצי העל עבדו רבות על בניית שריר הפרגון. הם לא מפחדים ממילים טובות, הם מפרגנים לסובבים אותם כשגרה. פרגנו באופן ספציפי ומדויק לאנשים שבסביבתכם על פעולות שהם עשו. אלו יכולים להיות דברים קטנים אך משמעותיים, כמו "תודה שהכנת את המצגת בצורה כל כך מקצועית", "תודה שנשארת היום שעות נוספות זה לא מובן מאליו", "אני ממש מעריך את זה שנתת לי לצאת אתמול שעתיים לפני הזמן, זה היה לי ממש חשוב ואני מודה לך שראית את הצורך שלי". כשאנחנו מפרגנים אנחנו מלמדים את האנשים שסביבנו איך אנחנו רוצים שהם יתנהגו איתנו ועל הדרך מייצרים שרשרת של טוב. זה בהחלט מדבק באופן הכי חיובי שיכול להיות.
  5. תודעת שפע IN תודעת מחסור Out
    מפיצי העל פועלים מתוך תפיסה של שפע ולא מחסור. הם לא רואים בהצלחת הקולגות שלהם או עובדיהם הצלחה שבאה על חשבונם האישי. הצלחת האחר לא מונעת מהם להצליח גם כן. כשפועלים מתוך תפיסה של שפע, המושג תחרות מאבד ממשמעותו, ההשוואתיות שלנו לקולגות שלנו מפנה מקומה לקבלת השראה. וכשאנו בתפיסה של השראה – אנו למדים מהצלחות של אחרים ולא מרגישים נפסדים.
    כשאנחנו חיים בעולם של תחרות אנחנו בחרדה ומצוקה תמידיים. כשקולגה מבקשת עזרה אנחנו יכולים ל"הגן" על הידע והחומרים שלנו בחירוף נפש מתוך תודעת חסר, או לשתף בידע ולהבין שאין מתחרים אלא רק שותפים, ושבסופו של דבר הלמידה ההדדית יכולה להצמיח שיתופי פעולה מדהימים שכולנו נרוויח מהם. מפיצי העל יודעים לרתום קולגות ממחלקות אחרות על מנת להתחבר לרעיון משותף ולקדם יחד משימות משותפות שייטיבו עם הארגון כולו.
    עובדים על פיתוחים טכנולוגיים
    ותרו על התחרותיות ועיבדו יחד | צילום: SFIO CRACHO, shutterstock
  6. חמלה זו לא מילה גסה
    הכירו בחשיבותה של החמלה כמיומנות רגשית ובין אישית יקרת ערך, בעיקר עכשיו. אם אנחנו רוצים להיות "מפיצי על" חשוב שנחמול קודם כל את עצמנו. שנביט לרגשות שלנו בעיניים, נכיר בהם, נזהה את הבורות והסדקים שלנו ונרשה לעצמנו להיות שם ללא רגשות אשם. טעויות שעשינו, משימות שפספסנו, קונפליקטים שזיהינו שפעלנו בהם לא נכון, כל אלו הם הזדמנויות שמוגשות לנו לתרגול חמלה עצמית. ארגונים רבים בהם הושם דגש על עידוד תרבות של חמלה, היו אותם הארגונים בהם הורגשה מידה גבוהה של תעוזה, יוזמה ויצירתיות.
    רק מי שחומל את עצמו יכול לחמול גם אחרים ולהיות חבר צוות שתורם לאקלים הארגוני על ידי כך שהוא מייצר אווירה של קבלה סביבו, אווירה שבה מותר לטעות.

כדי להידבק מ-"מפיצי העל" ולהפוך להיות כאלו בעצמכם, אין צורך בהפרת הבידוד החברתי או בהסרת המסיכה. די בזה שנהיה מודעים לעוצמתה של ההדבקה החיובית שיכולה להתקיים ושנבחר למקד את תשומת ליבנו במה כן ניתן לעשות כדי להיות טובים יותר לעצמנו ואז גם לסביבתנו.

הכותבות הן מאירה ליברמן ושרון לוי, בעלות משרד הבוטיק לייעוץ ופיתוח ארגוני בשם "מה כן"