לפני הקורונה, כשכולנו עוד נסענו למשרד בכל בוקר, השביזות הכי גדולה היתה להבין שהסתיים הסופ"ש ושוב מגיע יום ראשון ואיתו הפקקים והעבודה. אבל עכשיו, כשרבים מאיתנו עובדים מהבית ולא טורחים אפילו לצאת מהפיג'מה, גם השביזות שינתה את פניה. אם הזמנים הכי מבאסים ביום העבודה שלכם הם הפגישות בזום, ואם רק המחשבה על שיחת הוידאו הבאה מדכאת אתכם, חשוב שתדעו – אתם לא לבד.
אפליקציות המאפשרות שיחות וידאו רבות משתתפים, דוגמת זום, כבשו בסערה את המסכים שלנו בחודשים האחרונים והפכו לחלק קבוע בשגרת העבודה שלנו. זה אולי מרגיש יעיל- בלי יותר מידי התארגנות, בלי לצאת מהבית, בלי הנסיעות, סיימתם שיחה והופ אתם בסלון שלכם; אבל מתברר כי תחושת עייפות וחוסר אנרגיה לאחר שיחת עבודה בזום או שיעור מקוון, היא דבר מאוד נפוץ. בעולם התופעה זכתה לשמות כמו 'zoom fatigue' (עייפות זום) ו-'zoom-gloom' (דכדוך זום), ובעברית אתם יכולים לקרוא לה שביזות זום, או בקיצור 'שביזום', אם תרצו.
אז מה כל כך מעייף אותנו בשיחות הזום? חוקרים שונים מצביעים על כמה נקודות; ראשית, בניגוד לשיחה 'רגילה' פנים אל פנים, בשיחות וידאו חסרים סימנים לא מילוליים כמו מבטים ושפת גוף, עליהם אנחנו רגילים להסתמך. החוסר בשפה הלא מילולית הזו, לצד כשלים טכניים כמו תמונה שנתקעת, בעיות סאונד וכו', דורשים מאיתנו להיות הרבה יותר דרוכים וממוקדים כדי להצליח לתקשר. המשמעות של זה היא שפיזית, גם אם איננו מודעים לכך, בשיחת וידאו המוח שלנו משקיע יותר מאמץ בנסיון להבין הבעות פנים, שפת גוף ורמזים קולים שיעזרו לנו לעבד את הסיטואציה. זה כמובן נהיה קשה אפילו יותר כשמדובר בשיחה מרובת משתתפים, שבה גם אי אפשר לראות את כולם כל הזמן.
אחד הדברים המרכזיים שחסרים בשיחות וידאו הוא קשר העין, כדי שהאדם שמולנו ירגיש שאנחנו מסתכלים ומדברים אליו, אנחנו צריכים בעצם להסתכל למצלמה ולא עליו. זה יוצר פיצול קשב, מבלבל וכן, גם מעייף. בנוסף לכך, שיחות הוידאו מאפשרות לנו לראות גם את עצמנו, וכך בעצם מוצבת מולנו מראה לאורך כל הפגישה. העובדה שאנחנו רואים את עצמנו כל הזמן, גורמת לנו להיות מאוד מודעים לעצמנו - לבדוק איך אנחנו נראים, האם אנחנו משדרים מקצועיות וכו' ובקיצור – שיחות וידאו מצריכות מאיתנו מצד אחד לפצל קשב, מצד שני להיות מאוד מרוכזים וממוקדים, וכמובן גם לבהות במסך לזמן ארוך וממושך, בעוד פגישות פנים אל פנים במשרד היו אולי מספקות לנו הפוגה קצרה מהמסכים.
אז איך מתגברים על העייפות, השביזות והדכדוך שמייצרות פגישות זום רבות וארוכות?
- צמצום פגישות – העצה הבסיסית ביותר היא לנסות להפחית אותן. לא מעט מחקרים כבר הוכיחו שריבוי פגישות בעבודה מבזבז זמן ומפחית פרודוקטיביות. אם זה נושא שבשגרה הישנה, בעבודה במשרד, לא הייתם מקדישים לו פגישה, אלא סוגרים אותו בשיחת טלפון קצרה או כמה מיילים, אז כנראה שאפשר לוותר גם על הפגישה בזום. זה שהכלי זמין לא אומר שחייבים לנצל אותו כל הזמן, שמרו את פגישות הווידאו למקרים שבאמת מצריכים אותן.
- כבו את המצלמה – לפעמים הבוסים מתעקשים, אבל לא בכל שיחה ופגישה כולם חייבים להפעיל את המצלמה. אם אתם לא מדברים או מציגים בפגישה ונמצאים בה בעיקר על תקן מקשיבים, כיבוי המצלמה יעזור לכם להתמקד במי שמולכם ולהקשיב לו, ודעתכם לא תוסח בלבדוק איך אתם נראים כרגע ולתהות מי מסתכל עליכם. צריכים לדבר? הפעילו את המצלמה, זה עניין של שניות.
- צאו החוצה – הפגישה מתקיימת מול המחשב, וכשהיא מסתיימת אתם עדיין נמצאים באותו בית מול אותו מסך מחשב. נסו לנצל את זמן הפגישה כדי לשנות קצת אווירה, במילא כבר יצאתם מהפיג'מה, אז קחו את הטלפון או המחשב הנייד וקיימו את הפגישה במרפסת, בחצר או בגינה שמתחת לבית. אם אתם חייבים להיות בבית בזמן הפגישה, נסו לתפוס רגע לעשות סיבוב בחוץ בין הפגישות, לנקות קצת את הראש ולנשום אוויר שלא יצא מהמזגן שלכם.
- דיאטת מסכים – בואו נודה באמת, הבעיה יותר גדולה מהזום עצמו, הרי בעוד בחיים שלפני הקורונה פגישות היו זמן הפוגה ממסכים, כעת הן מתווספות לזמן המסכים שלנו, שניהיה אינסופי. מעבודה על המחשב, להתעדכנות ברשתות ועם חברים בסמארטפון, ועד להפסקה ומנוחה מול פרק בנטפליקס – אנחנו כל היום מול מסכים. אז מה הפתרון? לקחת הפסקות יזומות ממסכים בכלל. לצאת להליכה או לאימון, לשחק עם הילדים משחק קופסה, לקרוא ספר (אמיתי לא באפליקציות), להיפגש עם חבר או בן משפחה לשיחה פנים אל פנים, או כל דבר אחר שעושה לכם טוב ולא כולל זמן מסך. זה נשמע מאתגר, אבל זה סוג של ניקוי רעלים שקצת ירגיע את המוח שלכם מכל האינטרקציות המורכבות, ויחזיר לכם קצת אנרגיה.