דנה הוד, בת 43 מחריש, אמא לשניים (בן 15 וחצי ובת 10 וחצי) היא מורה לשעבר שהחליטה יום אחד שהגיע הזמן לצאת ולהגשים את החלום הגדול שלה ועשתה הסבת מקצוע. אבל בניגוד לאחרים, דנה לא הסתפקה במשהו סולידי – היא הוציאה רישיון טיס פרטי והפכה לטייסת ולמורה למקצועות התעופה.
"כשהבת שלי הייתה בת שנתיים וחצי היא אובחנה על הרצף האוטיסטי. כשהילדה שלי אובחנה הייתי צריכה לשאוב כוחות, ובחרתי להגשים את עצמי", היא מספרת מה הוביל אותה לעשות את השינוי, "כשאת מבינה שיש לך כוחות מוגבלים, כדאי להפיק מהם את המיטב. ידעתי שהטיפול בילדה שלי יכול לקחת ממני כוחות נפשיים ופיזיים. הכול היה לי חדש ולא רציתי לשכוח את עצמי".
לאחרונה פרסמה הוד בהומור פוסט בקבוצת הפייסבוק המצליחה "מאמאמצחיק" ובו היא כתבה:
"אז איך זה להיות מאמא- טייסת?
זה לפרסם פוסט בקבוצת נשים ש"קניתי מטוס" ואף אחת לא מאמינה לך.
זה להיות כל היום בחברת גברים, ולא סתם.. טייסים! (בעוד שבעלי מורה וכל היום בחברת נשים....).
זה להגיד לבעל (המפרגן ביותר) שאני כל הזמן טסה עם אחרים.
זה לנוע מבלי שמישהו ינעץ בך מבטים מהנתיב המקביל ויבחן מי את, ומה את עושה (אפשר לחטט באף או לעשות גבות- חופשי...).
זה לצאת לשופינג באילת מתי שבא לך.
זה כשבא לך חוף ים - לקפוץ לקפריסין.
זה טבעי שהילדים אומרים "אמא בשמיים".
זה להציג לשוטר (כאילו בטעות) רשיון טיס במקום רשיון נהיגה ולקוות שיבין את הסיבה למהירות המופרזת.
זה לטוס מעל כביש 4, להפעיל וויז ולעלות לפייסבוק תמונת מסך שמראה כאילו את נוסעת ב-300 קמ"ש.
זה לסמס לבעל בכל כמה דקות שאת במקום גאוגרפי אחר.
זה להאזין מהבית למכשיר קשר, רק בשביל הרכילות.
זה שפתאום הרבה רוצות להיות הבסטי שלך.
זה לחסוך שעות של פקקי תנועה.
זה לראות נופים מתי שבא לך, איפה שבא לך ומאיזה גובה שבא לך.
זה לענות לפוסטים של "איזה טסט עברת?" ולכתוב "טסט ראשון על מטוס".
זה מנגיש לך את הדיוטי-פרי.
זה מאפשר טיולי שבת (קצת אחרים) עם המשפחה.
זה שתמיד יש לך מתנת יומולדת להעניק לחברים ולא צריך שעות להתלבט בחנויות.
זה שהבעל אומר "אשתי טייסת".
זה להיות סלב בתחום שבעקרו גברי.
זה לראות את הפרצוף המבולבל של אנשים בסביבה, כשאני עולה למטוס בליווי גברים נוספים ואני זו שמתיישבת בכיסא הטייס.
זה להגיד חופשי מילים שבהקשר אחר יחשבו שמדברת על סקס, כמו: "הזדקרות", "נחיתת אונס", "תקיפה", "להפעיל כוח", "בקשת מספר", "סטייה", "נטייה", "סטיק", "התכנסות" "הצטרפות" ועוד...
במטוס אין רוורס, אז אף אחד לא יכל להקניט אותי "אישה לא יודעת לחנות".
זה להסתכל על כל העולם ובעלה מלמעלה.
הטובים לטייסות.
התגובות, באופן לא מפתיע, לא איחרו לבוא. ביניהן פירגון רב והרבה תהיות מהיכן האומץ לזנק על האתגר. "הייתי צריכה להתאים את עצמי למציאות החדשה. הייתי צריכה לתת מעצמי למשפחה לילדיי, לעבודה וללימודי התואר השני שלמדתי באותה העת", משתפת הוד, "אסור לשכוח גם את עצמנו. אני פחות מתחברת לבילויי שופינג למשל, והעדפתי להוציא את הכסף על משהו אחר. אני אדם ממוצע, מבחינת משאבים. קורס הטיס עלה לי כמה עשרות אלפי שקלים, ועם פרגון גדול מבעלי, הגשמתי את החלום הזה. אני חושבת שאם למישהו יש חלום אפשר להגשים אותו".
"הייתי צריכה להתאים את עצמי למציאות החדשה"
על רישיון הטיס היא החלה לחלום עוד בשירותה הצבאי כאשר שירתה בחיל האוויר, במדור מבצעים בטייסת. "כשפתחו את קורס הטיס לנשים הייתי כבר בדרגת רב"ט. שקלתי לגשת לקורס אבל באיזשהו שלב של המיונים ויתרתי", היא משחזרת, "החלטתי שלא מתאים לי כעת לחזור למעמד של קורס".
לאחר שירותה הצבאי, למדה חינוך והייתה מורה בבית ספר יסודי במשך למעלה מעשור. לפני 7 שנים הוד החליטה לצאת למסע הלא שגרתי שלה ובמקביל ללימודי תואר שני עשתה גם קורס לרישיון הטיס. רק לפני שלוש שנים הרשתה לעצמה לעזוב את ההוראה באופן מוחלט ולעבוד בתעופה.
"אני עסק עצמאי, ואני דואגת להרוויח יותר מאשר בהוראה, באוויר אני טסה להנאתי. אוהבת את מה שאני עושה", היא משתפת, "יש לי הוצאות על הטיסה. אני שומרת על הרישיון הפרטי, אבל אני לא רוצה כרגע להפוך את זה לעבודה באוויר. עכשיו אני חיה את החלום, טסה להנאתי ולא למטרות עבודה. טסה מתי שאני רוצה כמה שאני רוצה".
ואם גם אתם תוהים כעת מהיכן היא מרוויחה, כאשר היא למעשה טסה רק באופן פרטי, הוד מסבירה שלמעשה הפכה למורה מסוג אחר: "העבודה שלי בעצם ללמד תעופה, אני מלמדת למקצועות העיוניים לרישיונות טיס ולרישיון טכנאי בדק כלי טיס. לפני כשנתיים רכשתי מטוס יחד עם עוד כמה חברים".
זה לא חלום לעשירים בלבד?
"אני משקיעה בממוצע כאלף שקלים בחודש, זה הסכום שהקצבתי לעצמי ואני מאמינה שאם נעשה סדר עדיפויות, סיכוי טוב שנגלה שאנשים נוספים יכולים להגשים את החלום הזה. צריך לקחת את הכל בפרופורציות ולהשתדל גם להנות כמה שיותר בחיים".
אילו תגובות את מקבלת?
"אנשים מתלהבים כי זה נתפס כמשהו פחות נגיש, יותר יוקרתי, שואלים 'איך את לא פוחדת?', אומרים 'איזה כיף לך'. תגובות שליליות לא נאמרות בדרך כלל בפנים. בפייסבוק היו כל מיני אנשים שרמזו ואמרו עקיצות. למשל מישהו הגיב 'מה את מצטלמת בקוקפיט, על מי את מנסה לעבוד?', אבל זה לא ריגש אותי. רוב התגובות הן כן מפרגנות. מדהים כמה פירגון - במיוחד בקרב הנשים".
ואם כבר נשים, כמה זה מקצוע גברי?
"אנחנו כמגדר נשי די במיעוט לצערי, לא יודעת ממה זה נובע, אולי חוסר מודעות שזה אפשרי. אני אשמח שיהיו יותר נשים. כשאנחנו טסים, אנחנו טסים לרוב עם טייס נוסף, תמיד אשמח לטייסת נוספת שנוכל לחלוק, להתאמן יחד באוויר וליהנות".
מתי טסת לאחרונה?
"טסתי ביום שישי האחרון, התאמנתי במצבי חירום עם מדריך טיסה, ולפני כחודש טסתי לקריית שמונה, לראש פינה ולאילת. עוד שבועיים אני מתוכננת לטוס שוב לאילת. פעם אחת טסתי לקפריסין, ובילינו חצי יום בחוף הים. אני פחות אוהבת לטוס מעל הים, זה פחות מושך אותי. אבל כשאני בחו"ל עם המשפחה אני שוכרת שם מטוס עם מדריך מקומי וטסה עם בעלי. טסתי למשל מעל שמי לונדון, רומא וברלין, מרגש לראות את העולם מלמעלה".