מריה סולוביוב (צילום: באדיבות המצולמת)
צילום: באדיבות המצולמת
שילוב בין השכלה גבוהה לעבודה הוא תמיד עניין מורכב. בין השיעורים, העבודות, המבחנים, הלחצים והניסיון גם ליהנות מחיים חברתיים, לסטודנטים וסטודנטיות בקושי יש זמן לנשום. כשמעמיסים על כל זה עבודות מזדמנות ותובעניות בשכר מינימום, המצב לא בדיוק אידיאלי. אחת האפשרויות המעניינות ביותר שמוצעת לסטודנטים שבוחרים ללמוד בפריפריה היא תוכנית ההתנדבות של ארגון ״תוצרת הארץ״, שמביא סטודנטים לבנות קהילות ולפעול חברתית בערים בכל הארץ תמורת מלגה, ובכך מעודד גם התיישבות בערי הפריפריה. בתוצרת הארץ פעילים כיום כ-1000 סטודנטים ובוגרים, מכל קשת האוכלוסייה. הם חיים בקהילות ב-13 יישובים: קריית שמונה, צפת, חצור הגלילית, נצרת עלית, טבריה, ירושלים, פרדס כ"ץ, לוד, קרית מלאכי, שדרות, נתיבות, רהט ונחל עוז.

התנועה נוסדה ב-2011 על ידי התאחדות הסטודנטים, ופועלת הודות לשיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות, מוסדות אקדמיים והוועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה. עבור הסטודנטים מדובר בהזדמנות פז בכמה רבדים - מלבד המלגה הם מקבלים הזדמנות לעשייה חברתית, כשאת חלק מהפרויקטים הם יוזמים בעצמם בהתאם לצרכים של האוכלוסיה המקומית. ההתנדבות שלהם גם קשורה באופן ישיר לתחום הלימודים, כך שבמקום למלצר או לעסוק בעבודות משרדיות, הם יכולים להרוויח כבר בזמן הלימודים שורה בקורות החיים שתתן להם יתרון משמעותי בשוק חיפוש העבודה.

"גם אם אני אחזור למרכז, אני שגרירה של הצפון"

נעמה שושני, סטודנטית לעבודה סוציאלית במכללת תל-חי וחברה בקהילת ״תוצרת הארץ״ בקריית שמונה, שמעה על התוכנית מחבר שכבר היה חלק ממנה. ״ראיתי איך זה ממש משפיע לו על החיים האישיים״, היא מספרת. ״לומדים ב׳תוצרת׳ מיומנויות ממש חשובות וגם מתחברים לאנשים בעיר. המטרה היא שהפעילויות יבואו מהסטודנטים עצמם, מהשטח ולא ממישהו חיצוני. בכל שנה אנחנו עושים מיפוי של הפרויקטים הקיימים ומחליטים אם יש בהם צורך, או אם ליזום פרויקטים חדשים. יש לנו קהילה של כ-25 סטודנטים ומלווה, ואנחנו נפגשים פעם בשבוע לערב קהילה של שלוש שעות״.  

הפרויקט שנעמה מרכזת כיום נקרא ״קפה סבבה״. ״זה לא פרויקט חדש, הוא קיים כבר שנים ויש אותו גם בערים אחרות״, היא מספרת. ״מדובר בפעילות בבית הקשיש - אנחנו מגיעים לשם ומבשלים אוכל ביתי, ויש כעשרים קשישות שמגיעות מדי שבוע. אנחנו יושבים איתן לקפה ועוגה, מפטפטים, רוקדים קצת ואז עורכים פעילות כלשהי, כשהאופי שלה מגיע מהן. אנחנו שואלים אותן מה הן רוצות - לפעמים הן חולקות סיפורים אישיים מהימים הראשונים של קריית שמונה או שאנחנו עורכים ערב דרמה. זה מפגש חברתי אמיתי והן מחכות לזה כל השבוע, חלקן יוצאות חולות מהמיטה רק כדי להגיע״.

נעמה שושני (צילום: באדיבות המצולמת)
נעמה שושני | צילום: באדיבות המצולמת

אילו עוד פרויקטים של ״תוצרת הארץ״ יש בעיר? ״יש צוות שאחראי על אירועי תרבות בעיר - הם מביאים הרצאות ומארגנים מסיבות לילדים, לנוער או למבוגרים. ישנו גם מרכז העשרה בסגנון פר״ח. בשנה שעברה הקמנו גינה קהילתית, ועכשיו העירייה הוסיפה שם גן שעשועים חדש. יש גם קהילה של תושבי המקום עם פרויקטים מדהימים. עכשיו הם מנסים להקים קולנוע בקריית שמונה. פעם היו שלושה בתי קולנוע ועכשיו אין אפילו אחד. ישנו פרויקט נוסף שיזמה אם חד הורית, שמעודד חזרה לעבודה וללימודים של אימהות חד הוריות ומספק סדנאות. יש גם פעילויות חד פעמיות. ׳תוצרת הארץ׳ נותנים לנו תקציב שנתי לפעילויות, אבל יש גם לא מעט שאנחנו מרימים בהתנדבות. למשל, ביום המעשים הטובים יזמנו יום טיפוח נשי, ומהר מאוד מצאנו מתנדבות - צלמת, מאפרת, שוזרת פרחים״.

חלק מהמטרה של ״תוצרת הארץ״ היא לחבר את הסטודנטים למקום עצמו על מנת לעודד אותם להישאר, במקום להגיע לכמה שנים ולעזוב. נעמה מעידה שהפעילות אכן חיברה אותה לתושבי המקום, אבל המציאות של מציאת עבודה בפריפריה מקשה עליה להישאר. ״אני מאוד מאוד רוצה להישאר, זה מקום יפהפה מבחינת האנשים והנוף, לצערי אין פה עבודות בחינוך״, היא אומרת. ״אבל החשיבה הזאת נכונה - יש הרבה סטודנטים שחיים בעיר ולא מכירים את התושבים, אז רק עצם זה שאני נחשפת אליהם, מתחברת איתם ועושה דברים זו הצלחה בעיניי. גם אם אני לא אשאר, זה הישג, כי לא סתם באתי והלכתי, ההתנדבות הזאת משנה את התודעה ועכשיו גם אם אני אחזור למרכז, אני שגרירה של הצפון מבחינת ידע על מה שהולך פה, תקציבים של פריפריה ודברים שלא הייתי מודעת אליהם לפני כן״.

״יש אנשים שהולכים ללמוד גרונטולוגיה ומעולם לא דיברו עם קשיש״

גם מריה סולוביוב, סטודנטית לתואר שני בגרונטולוגיה (מדעי הזקנה) באוניברסיטת חיפה שגרה בנוף הגליל, מעידה שהפעילות ב״תוצרת הארץ״ חיברה אותה למקום - לא רק בגלל הפעילות עם התושבים, אלא גם בגלל מסגרת ההתנדבות, שאיפשרה לה להיפגש עם סטודנטים אחרים. ״ראיתי הזמנה של ׳תוצרת׳ בפייסבוק ומיד חשבתי שזה בדיוק מה שבא לי, להיות במסגרת עם אנשים בגיל שלי, בראש שלי, שעוברים מה שאני עוברת. הקמנו הכל מאפס מכיוון שהפעילות רק התחילה בשנה שעברה בנוף הגליל. מה שמיוחד אצלנו זה שהמתנדבים הם אנשים שגדלו בעיר, לא כאלה שעברו לכאן בגלל לימודים, והמטרה היא שנישאר בעיר. זו מלגה שווה ואני ממליצה עליה מאוד, כי היא נותנת תחושה של משמעות, שאת חלק מקבוצה מסוימת. החברויות של ׳תוצרת׳ ממשיכות גם מחוץ לפעילויות של ההתנדבות. לפני כן לא ידעתי שבכלל יש כל כך הרבה צעירים בעיר, ועכשיו כולנו במקום אחד, ואני מתה עליהם״.

ההתנדבות נתנה למריה הזדמנות לעבוד בצמוד עם האוכלוסיה אותה היא לומדת. ״יש אנשים שהולכים ללמוד גרונטולוגיה ומעולם לא דיברו עם קשיש״, היא אומרת. הפרויקט שהיא הובילה בעיר הוא תיעוד סיפורי זיכרון של ניצולי השואה שחיים בנוף הגליל. ״הכנו פלייר בעברית וברוסית והזמנו אנשים שרוצים לקחת חלק בפרויקט, ואז התחלקנו לצוותים ובכל פעם הלכנו לבית של ניצול או ניצולה, לקחנו את העדות וריכזנו הכל לחוברת. זה היה מרגש בכל פעם מחדש - עבורם וגם עבורנו. לפני שהתחלנו את הפרויקט, נפגשנו עם מישהי שכותבת סיפורים שעוסקים בשואה והיא נתנה לנו הדרכה איך לגשת לאנשים, איך לגשת לנושא הרגיש הזה, איך להתנהג אם הם מתחילים לבכות. אני יכולה לפגוש קשישים כל יום אבל לא תמיד נוגעים בדברים האלה, כך שההכנה הזאת תרמה לי המון״.

מריה סולביוב (צילום: באדיבות המצולמת)
מרגש בכל פעם מחדש, מריה סולביוב | צילום: באדיבות המצולמת

מלבד הפרויקט הזה, קבוצת המתנדבים בנוף הגליל אירגנה גם פרויקט ליין מסיבות לנוער שהיה הצלחה מסחררת. פרויקט נוסף היה קורס בעבודות תחזוקה שונות, שהיה פתוח למתנדבים וגם לתושבי העיר. כך, מי שרצה להגיע ללמוד איך תולים מדפים או עושים תיקוני אינסטלציה קלים יכול היה להגיע, והמתנדבים של ״תוצרת הארץ״ לקחו את הידע הזה והגיעו לביתם של תושבי העיר הקשישים או קשיי היום כדי לערוך תיקונים בביתם.

עיקר המשימה זה התהליך עצמו

בקצה השני של הארץ אפשר למצוא את מיכאל יעקב, סטודנט לאנימציה וקולנוע במכללת ספיר וחבר בקהילת ״תוצרת הארץ״ בשדרות. גם במקרה שלו, ההתנדבות שלו משלבת באופן מושלם בין נתינה לקהילה, היטמעות בעיר והידע המקצועי שהוא מגיע איתו. מיכאל מעביר סדנת קולנוע ב״בית הירוק״, בית למתמודדי נפש של אנוש, העמותה הישראלית לבריאות הנפש.

״אני מגיע מרקע של תנועות נוער, הייתי בשנת שירות והדרכתי גם בצבא״, הוא מספר. ״כך שמראש חיפשתי מסגרת שמשלבת בין מלגה ולעשייה חברתית, וידעתי על ׳תוצרת הארץ׳ מאחי הגדול שהתנדב איתם בקריית שמונה והיה מאוד מרוצה. זה עזר לי ליצור מעגל חברתי כבר בשנה הראשונה ללימודים, שזה טוב מאוד כשעוברים למקום חדש" הוא מספר. "בשנה שעברה הצטרפתי לפרויקט קיים שעשינו לו חידוש ונקרא ׳קולנוע קיימות׳, שכולל הקרנות של סרטים בנושאי קיימות עם הרצאות בתחום. מצאנו אנשים מכל הארץ שהגיעו להרצות והקרנו סרטים עלילתיים ודוקומנטריים, שהיו פתוחים לקהל בחינם. השנה יש לנו את פרויקט ׳קולנוע בבית הירוק׳ שהוא חדש - אנחנו נפגשים עם מבוגרים קשיי יום, אנשים בסיכון או נפגעי טראומות, מדברים איתם על קולנוע, עושים איתם תרגילים במשחק, מלמדים אותם על עלילה ודמויות ובונים איתם רעיונות שהם מביאים בעצמם, כשהמטרה היא להפיק בסוף השנה סרט אחד או אוסף של סרטים קצרים שמגיעים מהרעיונות שלהם, ולהקרין בסינמטק שדרות. זה אמור להיות התוצר הסופי אבל עיקר המשימה היא התהליך עצמו״.

מיכאל יעקב (צילום: באדיבות המצולם)
מיכאל יעקב | צילום: באדיבות המצולם

כמו מריה ונעמה, גם מיכאל מעיד שלהתנדבות ב״תוצרת הארץ״ יש משקל משמעותי בהחלטה העתידית שלו האם להישאר בשדרות לאחר הלימודים או לא. ״אני לא יודע עדיין באופן ודאי אם אני מתכנן להישאר, אבל התואר שלי הוא גם ככה ארוך ואני יכול לדמיין את מכללת ספיר כמקום עבודה אחרי שאסיים אותו״, הוא אומר. ״ל׳תוצרת׳ יש פה קהילה מאוד מאוד טובה, והיא חלק משמעותי מהחיים שלי כאן ומהחברים שהכרתי״.