עכשיו זה כבר ברור לכולם: הקורונה לא הולכת להיעלם בזמן הקרוב, ומי שלא סיגל לעצמו שגרת עבודה מתאימה – מוטב לו להתעורר מיד ובדיעבד. היציאה מהסגר עדיין לא הסתיימה, אבל בשוק העבודה כבר מבינים שהשגרה שהכרנו כנראה לא תחזור למסלולה הרגיל. בסגר הראשון היינו מפוחדים מהנגיף הלא מוכר, רובנו התבצרנו בבתים והעבודה מהבית הוגדרה כ"זמנית". לצד עזיבת המשרדים, הייתה עוד רוח תמימה באוויר שכללה התמכרות מלהיבה לאפליקציית הזום, קביעת סדר יום חדש בלי לצאת למשרד ובעיקר אווירה של "עוד רגע וזה נגמר".
אז זהו, שלא. אפקט הקורונה הוביל לא מעט חברות לפורמט חדש של עבודה, אבל רבות מהן לא הביאו בחשבון שעם המעבר לעבודה בבית, דועכת גם תחושת השיתופיות, ועובדים רבים חשים היטב את אי הוודאות הנלווית לה. ארגון הרי בנוי מסביבת עבודה שיתופית ונאמנה וכשזה כבר לא קיים – צפים המון חששות. לפי הערכות, בעתיד הקרוב רכיב הנאמנות לעבודה כבר לא יהיה קיים. והשחיקה? גם היא לא הולכת להיעלם, היא רק משנה צורה.
אז איך בכל זאת שומרים על העובדים מחייכים מחוץ למשרד? ואילו תורות ניהול חדשות מומלץ להשריש? שוחחנו עם כמה מנהלים בכירים בענף ההייטק, על התובנות שהם הגיעו אליהן, על עולם התעסוקה בחודשים האחרונים.
לא לשכוח את ההתפתחות האישית של העובדים
משבר או לא משבר, עובדים עדיין זקוקים להכרה על עבודתם גם במצב חירום. בעיקר כשאיש לא יודע מתי הוא יסתיים. המחשבה שכרגע כולם בעמדת הגנה ואסור לאף אחד להתלונן – היא שגויה. זה יכול לעבוד לחודש אבל לא לזמן ממושך. לדברי עמית ברוך, מנהל מרכז החדשנות של סיטי בנק, מומלץ לכל מנהל להתעקש לנהל שיחות וידאו עם העובדים ולקבל משוב שוטף על תחושתם היומיומית. ובנוסף, חשוב לתת לעובדים כלים וגם תקציב להתפתחות אישית שלא קשורים לעבודה.
"העובדים כבר הסתדרו על סביבת העבודה בבית, נוצרו כבר מתודות עבודה סדורות. אבל צריך לדאוג שהעובדים ירגישו שהם לומדים, מתקדמים ומתפתחים – ולא רק במיומנויות הקשורות לעבודה. עובדים שרוצים ללמדו שפה חדשה או לעבור סדנת פוטושופ, צריכים לקבל את האפשרות לזה – אפילו שזה לא קשור לעבודה", הוא ממליץ, "זו הדרך לכולנו כבני אדם להרגיש שגם בתקופה מורכבת כזאת, אנחנו לא עוצרים את ההתפתחות שלנו".
סגרו את הזום, לפחות לחלק מהזמן
האפליקציה שסידרה לכולנו שיחות הוידאו בשתי הקלקות, שינתה כנראה לתמיד גם את שוק העבודה. כי מי צריך לטוס, לנסוע או לקפוץ לבית קפה הקרוב כדי לפגוש מישהו, בזמן שאפשר להעלות אותו לוידאו ולחסוך זמן, כסף ואנרגיה. ואולם, הזום לא חף מבעיות. עודף פגישות מתמשכות באפליקציה מכלה את פרק הזמן שמוקדש לעבודה ומסיח את הדעת משאר המטלות הנדרשות מכל עובד. ושלא נדבר על שאר ההשפעות הפסיכולוגיות שגורמות לנו להתעייף ולהיות במודעות יתר בגלל הזום.
גיא ניצן, מנכ"ל חברת מודיעין הסייבר אינטסייטס, אומר שמומלץ לבטל חלק מהפגישות בזום ולהעבירן לטלפון. "פגישה בזום היא פגישה לכל דבר ורצף כזה של פגישות יכול להיות מייגע מאוד עבור מנהלים ועובדים. לא כל פגישה צריכה לעבור לזום זה שוחק ובניגוד לשיחת טלפון, נותן תחושה שצריך להאריך בדיבורים כי זו "פגישה" – תחזרו קצת לשיחות טלפון קצרות - במקרים רבים זה עושה את העבודה".
שכחו מהקפסולות, שקיפות זה שם המשחק
"על אף שתמיד האמנו שהשקיפות היא ערך עליון, אחד הדברים שלמדנו בתקופה הזאת זה שהיא חשובה מאי פעם". אומר עוז אלון, מנכ"ל חברת האניבוק, "גם אם היו רגעים בתחילת המשבר שלא היה נוח לחברות להיות שקופות - הבנו שאנחנו משיגים את התוצאות הטובות ביותר, ככל שהעובדים יודעים טוב יותר מה אנחנו רואים. אחרי ששיתפנו, הם חזרו עם פתרונות טובים גם ברמה האסטרטגית, אבל גם ברמה הפרטנית. הבנו שזו הדרך לגרום לדברים לזוז מהר".
"למדנו גם שלא כדאי להסס ושזו דרך מצוינת לשמור את העובדים בתוך הלופ, ואף שמנו את זה בתור יעד", הוא מוסיף: "הזמן הוכיח שהשקיפות מייצרת בטחון, זהות אינטרסים והתגייסות כוללת למען החברה ולמען הפרט. בראי החודשים שחלפו, בכל פעם שתקשרנו לחברה את הדברים כהווייתם - לא הצטערנו, וזה תמיד תמיד קידם אותנו".
הגבילו את שעות העבודה
שעות העבודה במשרד ידועות לכולם, אבל בבית השגרה משתבשת לטובת הסחות דעת אחרות. הציפייה שהעובדים יעבדו בבית בדיוק באותן השעות שעבדו במשרד היא מופרכת, ולא בכדי חברות רבות מאפשרות יותר גמישות לגבי שעות העבודה ומתמקדות בתפוקה ובתוצרים. לעיתים הגמישות הזאת יוצרת דווקא את הפעולה ההפוכה – בהיעדר מסגרת זמן ברורה, העובדים מוצאים את עצמם בעבודה מתמדת מסביב לשעון ומרגישים כל הזמן צורך לכפות על שעות העבודה ש"הפסידו" כי היו עם הילדים וכו'.
איתי רז מנהל מחלקת הפיתוח ברדיס לאבס, ממליץ לעובדים להגביל את שעות העבודה באופן יזום כדי למנוע שחיקה: "הבנו שלשלוח מתנות לעובדים זה נחמד, אבל לא מספיק ולא מסייע בשמירה מפני שחיקה. מה שכן מקל עליהם זה לוז גמיש שבמסגרתו למשל העובד מחליט מראש על סדר היום שלו וקובע לדוגמה זמן במהלך היום שבו הוא עם הילדים שבו. זהו זמן שבו הוא לא צריך לדאוג שלא יגיעו דרישות ולחצים הקשורים לעבודה. חשוב לנו להדגיש לאנשים לשמר את הגבולות בין העבודה לחיים האישיים למרות הטשטוש, לשים לב ללו"ז שהם קבעו לעצמם. ובעיקר לא להתפתות להמשיך לעבוד, כי אין את ההבדלה הברורה הזו בין הבית למשרד".
בנוסף, הוא מדגיש ששיח שוטף בין העובדים למנהלים יכול לסייע ולטווח את פערי המרחק, "עובדים מרוצים הם עובדים שמרגישים שמקשיבים להם ורואים אותם באמת. מערך פידבקים הדדי על העבודה ועל שגרת היום הוא הכרחי, והוא צריך להיות יזום מהמנהלים ומהעובדים. בדיוק כפי שבמשרד העובד יכול להיכנס למנהל ולדבר איתו".