במסגרת יום עיון שהתקיים בזום בהשתתפות בית הספר לחינוך של המכללה האקדמית בית ברל, כפר עידוד ואוניברסיטת תל אביב בנושא פיתוח קריירה בקרב תלמידים עם מוגבלות, עלתה סוגיית בחירת המקצוע בקרב אנשים בעלי מוגבלויות.
על פי נתוני משרד הכלכלה, אנשים עם מוגבלויות בעולם העבודה סובלים מאחוזי אבטלה גבוהים, עובדים בעיקר בעבודות זמניות או חלקיות, מקבלים שכר נמוך והזדמנויות מעטות לקידום. בעלי מוגבלויות בגילאי העבודה,64-21, מהווים 21 אחוזים מהאוכלוסייה בטווח גילים זה, ומונים כ-868 אלף בני אדם. מתוכם, רק 56.9 אחוז מועסקים, מפני שככל שחומרת המגבלה עולה כך יורד אחוז ההעסקה. שיעור האבטלה בקרב אוכלוסייה זו גבוה פי 2 מהשיעור באוכלוסייה ללא מוגבלות ובנוסף, שכרם ברוטו של בעלי המוגבלויות נמוך בקרוב ל-2,000 שקלים, לעומת שכרם של עובדים ללא מוגבלות.
יציבות על חשבון הגשמה
שוק העבודה עובר תהפוכת רבות, ילדי שנות ה-80 ו-90 מתאפיינים בהחלפת מקומות עבודה ומקצועות באופן תדיר, מחפשים את הדבר הבא ומתאימים עצמם למציאות המשתנה. הם מחפשים אתגרים וחידושים ולכן יבחרו ללמוד במהלך חייהם קורסים ממוקדים ולעבור הכשרות מקצועיות שיאפשרו להם לעבור באופן דינמי בין מקצועות ומקומות עבודה. אם ההורים שלהם עברו בחייהם 2-3 מקומות עבודה, הרי שדור זה יעבור בין 20-30 מקומות עבודה בחייו.
שני אחדות מנכ"לית כפר עידוד מסבירה כי עבור אנשים עם מוגבלויות הקושי הרבה יותר גדול משום ששינויים מאיימים עליהם ושגרה משרה ביטחון ורוגע הרבה יותר מאשר על אוכלוסיות אחרות. "לכן הם מחפשים יציבות במקום העבודה ומחבקים כל עבודה. מציאת מקום עבודה לאנשים אלו היא משימה לא קלה, בדרך כלל החיפוש לא נעשה על ידם אלה על ידי מישהו אחר. לכן, החיפוש אחר הגשמה עצמית, תשוקה למקצוע והתחדשות מתמדת אינה אפשרית תמיד עבורם מפני שהם לא יכולים לבחור בעצמם את המקצוע בו ירצו לעסוק ונאלצים להישאר במקום עבודתם שנים רבות על מנת לשמור על יציבות וביטחון תעסוקתי."
רותם חרמון בת 31 מתגוררת בכפר עידוד סיפרה בכנס "עבדתי בגן ילדים כעוזרת סייעת במסגרת שירות לאומי, הרגשתי כמו חלק מהמשפחה. כאשר עברתי לגור בכפר ניסיתי להשתלב בשוק החופשי אך ניסיון זה לא צלח, כל הזמן הלחיצו אותי, רצו דברים בקצב מהיר ולא התחשבו במגבלה שלי, לכן אני עובדת במרכז התעסוקה בכפר. הייתי שמחה לצאת לעבודה מחוץ לכפר, להרגיש שאני חלק מהקהילה."
מחסור באפשרויות תעסוקה
"השתלבות בעולם העבודה של אנשים עם מוגבלות מהווה ביטוי מעשי לתפיסת הנורמליזציה ולעקרון השילוב של אנשים עם צרכים מיוחדים בחברה, והיא תורמת לתחושת השייכות והמשמעות שלהם. עם זאת, פעמים רבות עקרון ההשמה, כלומר מציאת מקום תעסוקה עבורם הוא זה שמנחה את אנשי המקצוע בתחום הקריירה," אומרת ד"ר רינת מיכאל, ראש החוג והמסלול לחינוך מיוחד במכללת בית ברל. "ההתאמה של העבודה לעניין שהאדם מגלה בה ולשאיפות שלו הופכת משנית, ולפעמים הגורמים האלה לא ממלאים תפקיד כלשהו מדוע זה קורה?"
לדבריה קיים מחסור אמיתי במגוון של אפשרויות תעסוקה המותאמים לאנשים עם מוגבלות. "שנית, וחשוב מכך- במקרים רבים קיימת תפיסה כלפי אנשים עם מוגבלות כחסרי מאווים ורצונות או כמי שאינם יכולים להרשות לעצמם 'פריבילגיה' זו. אני טוענת כי לא צריך לשלול מאנשים עם מוגבלות את האפשרות להביע את השאיפות ואת ההעדפות האישיות שלהם, גם אם לעיתים קשה יהיה למשש אותן."
ד"ר מיכאל מוסיפה כי ביטוי השאיפות והחלומות חשוב משתי סיבות: "סיבה ערכית- כל אדם זכאי וצריך לחלום לעצב את חייו כפי שהוא רוצה שייראו. סיבה מעשית- ביטוי השאיפה האישית והחלום הפרטי הוא המניע למוטיבציה פנימית, ולעשייה לקראת המימוש שלהם. ביטוי של חלום ושל שאיפה אישית יכול להיות בסיס להכוונה מקצועית ולתהליכי הדרכה בתחום הקריירה עבור אנשים עם מוגבלות, תהליכים שבהם יובהרו ההיבטים והביטויים של החלום וייבחנו האפשרויות להגשים אותו במציאות הקיימת."