קוראים לי איתי, רוב האנשים שאני עובד מולם מכירים אותו בתור הבחור עם הקסדה, זה שמגיע עם ארוחת הצהריים למשרד או בערב כשמתחשק לכם פינוק ביום חורף. ככה זה כשאתה עובד כשליח.
מאז שהייתי ילד קטן נמשכתי לאופנועים. ממש מאז שאני זוכר את עצמי ידעתי שברגע שאגיע לגיל המתאים אוציא רישיון ויהיה לי אופנוע. ההורים שלי, כמו רוב ההורים, לא ממש אהבו את הרעיון וקיוו שזה יעבור לי, אבל משנה לשנה המשיכה לדו גלגלי רק הלכה והתעצמה, ולקראת גיל 16 גם ההורים שלי הבינו שאין טעם בכלל לנסות ולשכנע אותי לוותר על החלום.
האופנוע מספק לי שעות רבות של הנאה ובעיקר תחושת חופש שאין כמוה. בשנתיים האחרונות הוא מספק לי פרנסה, בתור שליח של רשת בורגראנץ', ולא מעט חווית נוספות: אני פוגש המון אנשים חדשים מכל הסוגים והמינים, אני רוכב לי חופשי ומאושר בכבישים ולא סגור במשרד עם אורות ניאון והכי חשוב - אני לומד את כל הרחובות הקטנים בעיר ואת כל דרכי הקיצור שאיש לא מכיר.
אבל אם להיות לגמרי דוגרי אתכם, אני הכי נהנה לראות את הפרצופים מלאי הקנאה של נהגי המכוניות העצבניים התקועים בפקק כשאני חולף על פניהם עם חיוך גדול.
כשמגיע החורף, בשנייה אחת כל היתרונות נעלמים כלא היו, ומי ששונא קור וגשם כמוני סובל הכי הרבה. בגדול, אין רוכב שנהנה לרכוב בגשם ואל תאמינו למי שאומר לכם שכן. למזלי, אין הרבה ימים גשומים בישראל ואני משתדל לרכוב כמה שפחות בימים כאלו. אבל כשיש משמרת אז אין ברירה, מישהו הרי צריך להביא לכם את המשלוח חמים, נכון? גם השנה, רגע לפני הגשם הראשון, עברה הרשת לנוהל חורף שמתנהל בשלבים ובסדר מופתי כמו בצבא. כל האופנועים נבדקים, גלגלים שחוקים ובלמים חלשים מוחלפים וגם הארגזים הסדוקים כדי שחס וחלילה אף משלוח לא יירטב. כל שליח מקבל חליפת סערה שעבורנו היא הדבר הכי יקר, יותר מכל חליפת שלושה חלקים שתמצאו בכיכר המדינה.
אבל אין על החום של הישראלים
ישראלים וכבישים לא תמיד הולכים טוב ביחד, כולנו שמענו ונתקלנו בנהגים עצבניים שמצפצפים, סוטים מהנתיבים ומקללים ברמזורים. בחורף יש נהגים שגם נהנים לנסוע במהירות לתוך השלוליות ומפנקים אותנו באיזה שפריץ מרענן ככה שנרגיש טוב עם עצמנו. (לא אכחיש שגם לנו, רוכבי האופנועים ובייחוד השליחים, יש תדמית פרועה: מנהיגה על המדרכות ועד מעברים לולייניים בין המכוניות בכבישים צפופים במהירות גבוהה).
אבל מצד שני, יש גם את המקרים ההפוכים, בהם החמימות הידועה של הישראלים באה לידי ביטוי בצורה כל כך יפה ומרגשת. אין למשל בית שאני מגיע אליו עם משלוח ביום גשום, שהלקוחות לא מזמינים אותי להיכנס ולהתחמם עם איזה כוס תה חם לפני שאני יוצא שוב לסערה. בגלל שתמיד יש לקוח נוסף שמחכה אני מסרב בנימוס, אבל עצם ההצעה מחממת לי את הלב כל פעם מחדש.
ברוב הפעמים משלוח ביום חורפי מתבטא גם בטיפ מוגדל ובברכת "סע בזהירות הכביש רטוב" או "אל תמהר ולא נורא אם תאחר קצת, העיקר הבריאות". ככה אנחנו הישראלים, מצד אחד חמים ועצבניים ומצד שני חמימים וסולידריים, בייחוד כשהמשימות שלפנינו מאתגרות ולא פשוטות. אז רגע לפני הסערה הבאה אני מאחל לכולנו חורף חמים, בטוח ובעיקר טעים ומקווה שכולנו נהיה יותר חמימים ופחות חמים, על הכבישים ובכלל.