אף אחד לא באמת היה מופתע ש-50% ממפוטרי הקורונה ואלה שיצאו לחל"ת בעקבות המצב, לא רוצים לחזור לעבוד. בטח לא כל עוד הם מקבלים דמי אבטלה. זה סוג הידיעות שעוברות לידנו ביום רגיל ואף אחד לא מסב את תשומת ליבו אליהן בצורה מיוחדת. ברור לכולם שאנשים לא יחזרו לעבוד כל עוד משלמים להם לשבת בבית, ומעניין להסתכל רגע על הברור הזה מכיוון נוסף:
נגיף הקורונה רק הציף מה שאנחנו יודעים כבר המון זמן - אנשים לא אוהבים ללכת לעבודה. אנשים מעדיפים לשבת בבית, לטייל, לפגוש חברים, לראות נטפליקס. הכל, רק לא לעבוד.
אנשים מחכים שיגיע הסופ"ש
בסקר מ-2017 של מכון גאלופ, נשאלו מעל 30 מיליון איש ברחבי העולם אם הם מרגישים מעורבים במקום העבודה שלהם. 85% ענו שלא, וזה בדיוק ה"ברור" הזה. הם ביטאו פה משהו עמוק יותר - רובנו הולכים כל בוקר למקום הזה שלא ממש איכפת לנו ממנו. זה פשוט המקום הזה שאנחנו מופיעים-בו-כל-בוקר-לעבוד. אותם אנשים מחכים שיגיע סוף היום, שיגיע הסופ"ש, החג, החופשה. רק לא מה שיש עכשיו - עבודה.
סקר נוסף, של משרד העבודה האמריקאי, מצא שעובדים במדינות מפותחות נמצאים בעבודה 37% מסך שעות חייהם. 30% נוספים מועברים בשינה ובשאר מטלות שהיינו מעדיפים לוותר עליהן - להכניס כלים למדיח, לעשות קיץ-חורף בארון, להקפיץ את הילדים חוגים ועוד. למעשה, האדם המודרני יעביר את רוב שעות הערות שלו במקום שלא ממש איכפת לו ממנו.
את ההשלכות אנחנו רואים בכל מקום. חרדה ודיכאון, שחלק מהסובלים מהם אף הנתמכים בכדורי מרשם, נמצאים בעלייה מתמדת כבר שנים. תסכול וכעס נצבר שמתפרץ במרחב הציבורי, המשפחתי, הקהילתי. הרי מה קורה לאדם שהולך יום אחר יום, שנה אחר שנה למקום שהוא לא ממש אוהב? זה מעייף, זה מתסכל וזו המציאות של הרבה מאוד אנשים בעולם.
בספרו של מיכאל אנדה 'מומו' מסופר על ילדה בשם מומו שמגיעה לעיירה קטנה. מאוד כיף לה שם, היא משחקת עם תושבי העיירה, מתחברת עם האנשים, ונוצרת תחושה של מקום שמתחשק להגיע אליו לביקור. לאט לאט מתחילים להגיע לעיירה 'האדונים האפורים', אנשים מסתוריים שמשכנעים את תושבי העיירה להפקיד את הזמן שלהם ב'בנק הזמן', כך הם יוכלו לצבור אותו ולהשתמש בו בבוא היום.
ככל שעובר הזמן בסיפור, תושבי העיירה כבים והופכים עסוקים וממורמרים. הספר המקומי שהיה רגיל לדבר עם כולם ולצחוק, נהיה עמוס ולחוץ רק להכניס כמה שיותר תספורות, וכך גם יתר התושבים. מומו מבינה שנפל סוג של כישוף על התושבים ומחליטה לפתור את התעלומה ולשחרר את האנשים מאחיזתם של 'האדונים האפורים'. לא נהרוס את הסוף למי שרוצה לקרוא (מומלץ). אבל אפשר ללמוד מהסיפור משהו מעניין - האדונים האפורים מביאים את התפיסה הרווחת בעולם המתועש – זמן שוו כסף, ועבודה זה לא בשביל הכיף.
אז מה עושים?
מה אפשר לעשות עם המצב הזה? הנה כמה אפשרויות:
- להשלים עם מה שיש
לכאורה זו האפשרות הכי קלה. אבל היא מצריכה יכולת הכלה גבוהה, שלא תמיד מתאימה לכולם. ההמלצה היא למצוא נקודות אור ביומיום, להתמקד בהן ולא לתת לדברים הפחות טובים למשוך את תשומת הלב יותר מדיי - ולקוות שאוטוטו הדברים ישתפרו. אפשר לתת יותר מקום לאנשים ולחברים מהעבודה ולדברים שכן עושים לנו טוב, ולנסות להשלים עם מה שפחות בשליטתנו. או כמו הציטוט הידוע של פעיל זכויות האדם רינהולד ניבור: "תן לי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, את האומץ לשנות את אשר ביכולתי, ואת התבונה להבחין בין השניים". - ליזום שיחה עם הבוס
דיברנו על האומץ לשנות? שיחה עם הבוס היא הצעד הראשון. לפני שיחה כזאת מומלץ לערוך מיפוי של הכישורים והיכולות שלכם שלא באים לידי ביטוי בתפקיד הנוכחי, וכן של רעיונות מקוריים איך אפשר לשלב אותם כדי לתת איזה טוויסט למה שאתם עושים היום.
עוד כיוון שיכול לעבוד הוא לנסות למצוא עולמות תוכן שמעניינים אתכם ביומיום, למצוא חיבור יצירתי ביניהם לתפקיד שלכם ולהסביר לבוס שהוא רק ירוויח מחיבור כזה. בדרך כלל מנהלים אוהבים עובדים מעורבים ואקטיביים, שיכולים להשפיע על מקום העבודה ולהיות חלק. - שינוי קריירה
אף פעם לא מאוחר מדיי להתחיל כיוון חדש. היום יש לאנשים קריירה שניה, שלישית ורביעית – השאלה היא האם יש לכם את הדרייב למהלך כזה. כמו בהרבה דברים אחרים בחיים, ברוב הפעמים מומלץ לבדוק את המים לפני שקופצים ראש לבריכה. כלומר, אפשר לחפש מישהו שעובד בתחום שמעניין אתכם, להתייעץ ואפילו לבקש להצטרף אליו ל"יום בחייו".
חשוב לזכור שמדובר בתהליך שעשוי להיות ארוך ולכן כדאי להיות סבלניים. מומלץ לברר אם יש הכשרה מיוחדת לתחום החדש, לימודים שכלולים במהלך ומה ממוצע ההשתכרות בשוק. מידע מידע מידע – יהיה לעזרתכם בשלב זה. - נוודות דיגיטלית
קונספט הנוודות הדיגיטלית צובר פופולריות בעולם בשנים האחרונות, ומשבר הקורונה בכלל העצים את העובדה שכמעט כולנו יכולים להמשיך לעשות את אותה עבודה – אבל לא בהכרח מאותו המקום. הרעיון פשוט: אנשים שמסתובבים להם בעולם, צוחקים נהנים, שותים למברוסקו בשתיים בצהריים וכל שבוע בלוקיישן אחר. ובכן, אצל 5% מהנוודים זה נראה בערך ככה. אצל היתר לוקח המון זמן לפתח הכנסה יציבה שבאמת מספיקה כדי לפרנס את הטיולים והחוויות מסביב לעולם, מה גם שלרוב האנשים שנמצאים על החוף בתיאלנד אין ממש חשק לפתוח לפטופ ולתפעל את החנות המקוונת שלהם לשמן זרעי ענבים מאיטליה. ככה שאם אתם שוקלים ללכת על הכיוון הזה, קחו בחשבון שתידרש מכם הרבה מאוד משמעת עצמית. אין ספק שזאת פנטזיה שכולנו היינו חולמים להגשים. לחלק מהאנשים זה עובד אפילו רק כפתרון זמני - עד שיבינו מה הם רוצים לעשות כש"יהיו גדולים".
דוגמה לנווד דיגיטלי הוא נוסריי יאסין, או בשמו המסחרי NAS DAILY – בלוגר ערבי-ישראלי שהחליט לפני כמה שנים שהוא יטייל בעולם, ויעלה כל יום וידאו של דקה אחת על סיפורים מעניינים שהוא פוגש. הוא מספר שאחרי 270 יום ו-270 סרטונים, משהו התחיל לתפוס ולאט לאט הוא גיבש קהל נאמן, עד כדי מעל מיליארד צפיות בתכנים שלו והשפעה רחבה עם מגוון נושאים בוערים בעולם - ביניהם התייבשות ים המלח. - לפתח מיזם משלכם
יזמות זו דרך מאוד מעניינת לשלב בין מה שאוהבים, למה שטובים בו – ולהרוויח מזה כסף. יזמות עסקית, יזמות חברתית, יזמות אימפקט, יזמות מכל סוג מגלמת את אחת היכולות הכי גדולות שיש לבני אדם - לדמיין ולהפוך למציאות – אפשר לשפר, לייעל ולעשות את העולם מקום קצת יותר טוב.
ביזמות אתם בונים לעצמכם את סדר היום, אתם מגדירים סדרי עדיפויות. אתם מחליטים מה לעשות. אתם הבוס של עצמכם. יש הרבה אנשים שהאוטונומיה והשליטה שלהם על זמנם חשובה להם. "יזמות לתפיסתי הינה אחד המושגים הדורשים ריענון ועדכון. יזם זה לא רק ההוא שבונה מגדל בעיר או ההוא שהביא את פאוור ריינג’רס לארץ. גם. ברור. אבל לא רק. יזמות זו היכולת לדמיין, לתכנן ולהוציא לפועל כל סוג של רעיון", מסביר אייל מכבי, מנכ"ל Worklab, "גם דודה שלכם שמפיקה ארוחת חג בראש השנה פועלת על בסיס אלמנטים של יזמות. עלה לה בראש חזון מסוים, היא דמיינה אותו, תכננה על מחברת וחילקה משימות וביצעה. מה שקורה אצל הרבה שברגע שנכנסים נושאי ‘ביזנס’ וכסף – הם מתכווצים, וחבל. יזמות כמקור פרנסה ועשייה זה אחד הדברים הכי מספקים ומתגמלים שיש. זו דרך נפלאה להתחבר לכוחות המיוחדים שלנו, לתחום שאנחנו אוהבים ולהתחיל לנוע בו, להכיר, להתמנגל, להיות חלק. ב-Worklab אנחנו עוזרים לאנשים ללא רקע או ניסיון וגם ללא רעיון, לפתח רעיון שמחובר לתשוקה ולכישורים שלהם ואח"כ ללוות אותם כל הדרך עד יציאה לעולם והשקה"
רוח הזמן, מעבר לזה שהיא חושפת מחלות חברתיות מסוגים רבים (וכמה טוב שכך), מביאה גם שלל הזדמנויות חדשות. הקורונה שהתפרצה פתאום לעולמנו מאותתת לנו כיחידים וכחברה: קחו פאוזה רגע, הרימו את הראש ממה שאתם עושים. הסתכלו לאן אתם רוצים לנווט את המקום הזה שנקרא "עבודה" - הכל אפשרי, כל מה שנשאר הוא לתכנן את המסלול המתאים לכם.