בשנת 2005, ג'ים ברייט ורוברט פרייור, חוקרים אוסטרליים, הגו גישה חדשה לייעוץ קריירה בשם "תורת הכאוס של קריירות", שמדגישה את החשיבות של היערכות והתמודדות עם שינויים ואקראיות במסלולי הקריירה של ימינו. זאת, לעומת הקריירות הצפויות יחסית מן העבר, שאופיינו לרוב במקצוע ומקום עבודה אחד לכל החיים.
התופעה המוכרת ביותר מתורת הכאוס, במקור תיאוריה מתחום המתמטיקה והפיזיקה, היא "אפקט הפרפר". סרטים פופולאריים כמו "אפקט הפרפר" ו"דלתות מסתובבות", הביאו תופעה זו לתודעה הכללית. הגרסה הקולנועית מדגימה כיצד אירועים טריוויאליים לכאורה עשויים לשנות את מסלולי החיים של הדמויות מקצה לקצה. שם התופעה מגיע מהדוגמה הקלאסית של פרפר שמנופף בכנף בצד אחד של העולם וגורם בסופו של דבר לטורנדו בצד השני של העולם. בדוגמתנו האקטואלית - נגיף שמקורו בשוק במחוז חוביי שבסין מביא למיליון מובטלים בישראל. אז מה אפשר לעשות? התשובה מתחלקת ל"יום שלפני" ול"יום שאחרי".
היום שלפני: להתכונן לבלתי צפוי
בהתייחס ליום שלפני, אנו בדרך כלל לא ערוכים להתמודד עם אירועים בלתי מתוכננים, משום שבעת קבלת החלטות אנו נוטים להתמקד בנתונים הנראים לעין ומה שנתפס בשליטתנו, ולא לקחת בחשבון אירועים בלתי צפויים. אדם שמתכנן קריירה לפי שכלול המאפיינים האישיים שלו לצד האופציות הקיימות בסביבתו - לכאורה הכלים המומלצים לבחירת מקצוע - "חשוף" לשלל שינויים במצב הבריאותי, המשפחתי, הכלכלי, החברתי, הבטחוני וכו'. הוא עלול למצוא את עצמו אובד עצות מול הפיכת בחירתו ללא רלוונטית עבורו או עבור שוק העבודה סביבו.
למרות הקושי, ככל שנקבל את העובדה שאירועים בלתי צפויים עלולים לקרות וניערך בהתאם, נגיע מוכנים יותר. איך עושים זאת? בכל פעם שאנו מקבלים החלטה בתחום התעסוקה, אנו מדמיינים בנוסף תסריטים שונים בהם צץ משהו שמשבש או משנה את התכנית, ומכינים תוכניות מגירה. שואלים את עצמנו לדוגמה: מה אעשה אם הקורס אליו נרשמתי ליד הבית לא ייפתח? תשובות שונות, כגון "אסע ללמוד במוסד מרוחק יותר" או "אבחר תחום לימודים אחר במכללה הקרובה לביתי" מובילות להיערכות אחרת. היערכות זו יוצרת לא רק תכניות ב', ג' וד' עליהן נוכל להישען, אלא גם מפחיתה חרדה לגבי הלא נודע, ומפתחת גמישות מחשבתית, שתעמוד לצדנו ביום שאחרי.
בעידן הקורונה צפויה לנו עוד דרך רצופת אירועים בלתי צפויים, וגם בתקווה שמרבית העובדים יחזרו למקומות העבודה הקודמים, כולנו נחווה שינויים במתכונת ובדרישות. ולכן, במידה מסוימת אנחנו עדיין ביום שלפני, ולכן ניתן להיערך וחשוב לעשות זאת.
היום שאחרי: איך התמודדנו בעבר?
במקביל, חשוב לשפר את יכולת ההתמודדות שלנו ביום שאחרי התרחשות האירוע. בהקשר זה, מועיל להתבונן על הדרך שבה התמודדנו עם אירועים בעלי קווי דמיון בעבר. אם נביט אחורה על חיינו התעסוקתיים (ובכלל) נגלה הרבה צמתים שבהם אירוע בלתי מתוכנן שיחק תפקיד משמעותי, ואף היווה הזדמנות עבורנו; למשל- אי קבלה ללימודים בחוג שרצינו, עבודה זמנית, מפגש אקראי, תאונות או שינויים במצב בריאותי או משפחתי. כדאי לשאול את עצמנו כיצד הגבנו לאירועים מסוג זה בעבר - אם חווינו קושי, מה עזר להתגבר? אם לקחנו סיכון, האם השתלם? האם נוצרה בדיעבד הזדמנות לצמיחה? האם ניצלנו אותה ומה היה קורה לו היינו פועלים אחרת? מה אפשר ללמוד על עצמנו וכיצד התובנות עשויות לקדם אותנו כיום?
עבור מי שאיבד את פרנסתו, קשה לראות מלכתחילה במשבר הקורונה הזדמנות. כאובדן לכל דבר ועניין, הוא גורר לעיתים תגובות אבל. אך התמודדויות העבר שלנו עם אירועים בלתי צפויים הופכות אותנו לבעלי משאבים פנימיים להתגברות עליהם. לאנשים מסוימים זו עשויה להיות הזדמנות לחשב מסלול מחדש, לצאת מעבודה לא מתגמלת או שוחקת, או מעיסוק שכבר לא הולם אותם. ובכל מקרה, התמודדות מיטיבה ביום שאחרי דורשת מאתנו לגלות פתיחות ואף תעוזה. כמו גמישות, הדרך לפתח תכונות אלו נמצאת בצעדים קטנים ובתרגול ביום יום. לדוגמה, לנצל תקופה זו ללמוד משהו חדש שמסקרן אותנו, או להתנסות בטכנולוגיה לא מוכרת, ואם מגיעה הצעה לא צפויה או נוצרת הזדמנות בלתי שגרתית, להעז לנסות במקום לשלול על הסף.
חשוב לזכור שבאפקט הפרפר גלום אומנם הפוטנציאל להרס, אך באותה מידה גם לצמיחה ותקווה, שכן גם שינוי קטן ביותר שאנו מחוללים כיום עשוי לשפר את חיינו לאין שיעור.