בשבוע הבא (יום ג', 6.6) יתקיים במועצה האזורית גולן ״כנס ישראל לצעירים 2017״, בהובלת המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל והוא יהווה את אירוע השיא של הצעירים בישראל שאלפים מהם יגיעו מכל רחבי הארץ כדי לקחת בו חלק. מטרת האירוע היא העברת המסר כי לאוכלוסייה הצעירה בישראל יש מקום מרכזי ומשפיע בקביעת סדר היום הלאומי והחברתי.
לכבוד האירוע שוחחנו עם שלושה ישראלים צעירים שעבורם הכנס הוא רק שיא של פעילות חברתית ענפה בה הם עוסקים 365 ימים בשנה. מדובר בצעירים משכילים, מלאי אמביציה וערכים שהחליטו להקים את ביתם - כולם בעלי משפחות - מתוך אמונה מלאה כי הסוד לחיים מלאי עניין ותכלית לא נמצא רק בגוש דן.
טל צרפתי, 36, קדמת צבי, נשואה + 3
טל היא מנהלת מרכז הצעירים במועצה האזורית גולן.
"הטיפול וההתייחסות לצעירים במועצה האזורית גולן החלו עוד לפני שנים רבות באמצעות מדור צעירים באגף קהילה אליו התקבלתי בשנת 2015 כרזת מדור. כרכזת חדשה אשר הגיעה מבחוץ, ראיתי את הפוטנציאל הגלום בתחום, ובהפיכתו לנושא משמעותי במרחב. מרכז צעירים עושה היום את צעדיו הראשונים ואני למדה שיש לעשות חשיבה מעמיקה על המהות, הרציונאל ותכנית העבודה של המרכז מועצות אזוריות שונות ממועצות מקומיות וערים בכך שהן חולשות על שטחים עצומים, דבר שמאתגר את צעירי הגולן. לכן הגענו להבנה שבמקביל לעבודה במרכז הצעירים, יש לעבוד עם קהילות הגולן, ולהקים וועדות צעירים בישובים אשר יפעלו למען הצעיר מתוך היישוב עצמו. שמחתי לגלות שבאגף קהילה בו קיימות מחלקות מפותחות של וותיקים, פיתוח קהילתי וקליטה, יש מקום גם לצעירים להשלמת התמונה כולה, תוך קיום שיתוף פעולה פורה ומפרה. ממש בימים אלו הרעיון קורם עור וגידים והופך למרכז צעירים רשמי."
איך התחיל השינוי?
"בהתחלה למדתי את השטח, הצטרפתי לפורום מנהלי מרכזי צעירים במרכז המועצות האזוריות, בניצוחה של מירב בן שימול, בו אני מקבלת עד היום כלים להקמת מרכז צעירים וניהולו. המפגשים עם מנהלים נוספים מרחבי הארץ, מהווים קרקע תומכת ומפרה, פעם בחודש אני מגיעה מהגולן לתל אביב ונפגשת עם החברים לפורום, מה שיוצר חברויות טובות ורעיונות מצויינים".
יש פעילות שאת גאה בה במיוחד?
״לפני שנה יצאתי בקול קורא לכל ישובי הגולן שמציע להם לקבל תמיכה מהמועצה כאשר בתמורה הם יארגנו פעילויות בתחום הצעירים. הצטרפתי למלגת מפעל הפיס שמועדדת מעורבות חברתית - סטודנטים בני הגולן מקבלים עשרת אלפים ש״ח על מאה שעות התנדבות. השנה היו לנו 20 סטודנטים ובשנה הבאה כבר יהיו לנו 90 סטודנטים בעקבות ההצלחה. חשוב לי לומר שמילת המפתח כאן זה שיתוף פעולה, למשל שיתוף הפעולה שהתחלנו עם מכללת אוהלו בקצרין שמהווה כאן כח משמעותי״.
המעורבות בקהילה תמיד הייתה חלק מההוויה שלך?
״תמיד הייתי אדם מעורב בקהילה. מבחינתי, האתגר שהוא לבנות את מרכז הצעירים שלנו מאפס זה משהו שמאוד עניין אותי ולראות את התוצאות זה פשוט סיפוק מטורף. אני הבאתי את בעלי לגולן מכפר סבא ואנחנו גרים בקדמת צבי כמעט שנתיים, זה מקום אינטימי עם קהילה קטנה בה כמעט כולם מעורבים חברתית כך שאני בחברה טובה״.
עדיאל אלגי, 41, דימונה, נשוי + 3
עדיאל הוא מנהל מרכז הצעירים בדימונה. ״אנחנו רוצים ליצור מצב שיותר צעירים בוחרים בדימונה כאלטרנטיבה ראויה לבנות את ביתם". הוא מספר. "במרכז הצעירים שאני מנהל אנחנו נותנים מענה לאוכלסיה שנעה בין הגילים 18 עד 40 בנושאים כמו השכלה גבוהה, הכשרות מקצועיות, תעסוקה, מעורבות חברתית בקהילה וגם תרבות פנאי וצמיחה דמוגרפית. למשל בדימונה כאשר מגיעה משפחה חדשה לעיר יש מי שמלווה אותה החל משלב הקליטה במערכת החינוך ועד לסדנאות מעולם המשכנתא וניהול נכון של משק הבית״.
נשמע להיט אז למה אתה חושב שכל כך הרבה צעירים נוהרים למרכז?
"תראה מדינת ישראל מתחילה במטולה ונגמרת באילת, משהו כמו 540 ק״מ. אם תיקח את מפת המדינה ותחלק אותה לשתיים ייצא לך שמרכז המדינה מבחינה גאוגרפית הוא בערך צומת בית קמה, שזה משהו כמו 40 ק״מ מדימונה. נכון, מרכז הארץ מבחינה כלכלית ויצירתית הוא תל אביב גם אם אתה מסתכל בצורה הזאת אז דימונה נמצאת במרחק של שעה ורבע מתל אביב.
"כשהייתי שליח של הסוכנות היהודית בארצות הברית חייתי בעיר קטנה בצפון מערב פלורידה והחברים הטובים ביותר שלי היו עושים את המרחק הזה בכל בוקר כשנסעו לעבודה בעיר הגדולה. כששאלתי אותם למה הם פשוט לא עוברים לשם הם הסבירו שהעיר הקטנה יכולה לתת איכות חיים שלא תקבל בעיר הגדולה, אם זה מבחינת מערכת החינוך, איכות הסביבה ואפילו איכות אוויר".
וזה מה שאתה רואה בדימונה?
״צעירים בעיר דימונה נמצאים בפוזיציה - וזה אולי הכוח הגדול ביותר שיש לנו - לייצר מצב שבו יש לך שליטה ויכולת השפעה אמתית על העולם שלך. כשלצעיר בדימונה מפריע משהו הוא יכול לעשות משהו בנידון. לפני עשר שנים התרעמנו על התחבורה הציבורית, לסטודנט בדימונה היה נורא מורכב להגיע לבן גוריון. הלכנו, עשינו מחאה והיום בדימונה כל קווי התחבורה מופעלים יחד עם הצעירים. יש לנו גם קו ייעודי למכללות ולאוניברסיטאות בסביבה, שינינו סדרי עולם. זה הרבה יותר קל לעשות ולהוביל שינויים כאלה מאשר במקומות אחרים, זה כוח מבחינתי״.
יש מחשבות על מעבר לעיר הגדולה?
״אני גר בדימונה בבית של 172 מטר עם חצר צמודה ורכב משלי. קניתי את הבית הזה לפני חמש שנים במחיר שאני מבטיח לך שלא תוכל למצוא בגוש דן. אני לא מסוגל לחיות בעיר הגדולה, העיר הגדולה הורגת אותי. לעמוד כל בוקר 45 דקות בפקקים במרחק של 10 קילומטר ממקום העבודה שלך - בעיני זה פשע. במקום העבודה הנוכחי שלי אני יכול לקבל טלפון מהמורה של הבן שלי ולהגיע לבית הספר תוך 7 דקות. כמה אנשים אתה מכיר שיכולים לומר את זה?״.
ליאורה אדרי, מגדל העמק, נשואה + 2
ליאורה היא מנהלת מרכז הצעירים במגדל העמק, אבל היא לא ילידת המקום במקור. "הגעתי לכאן לפני הרבה שנים כמורה חיילת והתאהבתי פעמיים - פעם אחת בעיר ופעם שניה בבן העיר. נשארתי לגור כאן, קבעתי כאן את ביתי ונולדו לי ילדים. כיום אני עובדת כמנהלת מרכז הון אנושי צעירים בעיר במטרה ללוות, לעודד ולעורר אצל הצעירים שלנו להמשיך לגור ולפעול בעיר בה נולדו".
את מרגישה שהצעירים בעיר צריכים את ההכוונה הזאת?
"בדרך כלל בתקופת הצבא אתה קצת מתנתק מהעיר שלך, אתה חוזר הביתה לחופשות ולראות את החברים אבל להתנתק מההוויה העירונית. במרכז אנחנו מנסים לכוון אותם להשתלב בהשכלה הגבוהה בסביבה וכך הם יחזרו לעיר ויגלו אותה על חוזקותיה והאתגרים שלה. אני חושבת שצעירים שעוברים למרכז הארץ מבלי לנסות להישאר בערים שלהם - מפספסים. בכלל צעירים שלא מנסים מפספסים. גם כאלה שלא עושים טיול גדול אחרי הצבא מפספסים משהו. אנחנו מדברים על החוויות שאתה צובר".
ומה מרוויחים אותם צעירים שנשארים לגור במגדל העמק?
"אני חושבת שצעירים שעושים ויוזמים מרוויחים את עצמם, מרוויחים את האני מאמין שלהם והמחיר הזה של אולי לגור בפריפריה - שזה אולי מחיר, אני לא בטוחה - אני מרגישה שזאת בחירה מחזקת, אני מרגישה שאני ציונית ואני עושה את המעשה הציוני העכשווי. אבל צעירים שמגלים את עצמם ומקבלים את יכולתם להניע, לשנות ולהשפיע, לא מרגישים מפוספסים - להפך. הצעירים האלה מרגישים חזקים ומלאי עצמה, יש כאן רשות וראש ראשות שדואג שהצעירים ירגישו משמעותיים. הוא שם את הצעירים במרכז".