אלון הוא עובד חרוץ ומוכשר שעובד מספר שנים בחברת הייטק. בפרוץ מגפת הקורונה, החברה החליטה להוציא את כלל עובדיה לעבודה מלאה מהבית ומזה כמעט שנתיים החברה מתנהלת בשלט רחוק. לאחרונה, החברה הודיעה על חזרה לעבודה מהמשרד. בעקבות ההודעה החל גל של התמודדויות חדשות בקרב העובדים, ובניהם: חרדות, דיכאון, תחושת תסכול מהמערכת וירידה משמעותית במוטיבציה לעבוד. אז למה זה קורה?
עם החזרה של ארגונים לעבודה מהמשרד, העובדים - שעד כה נהנו מהיתרונות שבעבודה מהבית - מתקשים לחזור להרגלים הקודמים; בזבוז זמן על התארגנות ונסיעה לעבודה, אשר גוזלים שעות רבות מזמנם החופשי.
עובדים רבים מדווחים כי בעבודה מהבית הם מרגישים פרודוקטיביים, שמחים ומרוצים יותר מאשר בעבודה מהמשרד. נתונים אלה נתמכים במחקרים ובסקרים שנערכו בקרב עובדים בארגונים עם פרוץ מגפת הקורונה. מחקר מעניין שנערך על ידי פרופ' איתן ברנשטיין וחוקרים נוספים, ופורסם ב-Harvard business review, בחן את ההשפעות של עבודה מהבית על עובדים ועל מנהלים בעקבות מגפת הקורונה. המחקר מצא כי למרות החשש של מעסיקים רבים, רמת הפרודוקטיביות והביצועים של העובדים לא פחתה בעקבות המעבר לעבודה מהבית. כמו כן, נמצא כי תחושות שליליות, לחץ וקונפליקטים הקשורים למשימות הצטמצמו בכ-10%, ותחושת המסוגלות ויכולת הריכוז בעבודה עלו.
בראיית העובדים, העולם השתנה ואפשר לחיות אחרת
אם נחזור אל אלון, במהלך השנתיים בהן עבד מהבית, הוא סיגל לעצמו הרגל חדש - לקום מוקדם בבוקר, לעבוד בחריצות ולסיים את מטלותיו מוקדם יותר. כך התאפשר לו לפנות זמן למשפחה ולחברים ולהשקיע בדברים שהוא אוהב לעשות. הוא גילה שמהבית הוא מצליח לשלב את העבודה עם פעילויות נוספות, מבלי לפגוע בתפוקה שסיפק כשעבד מהמשרד.
לאחר קבלת הודעת החברה על חזרה לעבודה מהמשרד, אלון מצא עצמו מתמודד עם מציאות אחרת: 9 שעות עבודה ביום, עמידה בפקקים, חזרה מאוחרת הביתה וירידה משמעותית בזמן הפנוי שנותר בידיו. העבודה הפרודוקטיבית והיעילה שאליה הורגל גם היא לא יכולה להתקיים יותר, שכן החריצות והזריזות מייצרות "שעות מתות", בהן אין לו תעסוקה. מבחינת מעסיקיו הוא נדרש לצאת מהעבודה לכל המוקדם ב-18:00, גם אם סיים את מטלותיו כבר ב-15:00. אם לא די בכך, העבודה בחלל פתוח (open space) אינה מאפשרת שימוש אישי בטלפון או במחשב, בשל חוסר הפרטיות המאפיין מודל ישיבה זה, ולכן אלון מבלה מספר שעות ביום ב"העמדת פני עובד". אלון ניסה ליזום שיחה עם מנהליו, אולם נמסר לו שהחברה לא תאפשר עבודה מלאה מהבית, וכן לא מוכנים שעובדים יצאו מהמשרד לפני השעה 18:00.
המצב הנוכחי בחווייתו של אלון גרם לו לתחושות של תסכול, דיכאון וחרדות. אלון הגיע לטיפול פסיכולוגי לאחר שחווה בכל יום לפני ההגעה למשרד תסמיני חרדה כגון דופק מוגבר, כאבי בטן ולחץ רב. הוא חש תסכול וייאוש ואף חשב לחפש מקום עבודה חדש שיאפשר עבודה מהבית.
בראיית העובדים, העולם השתנה ואפשר לחיות אחרת. כיום ניתן לעבוד בצורה אפקטיבית יותר ולאפשר Work Life Balance בריא ומאוזן יותר. העובדים רואים את תפיסת המנהלים כמיושנת ומקובעת - כזו שמדגישה בעיקר את חוסר האמון מצד המערכת ולא חותרת לקדמה, לפתיחות ולרצון בטובת העובדים.
העובדים מרגישים שהם צריכים להתחבא ולזייף, להיות שעות מול המחשב, לקחת יותר הפסקות ובעיקר לעבוד לאט יותר. בינם לבין עצמם הם מפתחים אנטי למערכת שמאלצת אותם לחיות כך בגלל חוקים והרגלים מיושנים.
בואו נדבר על הפיל בחדר
בעידן הפוסט קורונה, עובדים רבים מדווחים על ירידה משמעותית במוטיבציה ובמחויבות לארגון ומאמינים כי לא יוכלו להחזיק במקום העבודה לאורך זמן. תסכול וייאוש הן רק חלק מהתחושות איתן הם מגיעים בכל יום לעבודה. היום, מקומות עבודה שמאפשרים עבודה מלאה מהבית נתפסים כמקומות עבודה אטרקטיביים יותר, ועובדים רבים שוקלים את האפשרות לחפש עבודה כזו ורואים בה יתרון משמעותי.
נשאלת השאלה: האם החלטת המעסיקים לחזרה לעבודה מהמשרד מבוססת על צורך ממשי? האם תפקוד העובדים ירד בעקבות העבודה מהבית? האם העובדים מרוצים מהחזרה לעבודה במשרד? והאם מבלי ששמים לב העובדים מגיעים לעבודה כשהם מתמודדים עם תחושות קשות אשר לאורך זמן רק מרחיקות אותם מהמשך עבודה בארגון?
מעסיקים שמתעקשים להחזיר את העובדים לעבודה מהמשרד, צריכים לצאת מנקודת הנחה שיהיו עובדים שלא יסתגלו למצב החדש ולא יהיו מרוצים מהחזרה למשרד. יתכן שכדאי לאותם המעסיקים לברר זאת באמצעות עריכת סקר אנונימי.
מעסיקים בעידן הפוסט קורונה צריכים לגלות גמישות מחשבתית ולהבין שהעידן השתנה, התפוקה לא נמדדת בזמן שעובד נמצא במשרד ויש ליישם כלים אחרים למדידת תרומתו של העובד לארגון.
כמו כן, מעסיקים צריכים להבין שיש מחסור גדול בעובדים בתחומים רבים, וירידת מוטיבציה בקרב העובדים עשויה להוביל אותם לחיפוש אחר מקום עבודה אחר שיענה על צרכיהם.
כמובן שלעיתים לארגונים יש שיקולים עסקיים ואחרים לחזרה לעבודה מהמשרד במתכונת מלאה או חלקית. אם ארגון מחליט על חזרה לעבודה מהמשרד, טוב יעשה אם יקדיש תשומת לב לתכנון עבודה משותף עם העובד, ישריין שעות מסוימות ביום לפעילויות חברתיות וישקיע ברווחתם של העובדים ובשיפור שביעות רצונם מהארגון, מחברי הצוות, מהאווירה במשרד, ובעיקר – שקיפות מול העובדים על מנת שיוכלו להבין את הרציונל שלפיו הם מגיעים למשרד. כאשר עובד לא רואה סיבה להגיע ובטוח שיכל לעשות את אותן מטלות מהבית, הוא חש תסכול מהמערכת והסיכויים שיישאר בארגון לאורך זמן נמוכים יותר.
אני ממליצה למעסיקים להקדיש זמן לחשיבה האם בהכרח ימי העבודה מהמשרד צריכים להיות בגדר חובה עבור העובדים, או שאולי ניתן להשאיר זאת כבחירה לעובד.
כתבה זו לא באה לסתור את המציאות רבת הפנים שבעידן הפוסט קורונה, ואת האתגרים איתם מתמודדים מעסיקים רבים המתקשים לגייס ולשמר עובדים, מטרת הכתבה היא להציג את האתגרים איתם מתמודדים העובדים ולשפוך מעט אור על מצבם הרגשי של העובדים עם החזרה לעבודה בתקופה זו.