סביר להניח שכבר יצא לכם לשמוע על קבוצת "צרות בהייטק", שהפכה לשם דבר בקהילת ההיי-טקסיטים, שחולקים אחד עם השני תלונות שאופייניות לאופי העבודה. לפעמים מדובר בפוסטים על "צרות של עשירים", (כמו למשל ששכחו להטעין את השלט של הפלייסטיישן בחדר הישיבות או שנגמרה הבירה במטבחון הקרוב וצריך ללכת עד הצד השני של הקומה), ולעיתים מדובר בדיונים עמוקים שרק חברי הקהילה יכולים להזדהות איתם.
לאחרונה רץ ברשת פוסט שפורסם בעמוד והפך לויראלי במיוחד, על אירוע חברה שבו הוגשו קוקטיילים שקושטו עם הרדוף הנחלים (צמח רעיל), מה שהוביל לביקור המוני של כל העובדים בחדר מיון. בעקבות הפוסט ביקשנו לשוחח עם מנהלי הקבוצה ארבל זינגר וערן יעקובוביץ' - זינגר, נשוי לארינה, תל אביבי ועובד כמנהל אסטרטגיית מוצר בקבוצת האבטחה של מייקרוסופט. יעקובוביץ', נשוי לדותן, ירושלמי, מנהל צוות פרפורמנס מרקטינג בלייטריקס. שניהם בני 32, נולדו וגדלו בצפת ומעידים על עצמם כי הם החברים הכי טובים מהרגע בו נפגשו ("כיתה א'1 כבוד").
הכל למעשה התחיל לפני כשנתיים, כשהשניים ניהלו ביניהם שיחה שגרתית על התנאים בעבודה. שניהם הגיעו למסקנה שהם מאוד מרוצים ממקום התעסוקה שלהם, אבל מהר מאוד הם גלשו מהשוואות של דמי ניהול בקרן השתלמות, מספר ימי חופש ומתנות לחג לשאלות כמו – איזו גלידה יש במקפיא? כמה בירות יש ב-Happy Hour ואיך זה יכול להיות שלערן אין מסחטת מיצים קשים במשרד? משם זה רק המשיך והידרדר (תגידו תודה, חסכנו מכם את ההמשך) אבל ככה נולד עמוד הפייסבוק "צרות בהייטק".
אז בשביל מה בעצם נועד העמוד הזה?
"בצעד מתבקש, כהמשך לסיפור על השיחה המקרית שלנו הקמנו את העמוד. היום העמוד, שקיים מאוקטובר 2015, עומד על 53,000 עוקבים. בנוסף אליו פתחנו גם קבוצת פייסבוק עם 42,000 חברים שנותנת מקום לשתף אחד את השני בהתלבטויות, לשאול שאלות על דברים שמעניינים אנשים מהתחום, להתווכח ולהעלות שאלות לדיון, כאלו שרלוונטיות לחברים בקבוצה בתור הייטקיסטים. אנחנו אוהבים לספר שבקהילה שלנו יש קצת יותר מ-40% נשים (זה אחוז יותר גבוה מאשר בתעשייה!) והפוסטים והדיונים מגיעים לעשרות אלפי אנשים ומביאים מאות תגובות וריאקשנס (לייקים וכו') כל יום".
אפרופו צרות, למה באמת בחרתם לעמוד דווקא את השם הנוכחי שלו?
"כי 'הייטקיסטים עילאיים ומתנשאים' היה מובן מאליו ו- 'הייטקיסטים מצייצים' נשמע גרוע".
מה מיוחד כל כך בעולם ההייטק שמצריך עמוד משלו? מה יבינו רק היי-טקיסטים שאנשים מבחוץ לא יבינו?
"תחום ההיי-טק, ובפרט זה הישראלי, הוא לא רק שם למגזר תעסוקתי מסוים. יש בו הרבה מעבר למשכורות גבוהות, ליסינג ומקרר גלידות כמו שזה נראה מבחוץ. להיות היי-טקיסט זה אומר לעבוד קשה מאוד, לפעמים סביב השעון (ומסביב לעולם), לעבוד תחת לחץ ודד-ליין צפוף. אתה צריך להיות חלק מתעשייה שהיא דינמית מאוד, גם בהקשרים של תפקידים מסוימים וגם בהקשרים של פיטורים ותחלופת עבודות, להתמודד עם בעיות ייחודיות כמו ישיבה ממושכת מול מסך, עבודה באופן ספייס, וכן, גם 'צרות' אחרות שנתפסות כפינוק לאנשים מבחוץ כמו בחירת מועדון תעופה, רכב ליסינג מומלץ, מיסוי מניות וכדומה".
מה יש בעמוד שלכם שגרם לו להצליח כל כך?
"תעשיית ההיי-טק היא תעשייה ענקית; יש לה המון דברים ייחודיים לה והרבה מההיי-טקיסטים נתקלים בבעיות משותפות שאין לאנשים מחוץ לתחום. העמוד כנראה הצליח בגלל שאנשים הזדהו עם מה שפורסם שם. אנשים אומרים לעצמם 'וואו, זה בדיוק כמו אצלנו!', ואנשים אוהבים לראות ולהרגיש שהם חלק מקהילה שמתמודדת עם אותן הבעיות".
ספרו לי על מקרה אחד שאתם הכי גאים בו
"אחד הדברים שאנחנו הכי גאים בו הוא דיון שהיה בקבוצה על האתגרים של גידול כלב בזמן עבודה במשרה מלאה בהייטק. השואל התעניין בפתרונות שאנשים בקהילה מצאו לעצמם עבור כל השעות שהכלב נמצא לבד בבית (כאלה שלא עובדים בחברה שהיא 'דוג פרינדלי'). לאחר דיון ארוך ומרתק קיבלנו עדכון משמח: הכותב אימץ כלב בזכות התמיכה בקבוצה. זה אחד הדברים שעשה לנו הכי הרבה נחת".
יצא לכם להיתקל גם במקרים מצחיקים או מוזרים?
"אחד מהשרשורים המצחיקים (והמטרידים) שהיו לנו בקבוצה היה שרשור מראיונות עבודה. מעבר לנושאים המאוד חשובים שעלו שם (כמו למשל: איך לא להראות זלזול במועמד לצורך העניין), היו גם סיפורים שגרמו לאנשים לנוע באי נוחות. למשל על המועמד שיצא מראיון עם סמנכ"לית משאבי אנוש, ששאלה אותו אם הוא בתהליכים במקומות אחרים. הוא אמר לה שכן, שנשאר לו רק ראיון HR וש'כולם יודעים שזה שטויות'. שורה תחתונה - הוא לא עבר".
אז מה הצעד הבא? יש מחשבה להפוך את זה למשהו גדול יותר או להשאיר את זה רק כמקום לפרוק?
"אם להשתמש במושגים מתחום ההיי-טק, אנחנו מאוד אג'ילים. כלומר מנסים משהו חדש, רואים אם זה עובד, וממשיכים הלאה (או מפסיקים). בגדול העיקרון שמנחה אותנו הוא לזהות מה הקהילה צריכה ולהפיק עבורה ערך. לא מזמן פתחנו קבוצת בת של יד-שניה וקבוצת משרות. אנחנו גם מאפשרים לשאול שאלות בצורה אנונימית. אז "רק מקום לפרוק" זה לא. הצעד הבא? נראה".
ומה לגבי העבודה ביחד? יש מחשבות על פרויקטים משותפים נוספים?
"פרויקטים נוספים ביחד?", הם צוחקים, "אנחנו בעיקר שואפים להיפגש יותר אחד עם השני. ירושלים ותל אביב זה קשה מהצפוי כשלשנינו יש לו"ז עמוס, אנחנו כרגע מנסים לתאם ביקורי הורים בצפון.