רות ברוכאל (56) גרושה מאור עקיבא, הייתה קצינה בכירה במערך המבצעי של חיל האוויר. בשנת 2006, לאחר 22 שנות שירות השתחררה בדרגת רב-סרן. כשיצאה לפנסיה מוקדמת, טסה רות לשליחות ברומא מטעם העבודה של מי שהיה בעלה דה-אז, ושם התאהבה באחד המקצועות הרומנטיים ביותר שיש ולמדה את מקצוע אוצרות היין.
13 שנה חלפו מאז, ורות לא רק שנשארה בענף היין, אלא ממש הפכה אותו לקריירה שניה: לאחר הלימודים ברומא, היא הקימה את מרכז תרבות היין ביקבי כרמל ואף ייסדה את תכנית הבגרות 5 יחידות בחקלאות, בהתמחות בגידול גפן וייצור יין.
מה גרם לך בעצם לעשות את המהפך הזה מקריירה צבאית לעולם היין?
"במהלך השליחות, הלכתי לבקר ביקב באזור קיאנטי באיטליה. פגשתי את מי שהעבירה לנו את הסיור והייתה בת גילי, שוחחנו והיא סיפרה לי שעד לא מזמן היא הייתה אחות בבית חולים והחליטה ללכת אחרי האהבה שלה, והחליפה מקצוע", משחזרת רות, "גם אם לא השליחות, אני בן אדם שזז כל הזמן, כל שנתיים בצבא החלפתי תפקיד ומקום, לכן יכולתי להישאר הרבה שנים בשירות. כך שגם אם לא הייתי טסה לחו"ל, כנראה שהייתי משנה מקצוע".
"באיטליה תחילה הלכתי ללמוד אדריכלות איטלקית וקולנוע איטלקי, אבל ברגע שהיינו שם ביקב החלטתי שזה מה שאני רוצה, זה היה רגע מכונן". היא מודה, "בשבילי זה היה נורא טבעי, חזרנו משליחות בחו"ל. חזרתי בלי עבודה. הייתי צריכה לבחור את הדרך שלי ולמרות שראיתי את היין בתור תחביב, החלטתי ללכת על זה".
אגב, לא רק ביין מתמקדת רות: "אני משחקת טניס פעמיים בשבוע ב-6:00 בבוקר, אני ספונסרית של סוס ערבי - מממנת את הטיפול בו לתחרות רכיבה, יש לי כלבה שקוראים לה ליידי וחתול שקוראים לו גור".
היו חששות לפני שבחרת בענף הזה?
"אף פעם לא היו לי חששות. כל שינוי שעשיתי ידעתי מה המחיר שאשלם והייתי מוכנה לשלם אותו. גם אם זאת תהיה עבודה שלא ארוויח בה כסף".
ואיך הסביבה הגיבה לגישה הזאת?
"אנשים שמכירים אותי אמרו שזה הדבר שהכי מתאים לי לעשות, כי אני בן אדם שאוהב להתרגש ולרגש, וידוע שיין ישמח לבב אנוש. זה תפור עלי", היא מצהירה בגאווה, ומיד מוסיפה שהדרך לא הייתה כל כך פשוטה: "אבל הסביבה היותר קרובה חשבה שאני עושה טעות. אמרו לי שאני בסך הכל קצינה ומה אני מבינה בכסף. זה היה מחיר של המשפחה ולא רק שלי. בפסטיבל "כרמים וטעמים" הראשון השקעתי 250,000 ש"ח. לא אהבו את זה".
את מרגישה שהרזומה הצבאי שלך בא לידי ביטוי בתחום החדש?
"הוא משפיע מאוד. בחיל האוויר קיבלתי את כל הכלים הכי רציניים להתנהל בעולם מבחינת מקצוענות, לעשות את הדברים מהבחינה הכי מדויקת והכי מקצועית. ההצלחה שלי היום, בכל תחום שאני נוגעת בו, היא הצלחה שמבוססת על חיל האוויר. למדתי בחיל הכי טוב בעולם לנהל פרויקטים כמו שצריך".
ולא רק חיל האוויר הפך אותה להיות האישה האמביציוזית שהיא היום, רות מסבירה שהכל התחיל עוד בשלב מוקדם יותר, מהבית – אפילו לפני שנולדה: "ההורים שלו עלו ממרוקו ב-1962, הם יצאו ממרוקו באפריל ואני נולדת כחצי שנה אחרי, כך שאמא שלי הייתה בהריון איתי בבטן ועשתה את כל הדרך על אונייה לארץ. אמא שלי לא ידעה עברית, אבא שלי הלך לקורס שוטרים וכל הילדות אמרו לי בצחוק שימכרו אותי, כי הייתי ילדה מעצבנת", היא צוחקת, "עשיתי בלאגן בתור ילדה. הייתי בוכה בלי דמעות, לא ממצמצת ובוכה".
את מתחרטת על משהו בדרך שעברת?
"שום דבר. בחיים שלי לא התחרטתי על שום דבר ואף פעם. בחיים כל מה שאנחנו עושים זה למידה. אנחנו צריכים לבדוק אם אנחנו מוכנים לשלם את מחיר הטעות. אם בן אדם הולך לעשות בנג'י ומוכן לשלם את מחיר הטעות - שזה יעלה לו בחייו, שילך על זה. אני לא מוכנה לעשות בנג'י, זה לא מלהיב אותי, אבל לעסוק ביין כן".
מי שקורא עכשיו את הטקסט הזה וחולם על שינוי בקריירה. מה את ממליצה לו לעשות?
"כמובן שלעשות את הצעד!", היא מפצירה, "קודם כל שיתחילו בלדעת מה רוצים, שיחלמו. שידעו בשביל מה הם מוכנים לשלם מחיר ולא אכפת להם לשלם אותו כי הם אוהבים לעשות את זה".
זו הגדרה נורא כללית, איך יודעים בכלל מה החלום שלך?
'צריך לעצום עיניים ולחשוב על כל האנשים שפגשנו במהלך חיינו ועל מה שהם עושים לפרנסתם. ברגע שהעיסוק של מישהו עושה לפנו פרפרים בבטן, נדע שזה זה. אם המחשבה על זה עושה לכם דפיקות לב - זה קורה, זה אומר שזה הדבר שאתם הכי רוצים לעשות. ברגע שתבינו שזה מה שמחזיר אתכם הביתה, ומחבר אתכם לאני הפנימי שלכם - תלכו על זה".
רות היא האוצרת של פסטיבל היין "כרמים וטעמים" שיתקיים זו השנה הרביעית, בין התאריכים ה-3 עד ה-4 ביולי בגני רמת הנדיב"