בימים כתיקונם, אלו שחווינו פה רק לפני כחודשיים, אחד האתגרים היותר משמעותיים של תעשיית ההייטק היה גיוס כוח אדם איכותי. המרוץ אחר העלית שבאנשי המקצוע בתעשייה, הגיע לשיא לפני המשבר בעיקר בהיבט התנאים שהובטחו למי שממוקמים בראש פירמידת הביקושים בשוק.
כמי שפועל בתעשייה זו מספר עשורים כמעסיק, תמיד האמנתי שבטוב ביותר צריך להשקיע, קודם כל מקצועית אבל בהחלט גם כלכלית. לצד זאת, יש היבטים חשובים יותר מכל – אמון, ביטחון ונאמנות, אותה שכבת הגנה וביטחון שאנו כמעסיקים אמורים לספק לעובדים שלנו, כדי להיות ראויים לאמונם ונאמנותם בכל עת, ובעיקר בעת משבר. זו חכמה קטנה לגייס הון אנושי באמצעות הון פיננסי, כי את זה כל חברה, ולא רק בהייטק, מסוגלת לעשות כאשר מצבה ותנאי השוק מאפשרים לה. אולם, לשמור על העובדים שלנו גם כשקשה ולא הכי משתלם, זו המשמעות האמיתית של מקום עבודה הוגן. זה גם המקום שעובדים שואפים להיות בו, עוד לפני הדיון בשכר ובתפקיד, גם אם אינם מודעים לכך.
בימים קשים אלה, מאות אלפי אנשים נפלטים משוק העבודה, וחלק לא מבוטל עלול למצוא עצמו בלי מקום לחזור אליו. חלק גדול מהמעסיקים עושים זאת ללא ספק מחוסר ברירה אמיתי ובכאב לב גדול. יחד עם זאת, יש גם לא מעט שקופצים על העגלה ורואים במצב הקריטי שנוצר, הזדמנות להקטין הוצאות. מה שעשוי להיתפס על ידי המעסיק כעניין שולי וזמני, עיין ערך "חופשה ללא תשלום", עלול לזעזע את עולמם של בני אדם, אלו אשר רק לפני רגע עמלנו לגייסם לשורות החברה והשקענו בכך לא מעט כסף.
זה הזמן לקחת סיכונים
חובתנו לזכור, שסביב כל עובד, יש מרקם משפחתי אשר מושפע מהחלטה שלעתים נלקחת בצורה שרירותית ופופוליסטית. בנימה אישית, כמעסיק בשוק בלתי צפוי, אהיה כנה ואומר שקל לגלוש למחשבות בכיוון זה. ברגעים כאלו, אני מרענן לעצמי שתי הנחות יסוד שמלוות אותי שנים ולא אכזבו – האחת, היא שאנשים הם הנכס החשוב ביותר של הארגון, והשנייה היא שמשבר יכול להיות הזדמנות.
בתקשורת מדברים על כך שאחד מכל חמישה שהוצאו לחל"ת, לא יחזור למקום עבודתו וזה ללא ספק יקרה בגין קריסתם של עסקים שלא ישרדו את המשבר, אולם עדיין לא הגענו לנקודת האל-חזור. חלק גדול מאוד מיכולת ההתאוששות שלנו ככלכלה וכחברה, נעוץ גם בהתנהגות של כל אותם עסקים שנכנסו למשבר כאשר הם במצב טוב. כל אלו שיודעים כי יש להם יכולת לתקופה מסוימת, לשרוד את המשבר הבלתי נתפס הזה, גם אם ירעידו, מי פחות ומי יותר, את יסודות הארגון שלהם, ויימנעו ככל שניתן מהוצאת עובדים לחל"ת ומפיטורים.
זה הזמן לקחת סיכונים ולהאמין ביכולת הארגון להתאושש, בוודאי יותר טוב מיכולתו של הפרט. דרושים לכך אומץ, יושרה פנימית, אנושיות וכמובן ביטחון ביכולת הכלכלית להתאושש. ברור שצריך לחתוך בבשר החי, וללא ספק יש מחיר לכל עובד שהצלנו, אבל התמורה תגיע בימים טובים יותר, כאשר השוק יחזור לנורמליזציה. אם כל אחד מהמעסיקים במשק יעשה שיקול דעת כזה, אולי מספר המובטלים במשק ביום שאחרי הקורונה, יהיה נמוך יותר.
בעולם שאחרי הקורונה, יש לקוות שגם עובדים ילמדו לבחון את מקום העבודה שלהם לא לפי פופולריות המותג ושאר שיקולים לא רלוונטיים. אני מלא תקווה שאנשים מבינים כבר עתה, שמקום עבודה שניתן לסמוך עליו בשעה קשה, שייטול סיכונים עבורם, ואשר יספק להם ולמשפחתם שקט כלכלי ונפשי, בימים כתיקונם וגם ובעיקר בימי משבר, זה ה-real deal וזו תהיה גם שעתו היפה של שוק העבודה.