"אני לא אוהב את מקום העבודה שלי", "אין לי מושג איך הגעתי לתחום הזה", "הלוואי והיה לי האומץ לקום וללכת". כמה אנשים אתם מכירים שממש אוהבים ומחוברים למקום העבודה שלהם?
סקר שערך מכון גאלופ העולמי המתייחס לשנים 2012-2011, בחן את תחושת המעורבות הארגונית של עובדים למקום עבודתם. התוצאות הראו כי רק 13% מעובדי העולם חשים מחוברים למקום עבודתם.
עוד נמצא כי 63% מרגישים "לא מחוברים". כלומר, הם חסרי מוטיבציה ולא נוטים להשקיע מאמץ ביעדי הארגון, ו-24% הודו שהם חשים "לא מחוברים באופן פעיל". בקבוצה זו העובדים אינם מאושרים, אינם יצרניים ועלולים להפיץ תחושה שלילית בסביבת עמיתיהם לעבודה.
הסקר בחן 142 מדינות, בינהן גם ישראל, והתוצאות אצלנו לא היו מעודדות יותר: בישראל נמצאו רק5% תחת קבוצת ה"מחוברים", 73% תחת קבוצת ה"לא מחוברים" ו-22% נמצאו תחת קבוצת ה-"לא מחוברים באופן פעיל".
במאמרם של אנה מארי מאן וג'ים הארטר שפורסם ב-2016, נטען כי קיים משבר עולמי בנושא מחוברות ארגונית Employee Engagement וכי למשבר זה השלכות חמורות שעלולות לפגוע בכלכלה העולמית. עוד הם הוסיפו, כי אף על פי שחברות ומנהיגים בעולם מכירים ביתרונות של מחוברות עובדים ורבים מהם הציבו סקרים ארגוניים למדידת המחוברות - רמת המחוברות כמעט ולא השתנתה כבר למעלה מעשור.
אז איך זה שאנחנו בוחרים לבלות את רוב שעות הערות שלנו במקום שאנחנו לא מרגישים חלק ממנו, וגרוע מכך - במקום שרע לנו בו?
אז נכון, אנחנו צריכים הכנסה קבועה ויציבה. וזה שיש לנו עבודה זה לא מובן מאליו, אבל מי אמר שהעבודה צריכה להיות כזו שאנחנו ממש לא אוהבים? כמה רע צריך להיות לנו כדי שנחליט לקום וללכת?
כשאנחנו נמצאים בעבודה שלא טוב לנו בה ומדמיינים (או אפילו מפנטזים) מידי יום איך אנחנו גוזרים את תג העובד שלנו ו"מחזירים ציוד", זה כנראה הזמן לעצור ולחשב מסלול מחדש.
בדרך כלל בשלב החשיבה על שינוי יעלה אצלנו דיאלוג פנימי עם שני קולות: קול אחד בעד השינוי, זהו הקול שיניע אותנו לפעולה ("אני שווה יותר מזה", "אני לא רוצה לבזבז את חיי במקום שלא טוב לי בו", "אם לא אעשה את זה עכשיו אז מתי"). קול נוסף שמיד יעצור אותנו וייצג את הפחד מהשינוי, הוא הקול שישאיר אותנו במקום המוכר והוודאי ("אני מבוגר מידי בכדי לעשות שינוי", "לא אמצא משהו טוב יותר", "יש לי כאן תנאים שלא אמצא בשום מקום אחר", "כאן אני לפחות מכיר ויודע עם מה יש לי להתמודד", "לא הגיוני להתחיל עכשיו הכל מהתחלה" וכו').
אז מה עושים?
קודם כל מתחילים בקטן: שינוי לא חייב להיות דרמטי, הוא יכול להיות שינוי קטן שיטיב עימנו ויגרום לנו להרגיש טוב יותר במקום העבודה הנוכחי שלנו.
רבים מאיתנו מתמודדים עם אתגרים בעלי פתרון יחסית זמין: יחסים מעורערים עם עמית לעבודה, תחושה של חוסר הערכה על ידי המנהל, תחושה שהשכר שלנו לא מספיק הוגן, חוסר בהירות לגבי המיקום שלנו בארגון וחוסר בתכנית פיתוח קריירה ברורה וכו'.
אך עם זאת אנחנו לא פועלים כדי לשנות את מצבנו. לכן, ראשית עליכם לבדוק אם עשיתם פעולה כלשהי כדי לשנות את הבעיה? לרוב, שיחה כנה ופתוחה עם הגורם הרלוונטי יכולה לקדם אותנו בנושאים האלו ולגרום לשינוי משמעותי בתחושה שלנו, וכתוצאה מכך להעלות את רמת שביעות הרצון שלנו ממקום העבודה הנוכחי.
רוצים לשנות כיוון?
אם אתם מעוניינים לעשות שינוי משמעותי יותר ולהחליף את מקום העבודה שלכם או את תחום העיסוק שלכם, אך בכל זאת חוששים –כדאי שתבדקו האם אתם מתמודדים עם פחד משינויים.
נסו לבחון את הפחד משינוי בפרספקטיבה אובייקטיבית, בדקו האם האמונות "המפחידות" הללו אכן תקפות ונכונות לגביכם: האם אתם באמת מבוגרים מידי בשביל לעשות שינוי? האם באמת לא תמצאו עבודה טובה יותר? האם באמת אין שום מקום עם תנאים טובים יותר עבורכם?
נסו לחשוב על אנשים שכן עשו את השינוי, שהוכיחו ששינוי הוא אפשרי. דמיינו שהילד/ה שלכם או חבר ממש טוב שלכם, עובד במקום עבודה שהוא לא אוהב - מה הייתם מייעצים להם לעשות? קחו את העצה שהייתם נותנים ויישמו אותה עבור עצמכם.
לסיכום, נסו לחשוב מה רמת המחוברות שלכם למקום בו אתם מבלים את מרבית יומכם והאם יש בידכם אפשרות להגדיל אותה. כיום עולם התעסוקה מאפשר לנו כל כך הרבה כיוונים ואפשרויות, האפשרות לשינוי קטן או גדול תלויה רק בנו.
הכותבת היא מאמנת אישית, מתמחה בעולמות הקריירה ושינויים תעסוקתיים ומנחת סדנאות הכנה לראיונות עבודה.