"הרומן שלי עם ההוראה התחיל בשיעורים למבוגרים על יהדות ופילוסופיה. גיליתי שאני מאוד נהנה מחשיפת אנשים לאוצרות הידע של התרבויות שלנו וניסיתי לחשוב על דרכים לחבר בין התשוקה הזו לבין תרומה לחברה", מספר איתן בן דוד (42) מירושלים, נשוי ואב לשלושה, בעל תואר ראשון במדעי המחשב ובתקשורת ותואר שני בפילוסופיה. "היה לי ברור שתהליך ההוראה הוא תהליך מורכב, קשה ומתסכל לעתים, והשתדלתי להגיע אליו נטול אשליות. הרמב"ם, שאותו אני מאוד אוהב, כתב רבות על החינוך ובפרט על ההכרח של המורה להיות עירני כל הזמן, להתאים את שיטות ההוראה לתלמידים ולתהליך ההתפתחות שלהם. לא תמיד זה מצליח, אבל כשזה עובד – יש קסם בכיתה. ואם בדרך אני מצליח מדי פעם לצאת מהחומר הנלמד ולפתוח צוהר לתכנים חשובים אחרים, כולנו מרוויחים".

בשנים האחרונות עובד איתן במובילאיי כמנהל פרויקט במשרה מלאה ובנוסף הוא מלמד 9 שעות מתמטיקה ומחשבים בתיכון ליד"ה בירושלים. מה שהניע את איתן להיכנס לתחום ההוראה היה רצון עמוק לתרום לחברה הישראלית. "אני מאמין שהחברה שלנו רק תרוויח אם כל אחד מאיתנו יחפש את הדרכים לשפר אותה, אבל במקום לצעוק מהיציע יירד לפרקט, למקום שבו מזיעים, עובדים קשה, חוטפים מכות מדי פעם,  אבל גם קולעים סלים. זו אמירה שחוקה אבל נכונה – המשאב העיקרי שלנו הוא בני האדם, וכדאי מאוד שנעשה את המירב כדי לטפח ולפתח אותו. בנוסף, אני ממש נהנה מההוראה עצמה: אני מנסה, ולעתים מצליח, לנטוע בתלמידים את התחושה שהם מסוגלים, לתת להם את הכלים הנכונים להצליח, ומדי פעם לחשוף אותם לתכנים אחרים שחשובים מאוד בעיניי לצמיחה שלהם כבני אדם. לא תמיד זה עובד, אבל אחרי שיעור מוצלח אני מרחף כל הדרך הביתה או למשרד".

יכולת ההשתכרות של מורה כיום בישראל אינה גבוהה, וזוהי סיבה מרכזית לכך שרבים נמנעים מלהשתלב במערכת החינוך, והסיבה שאיתן לא רואה את עצמו עובר באופן מוחלט להוראה. "אני מלא הערכה, ואפילו הערצה, לאנשים שבחרו מגיל צעיר ללכת בדרך הלא פשוטה של ההוראה, ואני חושב שכדאי לעודד אנשים טובים, הן בתחילת הדרך והן באמצע החיים, לבחור במקצוע החשוב הזה. בתנאים הנוכחיים, מעבר מוחלט להוראה יהיה כרוך עבורי ועבור משפחתי בהשלכות כלכליות רחבות מדי, לצערי".

 איתן בן דוד
איתן בן דוד | צילום: נגה בובר-בן דוד

באיזה אופן ייחודי אתם תורם לתלמידים?

"אני אוהב בעיקר לעבוד עם תלמידים שלאו דווקא רגילים להצלחות מסחררות במתמטיקה. אני משתדל לתת להם תחושה של מסוגלות עצמית, של ערך עצמי, ולא רק במקצועות הלימוד אלא כבני אדם. כשהם מביאים לעתים לכיתה את הדברים שמטרידים אותם, חשוב לי להקשיב ולתת להם מקום – לעתים הדבר מאפשר לדיאלוג בינינו לנסוק למקומות נהדרים. אני מנסה לתת דגש על הזדמנות שווה לכולן ולכולם, מתוך הבנה שבמקרים רבים מדי תלמידות נותרות מאחור ללא הצדקה. ובנוסף, אני גם נותן להם אפשרות לראות אדם ששינה מעט את מהלך הקריירה שלו ואת מהלך חייו, במטרה לעזור לזולת, אני מקווה שהדבר מהווה עבורם דוגמה חיובית ללמוד ממנה. הוראה היא זריעת זרעים: לא כולם יבשילו, לא כולם יבשילו מהר, אבל הם שם".

רגל אחת בהוראה, ורגל אחת במחקר

"מתמטיקה היא גם כלי רב עוצמה,  וגם תחום דעת מאוד יפה, שמי שמתעמק בו שואב ממנו הרבה הנאה", אומר ד"ר אורי רוקני (48) נשוי ואב לשניים ממודיעין, ומפתח אלגוריתמים בחברת מובילאי. האהבה למתמטיקה, היא זו שגרמה לאורי לרצות לחזור לבית הספר, ולהדביק נערות ונערים באהבה הזו. "המטרה שלי היא לגדל את הדור הבא של החוקרים שגם ישתמשו במתמטיקה כדי להביא תועלת לחברה, וגם יהנו כמוני מהיופי שבמתמטיקה". 

לאחר שחרורו מצה"ל, שם פיתח טכנולוגיה צבאית, המשיך אורי במחקר מדעי, תחילה דוקטורט בפיזיקה באוניברסיטה העברית ואחר-כך פוסט-דוקטורט ב-MIT ובהרווארד. במחקרו השתמש במתמטיקה כדי לחקור כיצד המוח עובד. כיום במובילאי, הוא משתמש במתמטיקה כדי לפתח את המוח של הרכב האוטונומי. 

"האתגר שלי הוא להביא את עולם המחקר שביליתי בו שנים רבות, אל תוך הכיתה. שיטת ההוראה שלי היא לשאול שאלות מנחות. במקום "ללמד חומר", אני נותן לתלמידים הזדמנות לגלות את החומר בעצמם. תהליך הגילוי מביא את התלמידים להבנה עמוקה של הרעיונות המתמטיים, וגם מפתח את יכולות המחקר שישרתו אותם יום אחד כדי לגלות דברים חדשים". 

הסביבה הקרובה של אורי מאוד פרגנה לתרומתו להוראה בתיכון. "כמעט כל מבוגר שאני פוגש מביע רצון לשיפור מערכת החינוך בארץ. דווקא ילדי התפלאו שהתחלתי ללמד. מבחינתם זה נראה כירידת מדרגה רצינית יחסית לעבודה בהיטק. אבל אחרי כמה פעמים שסיפרתי להם על חוויות ההוראה טובות שהיו לי, הם התרגלו לרעיון".    

פערי השכר בין הייטק להוראה הם עצומים, המעבר להוראה לא פגע ברמת החיים שלך?

"אני מחלק את זמני בין הוראה ומשרת הייטק. סיבה אחת היא הסיבה הכלכלית. אבל סיבה נוספת היא שאני מרגיש שכדי להיות מורה טוב למתמטיקה אני צריך להשאר מחובר לחזית המחקר, כלומר למקום שבו משתמשים במתמטיקה. כך, עם רגל אחת בהוראה, ורגל אחת במחקר, אני יכול להכניס את התלמידים שלי אל עולם המחקר".

ד
ד"ר אורי רוקני | צילום: לולה רוקני

איך אתה נתרם מלימוד בבתי ספר תיכוניים?

"התרומה העיקרית שאני מקבל מההוראה היא סיפוק רגשי. בתחילת השנה, אני מתחיל להכיר את התלמידים והם אותי. במשך השנה מתפתח קשר, אני יותר ויותר אוהב אותם, ושמח לפגוש אותם. בכל פעם שאני מצליח לסקרן את התלמידים אני מרגיש נפלא. במקרים כאלה אני יוצא מהשיעור מלא אנרגיה. השנה קרה לי שבאמצע הוכחה הפתיע אותי הצלצול להפסקה. אמרתי לתלמידים שינסו להשלים את ההוכחה בבית. מיד אחר כך, רצו ללוח כמה תלמידים וניסו להשלים את ההוכחה. היה להם קשה לחכות עד שיחזרו הביתה. 

בכל פעם שאני מרגיש שהצלחתי לעזור לתלמיד בבעיה אישית שלו, אני מרגיש סיפוק. הרי מדובר בנערים ובנערות מתבגרים. כל קושי שיש להם, הוא בעיני חלק מתהליך ההתבגרות שלהם, ואני שם בשביל לעזור ככל שאני יכול. גם כשמדובר לכאורה בקונפליקט ביני ובין התלמיד, אני משתדל להשאיר את שנינו באותו צד עם מטרה משותפת. למשל היה לי תלמיד שלא היה מכין שיעורים, למרות שאהב מתמטיקה. ידעתי שהוא מתאמן הרבה בספורט, כלומר שיש לו משמעת עצמית גבוהה. שכנעתי אותו לגייס את המשמעת העצמית שלו כדי להתאמן גם במתמטיקה. פשוט היה צריך להמחיש לו שגם היכולת המתמטית זקוקה לאימון". 

"יש לי יכולת להותיר חותם משמעותי בשדה החינוכי"

"את הדגדוג הראשוני ללמד הרגשתי סביב לימודי הבנות שלי בבית ספר יסודי. התחלתי בהוראה של כמה שיעורים באמנות, ואחר כך לימדתי העשרה מתמטית בימי שישי. מאוד נהניתי מהכנת החומר ומהחופש 'להתפרע' ולחשוף את הילדים לעולם חדש מבחינתם. כאשר חלק מן הילדים חייכו בהפתעה ובהבנה הייתי ממש מרוצה", אומר יובל שרון (45) נשוי פלוס 4 מנס הרים, בימים אלה הוא מסיים את תפקידו כמפתח אלגוריתמים בחברת מובילאיי, עוסק בפיתוח חומרי למידה במעבדת MTED שבטכניון, מורה ורכז מתמטיקה בבית ספר 'משלב דרור' בצור הדסה, "הגעתי להוראה מתוך אהבת המתמטיקה, אבל ככל שהמשכתי, הבנתי את חשיבות הקשר האישי ואת האתגר החינוכי שמעבר לתחום הידע".

יובל מספר כי ההחלטה לעסוק בחינוך מתמטי היתה מדורגת. ההחלטה "להיות מורה" התקבלה לאחר שראה שהעיסוק החדש נותן לו סיפוק מסוג חדש, שלא חווה קודם. "אני מרגיש שבשדה החינוכי יש לי יכולת להותיר חותם משמעותי, וזה בהחלט מתדלק את ההחלטה. התחלתי עם כמה שעות בשבוע, בהמשך יומיים, ועכשיו אני עובר להיות מורה במשרה מלאה".

יובל עבד במובילאיי כ-16 שנים בהן ניהל פרויקטים גדולים, פיתח אלגוריתמים, וניהל צוותי פיתוח. "מעבר לעניין והאתגר בעבודה, יש לה משמעות ערכית של מניעת תאונות. עד היום אני רואה וחווה פיתוחים שהייתי מעורב בהם המשפיעים על התנהגות הרכבים בכביש, וזו תחושה מצויינת".

אנשים מסביבך לא הרימו גבה על התפנית החדה בקריירה?

"התגובות היו מעורבות ומגוונות, ונעו בין פירגון גדול להחלטה שנחשבת ערכית לבין תמהון גדול על החלטה בעייתית ברמה הכלכלית. אנשים קרובים שעדים לתהליך השתכנעו עם הזמן שאני באמת רוצה את זה, ולא מדובר בסתם עוד משבר גיל ה-40".

יובל שרון
יובל שרון | צילום: אשר ברק

ומהי עמדתך על מעמדו הבעייתי של מורה בישראל, הן מבחינת יוקרת המקצוע, התגמול והאופק המקצועי?

"לשמחתי אני מתגורר בסביבה עם הרבה אנשי חינוך מצליחים, שדווקא זוכים להערכה רבה. בנוסף, אני נמצא בעמדה של אדם מבוגר, שהוכיח לעצמו דבר או שניים  במישור המקצועי, ואני מתחיל את דרכי החדשה מנקודת פתיחה כלכלית טובה. אז אני יכול להגיב בשוויון נפש יחסי לתהיות על מעמד או תועלת כלכלית. אני לא יודע איך הייתי מגיב ומה הייתי מחליט בשלב מוקדם יותר בחיים. לבינתיים אני יכול להעיד שגם בלימודים וגם בחדר המורים ב'דרור' אני פוגש מורים מקסימים, מסורים וברמה גבוהה, שלא תואמת כלל את הדעה הרווחת לגבי מורים. אני לא יודע היכן במערכת החינוך אמצא את עצמי בעוד 5-10 שנים, אבל בינתיים אני נהנה ללמד, ולא חש בשחיקה, אלא להיפך, בתהליך של למידה והתנסות אינטנסיבית".  

המתמטיקה נתפסת כתחום מופשט שאיננו רלוונטי לחיים שלנו. כמי שאוהב מתמטיקה, יובל כואב את התפישה הזו. "חשוב לי להראות לתלמידים את ההפך, ושנות חטיבת הביניים מתאימות מאוד לכך. התלמידים בשלים מבחינה קוגניטיבית, אבל עדיין לא לחוצים מן הבגרויות. מדברים הרבה על גישות אורייניות, המחברות בין המתמטיקה לחיי היומיום, ומזכירים הרבה את 'מיומנויות המאה ה-21'. אני מאוד מתחבר לרעיון הזה בכללותו, ומנסה לתבל מדי פעם גם בקישור לאמנות, או לחילופין במשחקים או קסמים מתמטיים, שכדי להצליח בהם חייבים להבין עקרונות מתמטיים. צריך להרטיב ולתבל את המתמטיקה כדי לגאול אותה מן הדימוי היבשושי."

כחלק מהמהפכה שיובל רוצה להוביל בתחום, הוא לקח את הרעיון צעד קדימה, וחבר את המתמטיקה של כיתה ט' ללימודי תכנות בסיסיים. "אני מקווה שהעבודה עם המחשב תסייע לפתח אינטואיציה מתמטית, ותסייע להבין כיצד לתכנן פתרון של בעיה מורכבת. מהניסיון המועט שרכשתי בנושא זה עד כה, ראיתי שיש תלמידים שהשימוש במחשב מדליק אצלם ניצוץ בעיניים ומקפיץ גם את המוטיבציה ללמוד מתמטיקה, ואני מקווה שהרעיון הזה יעבוד".