אסף דיי, בן 39 הוא אמן, מעצב וקריאייטיב דיירקטור מצליח, אבל למעמדו הנוכחי הוא לא הגיע באמצעות מעבר במסלול השגרתי של לימודים וקריירה, ואת התחום הוא מעולם לא למד באופן רשמי. "גדלתי בשכונה ד׳ בבאר שבע, בבית דתי. התחנכתי בישיבת בני עקיבא (אוהל שלמה), הורי היו במעמד הביניים, אמא שלי היתה גננת ואבא עבד בתור מפעיל במפעלי ים המלח" מספר דיי, "לא היה לנו יותר מדיי אבל מעולם לא החסירו ממני דבר". בגיל 15 אסף הבין שעולם הדת לא מתאים לו וחזר בשאלה, עזב את הישיבה ורשם את עצמו לבית ספר תיכון חילוני.
כל חייו אסף ידע שיש לו משיכה לעולם העיצוב והאמנות, אך את ההכשרה בתחום הוא עשה בדרך מאוד לא קונבנציונלית. "מאוד רציתי ללמוד בבית ספר לאומניות אבל לצערי לא הייתה חיה כזאת בבאר שבע בניינטיז. לשמחתי סבתי ידעה לרקום ולסרוג, והיא לימדה אותי כל מה שידעה." כך התחיל אסף בגיל צעיר לעסוק במלאכות יד ולמד מסבתו את מגוון כישוריה, "סבתא זיהתה בי את הפוטנציאל, אהבתי את זה שהיא ראתה את הצורך שלי והכמיהה שלי להתעסק במלאכות יד והגשימה לי את זה. היא שמחה שאני מארח לה חברה ושיש לנו זמן איכות יחד, ואני שמחתי ללמוד ממנה".
"החוסר הפתאומי גרם לחסם יצירתי"
כאמור, אסף מעולם לא למד לימודים מסודרים. לאחר שלמד מסבתו כל מה שיכלה ללמד אותו הוא החליט שהוא רוצה ללמוד איך לתפור באמצעות מכוננת תפירה, אז הוא פשוט קנה אחת. "קניתי מכונת תפירה והתחלתי לעשות ניסיונות עם עצמי. בתור מתבגר ובתחילת שנות העשרים לחיי קניתי מגזינים של אופנה וספרי אופנה באובססיביות, הייתי נוסע פעם בשבוע לקנות מגזיני אופנה, מהם למדתי המון". הלימוד העצמי הזה המשיך ללוות אותו לאורך חייו, והוא שהביא אותו בסופו של דבר למקום בו הוא נמצא היום.
בגיל 23 הוא עבר לתל אביב והחל לעבוד בעבודות מזדמנות, ולאט לאט כשהוא מלמד את עצמו ולומד מכל מי שרק מוכן להעניק לו ידע, הוא התקדם בתחום העיצוב. "כשרציתי להתעסק בעיצוב בתלת מימד התחלתי להיות אסיסטנט בכל מיני מקומות. בהתחלה למדתי לשחזר רהיטים עתיקים בחנות שנקראה רטרו ביהודה הלוי, אחר כך עבדתי כמעצב חלונות ראווה, ומשם הגעתי להיות אסיסטנט של ארט דיירקטור מאוד מצליחה, היו לי איתה שנתיים קשות ואינטנסיביות מאוד אך עם זאת למדתי המון, התחברתי לאנשים הנכונים וצברתי המון ניסיון. לאחר מכן התחלתי לקחת הפקות באופן עצמאי ולאט לאט התגלגלתי למקום בו אני נמצא היום."
אסף אולי גורם לכל להישמע קצת קל, אך המסע שלו לווה גם בלא מעט קשיים ולפעמים גם בהרמות גבה מהסביבה. "הוריי מאוד לא אהבו את העובדה שעזבתי את הדת, אבל הם הבינו מהר מאוד שאם טוב לי אז עדיף ככה," הוא מספר. "בתחילת הדרך היו כאלו שלא תמיד פרגנו או לא ראו במקצוע הזה עתיד- לפעמים אין עבודה, המשכורת יכולה להיות נמוכה, יש צורך בתעוזה וסבלנות; אבל היום תומכים בי ומבינים את הפוטנציאל הגלום במימוש עצמי עם תחום שיש לך תשוקה ואהבה אליו." מי שתמכה בו מההתחלה למרות הקושי היא אימו, "כשהתחלתי לעסוק בתחום האופנה באופן מקצועי, בהתחלה בתור מעצב חלונות ראווה של חנויות אופנה, היא מאוד התלהבה מהעובדה שאני באמת עושה משהו שאני אוהב ושאני מסופק מעבודתי."
לפני שנתיים וחצי איבד אסף את אימו ואת אביו, במרחק של ארבעה חודשים בלבד אחד מהשנייה, מה שהוביל אותו לדבריו, לנקודת השבירה הגדולה בחייו. "החוסר הפתאומי הזה גרם לי לחסם יצירתי גדול, לקח לי המון זמן להתאפס ולהבין שהחיים חזקים מהכל, שאני חייב להתקדם, להתמקד בחלומות שלי ולהבין שכל מה שאני עושה זה בשבילי ובשביל האנשים שאוהבים אותי" הוא מספר.
"הגשמתי מלא מהפנטזיות הפרועות שלי"
היום, אחרי שנים של עבודה קשה ולימוד עצמי אסף כבר במקום אחר, עובד על פרוייקטים גדולים ואפילו מעז לחלום על קריירה בין-לאומית. "כרגע אני עובד על פרויקט מעניין מאוד של האוצרת יערה זקס שהגתה רעיון היסטרי בשיתוף עם 'אנשי העיר'- הפרויקט, שנקרא 'Pop-up museum TLV' ומתקיים בפעם השנייה השנה, מתרחש בבניין שמיועד להריסה; נתנו לכל אמן חדר, בו הוא יעצב וייצור מייצג אישי. התערוכה תמשך כשבוע בלבד ובסיומה הבניין יהרס. הפרויקט הזה נותן מקום לאמנים צעירים בארץ ומעלה את המודעות לקהילת האמנים הצעירים והמוכשרים שיש לנו, לוקחים אמנות ממגוון כיוונים ומחברים את כולם יחד במקום אחד תוך חשיפת התרבות לקהל הרחב," הוא אומר.
"יש מספר מותגים בינלאומיים שתומכים בפרויקט הזה על ידי חיבורים מיוחדים איתנו, האמנים המקומיים. אני נבחרתי על ידי חברות adidas ופוט לוקר לעצב עבורם דירה מיוחדת בהשראת קולקציית Adicolor החדשה ומאפייני המותגים והלוגואים המזוהים ממרחקים שלהם. הם נתנו לי יד חופשית ושם הגשמתי מלא מהפנטזיות הפרועות שלי. זה מדהים שמותגים בסדר גודל כזה פשוט אומרים לי 'אנחנו רוצים שתייצר לנו משהו חדש, אותנטי, תתפרע, סומכים עליך'". באותו הפרויקט, נבחר אסף גם על ידי המותג קמפרי לעצב דירה מיוחדת בהשראת המשקה. "קמפרי הוא סמל סטטוס איטלקי שמקורו ממילאנו בירת האמנות והאופנה ולכן תהליך העבודה היה סופר מעניין עבורי. יחד עם לימור זוהר שביט, יצרנו דירה בעלת חוויה חושית ותלת ממדית המבטאת שיאי חופש ודמיון מבחינתנו."
לאחר הפרויקט, שמגיע לסיומו השבוע, אסף מתחיל לחשוב על העתיד גם מעבר לגבולות ארצנו הקטנה, "התוכניות העתידיות שלי הן להתפתח בתחום שלי, לחפש סוכנת בחו״ל ולעשות את המעבר לעבודה באירופה. התחלתי לעשות צעדים ראשונים, עבדתי בשלוש שנים האחרונות עם חברת אופנה שוודית שנקראת 'הוליס'; הרמתי איתם קמפיינים, והייתי מאוד רוצה לפתח את הקריירה בחו״ל," הוא מספר. "עוד משהו שגרם לי לדחוף קדימה השנה הוא זה שלקחתי חלק בהפקת הגלויות לאירוויזיון, שהתקיימה השנה באקספו תל אביב. החוויה לעבוד עם צוותים מכל מיני מדינות ולקבל השראות ממקומות חדשים פתחה לי את הרעב לעוד."
"חשוב לי להגיד לאנשים אחרים שהתחום מעניין ומסעיר וכל מה שהם מחליטים והם רוצים הם יוכלו להגיע אליו", מסכם אסף, "העניין הוא באמת לדעת מה התשוקה שלך ולשעוט לכיוונה בלי להסתכל ימינה ושמאלה."