כשחושבים על אנשי הייטק עדיין, לרובנו הדמות הראשונה שתעלה לנו בראש תהיה זהה: חילונים, בורגנים, פריבילגיים הגרים בבועה של גוש דן, והכל בלי להיות סטיגמטיים, כמובן. הנה סיפור של אדם שהוא ההפך הגמור מזה, והוא כנראה לא היחיד.

יעקב גמליאל (39), נשוי לחנה גמליאל, מתגורר בבני ברק ואב לשישה: ברכה אסתר (12), בת שבע (9), יצחק (7), נחמה (5), חיים (4), יהודה (שנה), הוא חוזר בתשובה מבני ברק שגם עובד כמפתח תוכנה בחברת סאנביט. יעקב נולד וגדל בקולומביה, משם עבר לרוסיה לצורך הלימודים, התאהב בדת וחזר בתשובה. לאורך חייו הספיק ללמוד חמש שפות וכעת הוא חי בישראל כבעל תשובה והייטקיסט – ואין בזה שום דבר סותר.

"גדלתי בבית חילוני בקולומביה. גרתי בהרבה מקומות במדינה, בעיקר בין עיר הבירה בוגוטה ומדיין. זו הייתה תקופה קשה במדינה, כנראה השנים הקשות שהמדינה ראתה מבחינת פשע ומלחמות, השיא היה בילדות שלי", משחזר יעקב. "יש לי הרבה חוויות מפחידות מאוד כילד, לא פעם שיחקנו בחוץ והיו מסביב יריות. גדלתי בשכונה של מעמד הביניים, אבל היו באזור שלנו שכונות בעייתיות והייתה זליגה של המקרים משם. כל המדינה באותה תקופה מאוד סבלה. הרבה אנשים מהקהילה היהודית עזבו את קולומביה, אצלנו בבית אף פעם לא הייתה מחשבה לעזוב. כשעלה הרעיון ללמוד מחוץ לקולומביה ההורים שלי ראו את זה כאפשרות שהמשפחה תתחיל לצאת משם. ההורים היום עדיין בקולומביה, יש 3 אחים - אחד גר באיטליה אבל עכשיו נמצא בקולומביה ועוד שניים בקולומביה".

מה גרם לך למעשה לעזוב דווקא למוסקבה?

"הייתי תלמיד מאוד שובב, לקחתי את הלימודים ברצינות רק לקראת הסוף. פחדתי מהמצב מחוץ לבית אז העדפתי לא להסתובב יותר מדי ומצאתי את הספרים. היו לי הרבה מורים נהדרים שעזרו לי ללמוד פיזיקה ומתמטיקה, הסבירו והראו לי את הדברים בצורה מאוד כיפית. ככה התחלתי להתעניין בתחום ולהתקדם מעבר לשיעורים של הבית ספר ולקרוא בעצמי על הנושא. באותה תקופה אמא שלי עשתה באוניברסיטה תואר בביולוגיה אז הייתי בא איתה לאוניברסיטה והולך איתה לספרייה".

כשהתלבט מה ללמוד ביום שאחרי התיכון, הגיעה ההזדמנות שלה חיכה: "החלטתי שאני רוצה להיכנס לעולם המדע והבנתי שהכי טוב לקריירה שלי יהיה ללמוד מחוץ לקולומביה. זכיתי במלגה מחברת נפט קולומביאנית שישלמו על 80% מהלימודים לפי המקום הכי יקר בקולומביה. הבנתי שאני יכול לחפש אפשרויות מחוץ לקולומביה. חיפשתי בארה״ב, באנגליה, בגרמניה ואפילו חשבתי גם על ישראל - אבל זה היה בשנת 2000 והייתה פה האינתיפאדה. הסתכלנו בדירוגי האוניברסיטאות הבינלאומיות ומצאנו אוניברסיטה מאוד נחשבת ברוסיה בתחומים האלה, גילינו גם שיש להם תכנית מאוד נוחה ומסודרת לסטודנטים זרים. התכנית הייתה להגיע ללמוד רוסית במשך שנה ואז להמשיך עם התואר".

"הייתי מגיע פעם בשבוע והיינו לומדים על כל מיני נושאים ביהדות, פרשת השבוע וכאלה. לאט לאט הכרתי עוד ועוד אנשים, הרגשתי ממש בן בית. בהתחלה לא הייתה לי כוונה לחזור בתשובה, ובכלל החינוך היהודי שלי היה מאוד מצומצם, אבל כשהתחלתי ללמוד נשאבתי לזה".

יעקב נסע מיד אחרי שסיים את הלימודים בתיכון. "הייתי רק בן 18 והגעתי למוסקבה בשיא החורף הרוסי. היה מאוד קר, מאוד. ראיתי שלג בפעם הראשונה בחיי. למדתי בשנה רוסית וחזרתי על החומר הלימודי של השנים האחרונות בבית הספר - רק ברוסית, כדי שאלמד את השפה הטכנית יותר. סיימתי את השנה הזאת והתקבלתי למחלקת הפיזיקה והתחלתי ללמוד באוניברסיטה".

תהליך למידת השפה ברוסיה, הלימודים האקדמיים ורכישת חברים עם תרבות שונה לגמרי משלו היו מאתגרים מאוד עבורו ובודדים מאוד לעיתים, כמו שקורה לא מעט לסטודנטים זרים. בעצת הוריו החילוניים, יעקב התקרב לקהילה היהודית המקומית - כדי להיות חלק מקבוצת שייכות במדינה הזרה. הקהילה אותה פגש שינתה את חייו: חבר׳ה בני גילו שלומדים כמוהו באוניברסיטה בימים וביחד לומדים תורה בערבים. יעקב התחיל ללמוד איתם בישיבה ומצא את עצמו מתקרב יותר ויותר ליהדות: "הייתי מגיע פעם בשבוע והיינו לומדים על כל מיני נושאים ביהדות, פרשת השבוע וכאלה. לאט לאט הכרתי עוד ועוד אנשים, הרגשתי ממש בן בית. בהתחלה לא הייתה לי כוונה לחזור בתשובה, ובכלל החינוך היהודי שלי היה מאוד מצומצם, אבל כשהתחלתי ללמוד נשאבתי לזה. תוך כדי הרגשתי שאני רוצה לנסות לחיות לפי הדברים שאני לומד. הזמינו אותי לשבתות והתחלתי לשמור. הכרתי עוד תלמידים יהודים באוניברסיטה ופתאום היו לי חברים שהקיפו אותי".

"המשכתי עד השנה השנייה באוניברסיטה, כי בשלב מסוים איבדתי את המלגה בגלל עניין בירוקרטי. בשלב הזה החלטתי להעמיק יותר בלימודי היהדות ולהקדיש את כל זמני ללימודים בישיבה, אז גם גיבשתי את הרעיון שאני רוצה להגיע ללמוד בישראל. למדתי בישיבה ברוסיה חצי שנה ואז חזרתי לקולומביה לכמה חודשים. בקולומביה התחלתי לעסוק בתחום המחשבים, חשבתי ללכת ללמוד באוניברסיטה אחרת, למדתי למבחנים ואפילו התקבלתי לכמה מקומות".

מאז שחזר לקולומביה, יעקב הרגיש שימי הישיבה חסרים לו, אך מכיוון שהקהילה היהודית בקולומביה לא הייתה מפותחת - הוא החליט לעלות ללמוד בארץ: "נרשמתי לישיבה בירושלים, תוך כדי שהייתי בישיבה זה תפס אותי ושמתי בצד את התוכניות לחזור לאוניברסיטה. רציתי להישאר בישיבה וללמוד בעצמי מחשבים וטכנולוגיה. הייתי בישיבה 3 וחצי שנים עד שהתחתנתי". הוא הכיר בשידוך את אשתו לעתיד, גם היא עולה חדשה מקנדה, "הרבנים שלה הכירו את הרבנים שלי ושניהם הכירו אותנו ובינינו". כשרצו להתפתח כלכלית, חזר יעקב למקורות הטכנולוגיים שלו והתחיל לעבוד בתחום אבטחת המידע ובהמשך עבר לתחום פיתוח האפליקציות לחברות, העבודה הייתה מעניינת אבל לא יציבה, וכך עבר לעבוד בחברת השקעות כאחראי מוצרי iOS.

יעקב אותר על-ידי סאנביט וגילה מחדש את אהבתו לג'אדטים ולטכנולוגיה. הוא מצא עניין רב במוצר של סאנביט שמבחינתו הוא כמו ״קופה מאוד מאוד חכמה״, בחברה שמאפשרת לו להעמיק את הידע שלו ולהתפתח בתחום למידת המכונה. "אני עובד בחברה כבר 4 וחצי שנים, ממשיך לתחזק את האפליקציה ולהכניס בה דברים חדשים. בנוסף, אני עובד על אפליקציה חדשה שתעודד את המוכרים להציע את השירות שלנו. אני One Man Show שעובד על האפליקציה הזאת שכבר משרתת מיליוני בני אדם".

יעקב אמנם מצטנע, אך מדובר בחברה שכבר שווה למעלה ממיליארד דולר, ולו היה חלק חשוב בהתפתחות החברה. האפליקציה שהוא עצמו פיתח ממוקמת ביותר מ-7,000 נקודות מכירה ברחבי ארה״ב, כולל ב-1 מכל 4 סוכנויות לתיקון רכבים, עם קצב צמיחה ממוצעת של יותר מ-300 עמדות חדשות כל חודש. סאנביט מציעה שירות פריסת עסקה לתשלומים בעמדת המכירה הפיזית באופן שמותאם אישית לכל לקוח ונותנת את ההצעה ההוגנת ביותר עבורו, במקרים רבים 0% ריבית (בארה״ב לרוב היו גובים ריביות של עשרות אחוזים על הלוואות). הלקוחות מגיעים לעמדת מכירה ופוגשים שם טאבלט עם אפליקציה של סאנביט (שיעקב פיתח). בעצם השירות שלהם עוזר לאמריקאים רבים להיות מסוגלים לשלם על טיפול שיניים, טיפול לרכב, אופטיקאים - שירותים שהם מאוד יקרים בארה״ב ובגלל הריביות הגבוהות שהיו נהוגות על הלוואות, רבים לא יכלו לקבל שירותים בסיסיים אלו.

"אני חושב שיש הרבה סטריאוטיפים וקל להכניס אנשים לקופסאות. כשאני מסתכל מבחוץ מרגיש לי שיש מרחק בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית. הרבה מזה נובע מחוסר היכרות. בסוף, כשמדברים, זה בן אדם מול בן אדם"

 

איך אתה את השילוב בין טכנולוגיה ודת? זה לא סותר?

"ממש לא. להיפך, ההיכרות שלי עם טכנולוגיה רק חיזקה לי את האמונה ואת ההסתכלות שלי על העולם כאדם דתי. לימודי הפיזיקה בנויים ככה שכל פעם מגלים עוד שכבה ועוד שכבה של נושא מסוים, כמו בבריאה. היום הפיזיקה מאוד קרובה לתיאולוגיה ומתפתחת איפה שחוקי הפיזיקה כבר לא תקפים. אותו דבר טכנולוגיה, מדעי המחשב והיכולות והדייקנות של מערכות טכנולוגיות, בעולם הזה רואים שכל דבר הכי קטן - מפיקסל על המסך ועד מערכות טכנולוגיות מורכבות - הכל בנוי שכבה על שכבה, ותמיד נדרשת השגחה. אפליקציה או אתר, שהיום אנחנו רואים כדבר פשוט יחסית, הם בעצם מורכבים מאוד ותמיד יש מאחור מישהו שבונה, מכוון ומתחזק. לי זה מוכיח שהדברים הם פחות אקראיים ויש הרבה חוכמה מאחורי כל דבר. הדברים לא קורים ולא קרו מעצמם".

איך בעבודה מגיבים לעובדה שאתה חרדי? למשל לזה שאתה לא זמין לעבודה בסופש או בחגים?

"אני חושב שיש הרבה סטריאוטיפים וקל להכניס אנשים לקופסאות. כשאני מסתכל מבחוץ מרגיש לי שיש מרחק בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית. הרבה מזה נובע מחוסר היכרות. בסוף, כשמדברים, זה בן אדם מול בן אדם. אני מרגיש חלק מסאנביט, כל בנאדם שעובד איתי והוא קרוב אליי מפסיק להסתכל על הסטריאוטיפ. מאוד מכבדים את אורח החיים שלי, זו אף פעם לא הייתה בעיה".

ומהצד השני - איך בבני ברק מקבלים את היותך הייטקיסט?

"יש הרבה אנשים שחושבים שבבני ברק לא עובדים, זה לא נכון. זה לא משנה להם מה אני עושה - רופא, סנדלר או הייטקיסט".

אתה מרגיש שאתה מהווה גשר בין התרבויות?

"הרבה פעמים כן - בשני הכיוונים. אני מרגיש שקל לי להסביר את ההתנהגות משני הצדדים, את הרגשות, את תפיסת העולם, להעביר מאיפה נובעים תסכולים. אני חושב שקל לי יותר להבין מאיפה כל אחד מגיע כי הייתי חלק משני העולמות, זו יכולת שיש לכל בעל תשובה. אני מכיר את שני סגנונות החיים האלה".

עם יד על הלב, אתה מתחרט שלא סיימת את התואר?

"ממש לא, אין לי שום דבר נגד, יש לזה הרבה יתרונות, אבל מבחינתי המטרה בלימודים הייתה ללמוד דברים מסוימים ולהכיר דברים חדשים. היה לי תאבון לידע ומצאתי דרכים אחרות להשתמש בזה. עבורי להשקיע בלימודי יהדות הייתה ההחלטה הכי נכונה. אני מאוד אוהב פיזיקה ומתמטיקה, אבל אני לא רואה הרבה תועלת בתעודה - יש תועלת בידע עצמו. כאוטודידקט הצלחתי להשלים אותו בדרכים אחרות".

רגע לפני סיום, איזה מסר אתה רוצה להעביר למי שקורא את הכתבה הזאת?

"לאנשים מסוימים יש נטייה לתחומים מסוימים, צריך ללכת עם הנטייה הזאת ולא לתת למחשבות כמו ׳אני לא שייך לשם׳ להשפיע. הדבר שהכי עוזר לאדם להתקדם בתחום שלו ולמצוא בו סיפוק זה אם הוא מתחבר אליו".